להורים שלום,

חלקכם מכירים אותי יותר, חלקכם פחות. אני הסייעת בגן, זאת שלפעמים אומרים לה שלום כשלוקחים את הילד מהגן, שיודעת בדיוק מה לעשות כדי לגרום לפרח שלכם לאכול, לצחוק, ואיך להרגיע אותו כשהוא בוכה.

אני אולי צעירה, אולי אחרי גיל 50, ובכל מקרה אני עובדת פשוטה, כי הרי הגן לא שלי. אולי אני גם לומדת תוך כדי, אולי רק השתחררתי מהצבא, אולי אני עולה חדשה, אולי תמיד חלמתי לעבוד עם ילדים ואולי גם אין לי בגרות וזאת העבודה היחידה שיכולתי למצוא. אני הרוב הדומם של העובדות בגנים והפעוטונים, שעובדות בצורה מסורה וכמו כולם מזדעזעות מהגילויים הנוראים אודות מקרי ההתעללות הרבים שנחשפו.

לא סתם הנושא הזה תופס כותרות. כל מי שהוא הורה בעצמו, או אפילו רק עובד עם ילדים, לא יכול לדמיין איך מתעללים בפעוט קטן חסר ישע. מאיפה מגיע רוע כזה? זה נוגע לנו, הישראלים, שכל כך אוהבים את הילדים שלנו, בנקודה רגישה ומעלה בנו פחד עמוק. כי אם אפילו הגנים הם לא מקום בטוח עבור הילדים שלנו – אז מה כן?

אבל לפני שנלך לכנסת לדרוש חוקים חדשים, ולפני שנתקין מצלמות שישלחו להורים צילומים מהגן, הורים יקרים אני רוצה לשאול אתכם: כמה הייתם רוצים לקבל כדי שתשמרו על הילדים שלכם? נשמע מצחיק לא? הרי כל אחד היה חולם לבלות יום שלם עם הילדים ושעוד ישלמו לו על זה. אבל אני לא מדברת על חופשה, אלא על משהו קבוע. יום שלם, מהשכמות בבוקר, מלחמות על האוכל, חיתולים , מריבות, השלמות, משחקים, בכי וצחוק. על יום שלם כזה, בכמה הייתם מתמחרים את עצמכם?

30 שקלים לשעה? 40? 50? ואם אלו לא היו הילדים שלכם? מתמחרים יותר? פחות?
האם אתם הייתם מוכנים לשמור על הילדים מ-07:00 ועד 16:00 תמורת 28.49 שקלים לשעה, 256.41 שקלים ליום, 1,282.05 לשבוע? הייתם מרגישים שזה מה שמגיע לכם? אני רוצה להאמין שלא, שהייתם חושבים שמגיע לכם יותר.

הרי לשמור על ילדים זה לא כמו למלצר, למכור בגדים או לחלק פליירים, נכון? שמירה על ילדים מחייבת אותנו להפעיל את כל החושים שלנו, מחייבת ערנות תמידית, יצירתיות ואהבה. ילדים הם לא מוצר, הם הילדים שלנו ומגיע להם הטוב ביותר.

אני לא מצדיקה לרגע את הגננות והסייעות שפגעו והתעללו בילדים חסרי ישע. אני בצד שלכם, שלנו. אבל אני חושבת שאם מישהי שמטפלת בילדים הייתה מקבלת 40 שקלים לשעה, אפילו 35, יכול להיות שאותה מטפלת הייתה מעריכה את עצמה ואת עבודתה יותר.

אני גם לא חושבת לרגע שאתם מתקמצנים על הגנים אליהם אתם שולחים את הילדים, אבל נדרשת פקיחת עיניים. אין לי אשליות, השינוי בתחום הוא איטי וארוך, ומחר כולנו נקום לעוד יום בעבודה. אני אחזור לטפל בילדים המקסימים שלכם, ואתם תמשיכו בשגרה הלא פשוטה של הורים צעירים.

אבל אני באה לומר דבר פשוט. תסתכלו על האישה לה אתם מוסרים את ילדיכם לרוב שעות היום. כמה משלמים לה? מה תנאי העבודה שלה? האם היא אוהבת את עבודתה? על מה הולכים אלפיים השקלים (במקרה הממש ממש טוב) שאתם משלמים לגן מדי חודש?

אם גם אתם הורים שמאמינים שהכל מתחיל ונגמר בחינוך, אז הדבר הזה צריך לקבל ביטוי אצל מי שנמצאת בסופו של דבר הכי הרבה זמן עם ילדיכם. הערכה והשקעה נמדדים בסופו של דבר גם בכסף, ועל מנת שהילדים שלנו יקבלו את הטוב ביותר, צריך להשקיע במי שמטפל בילדים. קודם כל.

מאחלת לעצמי תמיד להמשיך בתחום, ולכולנו שנמשיך לעשות את הטוב ביותר עבור הילדים שלנו.


אסתר רביב, בת 29, עוסקת בחינוך מזה עשר שנים, בשנתיים האחרונות עובדת בחינוך לגיל הרך