אחרי כל הרעש, כל ההתחייבויות לפתור את מה שהוא כנראה המשבר הכי דחוף מולו ניצב העולם, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ומנהיג קוריאה הצפונית קים ג'ונג און לא הצליחו להציג עסקה מהסוג שהנשיא האמריקאי אמר כבר מזמן שנחוצה כדי להביא לסיום את המירוץ הגרעיני של פיונגיאנג.

כבר חודשים שטראמפ מתנגח בנשיאים שקדמו לו, מאשים אותם בכישלון הבלתי נסלח במציאת פתרון לאיום הגרעיני שצץ בצפון. אתמול (שלישי), הוא טפח לעצמו על השכם כי חתם על עסקה "מקיפה" עם קים שתסלול את הדרך לפירוק גרעיני, אבל קווי המתאר שלה נראו חלשים אפילו יותר מהעסקאות הכושלות של קודמיו בתפקיד.

במקום הצהרה מפורטת, מלאה במגבלות אמיתיות על פיונגיאנג, נראה שקיבלנו מסמך שבעיקר מכריז מחדש על עקרונות ישנים והסכמה להמשיך ולהיפגש. טראמפ גם הכריז על ויתורים דרמטיים, ככל הנראה ללא מחשבה מוקדמת, שאפילו היועצים שלו התנגדו להם, כולל הפסקה של התרגילים הצבאיים המשותפים "והפרובוקטיביים" של ארה"ב וקוריאה הדרומית, והודאה בכך שיהיה מוכן בעתיד להוציא את החיילים האמריקאים מהדרום.

"כל הדברים האלה שטראמפ מניח על השולחן כוויתורים, ניתנו בתמורה להבטחות מעורפלות מצד הצפון קוריאנים", אמר לנו פול היינל, מי שהיה מנהל תחום סין במועצה לביטחון לאומי של הבית הלבן תחת הנשיאים ברק אובמה וג'ורג' וו. בוש. את הנוסח של ההצהרה המשותפת הוא כינה "חלש, מעורפל ומדאיג".

במסמך, שנחתם בטקס רב רושם על ידי קים וטראמפ בסינגפור, מתחייב קים ל"פירוז מוחלט של חצי האי הקוריאני". טראמפ אמר שהתהליך הזה יתחיל בקרוב מאוד, והוסיף שמרגע שהוא יתחיל "הסיפור פחות או יותר נגמר".

אבל זה לא כל כך פשוט. קים כבר התחייב בעבר לפירוק גרעיני. ההסכם בינו לבין נשיא קוריאה הדרומית מון ג'יאה-אין באפריל האחרון, השתמש במילים דומות, עם התחייבות של השניים ליצור "חצי אי קוריאני נקי מנשק גרעיני על ידי פירוז מוחלט".

במובן הזה, יש משהו בטענה שאם שתי המדינות העוינות יתחילו לדון אחת עם השנייה באופנים שונים מהותית, יכולה להיות התקדמות עתידית בנושא הנשק הגרעיני. בקוריאה הצפונית, אחרי הכל, מה שקים אומר – הולך. שני הצדדים הסכימו גם להמשיך ולקיים פגישות נוספות, כנראה בין שני המנהיגים, אמר טראמפ, הודאה בכך שהסוגיה לא תיפתר ביום אחד.

אבל אם תבחנו את כל ההצהרות הנועזות של טראמפ ואנשיו קודם למפגש הפסגה, יהיה לכם ברור שהתוצאה הסופית, לפחות בכל מה שקשור לנשק הגרעיני, החטיאה את המטרה. העובדה הזאת בולטת במיוחד מההאצה בתוכנית הגרעין של קוריאה הצפונית בשנה האחרונה, וחילופי האיומים והעלבונות בין קים לטראמפ, שיצרו חשש אמיתי מעימות גרעיני מתקרב.

היה משהו אירוני בעובדה שמסמך ההבנות של קים וטראמפ מתייחס באופן ישיר למה שמכונה "הכרזת פאנמונג'ום" של קים ומון. אותה התחייבות רפה וממוחזרת לפירוק נשק גרעיני, שהייתה נטולת פירוט של הדרך בה יגיעו האויבים הוותיקים למטרה הזו. באופן דומה, לא היה שום דבר ספציפי בנושא הגרעין גם בהצהרה שנחתמה היום – לא הייתה גם התחייבות משותפת לפירוק גרעיני "מוחלט, ניתן לאישור ובלתי הפיך" שעוזריו של טראמפ הציגו בעבר כנייר הלקמוס להצלחה במפגש.

מאז נכנס לבית הלבן, תקף טראמפ, שוב ושוב, את קודמיו בתפקיד על האופן בו פעלו מול קוריאה הצפונית, שהקימה את תוכנית הגרעין שלה כבר בשנות השישים והחלה לייצר דלק לטילים בתחילת שנות התשעים. ממשלים אמריקאים קודמים השתמשו בתערובת של דיפלומטיה וסנקציות כלכליות בניסיון לפרז את חצי האי, והתוצאות שהשיגו מפעם לפעם לא החזיקו מעמד.

ביל קלינטון הגיע להסכם "סיוע תמורת התפרקות מנשק" ב-1994, שעצר את ייצור הפלוטוניום של קוריאה הצפונית לשמונה שנים, כמו גם את הצמיחה של מה שהיה אז ארסנל אטומי קטן למדי. בחודשים האחרונים שלו בתפקיד, הוא אף שקל מפגש פסגה עם המנהיג דאז של קוריאה הצפונית, ואביו של המנהיג הנוכחי, קים ג'ונג איל, בזמן ששתי המדינות ניהלו משא ומתן על הגבלת תוכנית הטילים של הצפון, אבל הקדנציה של קלינטון פשוט הגיעה לסיומה.

מחליפו בתפקיד, ג'ורג' וו. בוש, הציג גישה קשוחה יותר כלפי קוריאה הצפונית, וההסכם של קלינטון קרס על רקע חשדות שפיונגיאנג ניהלה תוכנית סודית להעשרת אורניום. אבל גם בוש, בסופו של דבר, היה מעוניין במשא ומתן. העניין הזה הוביל להפסקה זמנית בפעולתם של מספר אתרים גרעיניים, אבל השיחות התפוצצו בשל אי הסכמה על תהליך הפיקוח.

ברק אובמה עשה מאמצים ראשוניים לחדש את השיחות האלה, אבל רשם התקדמות מוגבלת בלבד. מומחים עצמאיים מעריכים שלקוריאה הצפונית יש היום את המשאבים לייצר 20 עד 60 ראשי נפץ, והיא כבר ערכה ניסוי בטיל שיש לו את הפוטנציאל להנחית מכה גרעינית בשטח ארה"ב.

טראמפ וקים? מסמך ההבנות שלהם קובע כך: "באישור מחודש של הכרזת פאנמונג'ום מה-27 באפריל, הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה (קוריאה הצפונית) מתחייבת לפעול לפירוז מוחלט של חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני".

בולט בהעדרו משהו שטראמפ אותת מראש שיוכל להפוך להישג משמעותי: התחייבות לסיומה של מלחמת קוריאה, שנעצרה בהסכם שביתת נשק ולא הסכם שלום כך שחצי האי נמצא עדיין (טכנית לפחות) במצב מלחמה. הדבר הכי קרוב לזה שקים וטראמפ הגיעו אליו היה התחייבות "לשלב כוחות במאמץ לבניית שלום יציב ומתמשך בחצי האי הקוריאני".

כל זה משאיר את טראמפ פתוח לביקורת על כך שנתן לקים את כל מה שרצה – הכרה, כבוד ולגיטימציה על הבמה העולמית כשווה כוחות לנשיא ארה"ב – בלי לקבל שום דבר בעל ערך בתמורה.

פוסטר קלוג הוא ראש שלוחת קוריאה הדרומית של סוכנות הידיעות AP, הוא מסקר את הקוריאות מאז 2005.

ג'וש לדרמן מסקר את הבית הלבן ואת מדיניות החוץ האמריקאית עבור סוכנות הידיעות AP מאז 2002. אפשר לעקוב אחריו בטוויטר כאן.