"הכלכלה במצב טוב", אמר השבוע ג'רום פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב בארה"ב. וזה נכון. העסקה רציפה הקטינה את אחוז האבטלה ל-3.8%, הנתון הנמוך ביותר מאז שנות ה-60, הצרכנים מוציאים כסף, המיסים נמוכים, האינפלציה מתונה, המפעלים עסוקים, הביקוש לבתים חזק ויציב וחוסנם הכלכלי של משקי הבית בעלייה. אך המספרים, ששילובם מצייר כלכלה תוססת, לא משקפים את המציאות של לא מעט אמריקאים שעדיין מרגישים רחוקים מביטחון כלכלי, אפילו תשע שנים אל תוך הצמיחה הכלכלית.

מנהגים שמשלמים יותר על הדלק שלהם דרך משפחות שנושאות בנטל הולך ומכביד של עלויות המסגרות לגיל הרך, עובדים שעדיין ממתינים להעלאה משמעותית במשכורתם וזוגות שנאבקים כדי לממן בית, אנשים בכל חלקי הכלכלה האמריקנית מתקשים להתמודד על אף הישגיה של הכלכלה.

המספרים מראים שכולם עובדים וזה מצויין – אבל האם כולם שורדים? אני לא חושבת כך. בכלכלה חזקה כולם משגשגים ולא רק קבוצה מסויימת

אנשים כמו קייטי קול, מורה למוזיקה בת 33 מנורת' קריק שבניו-יורק, שעדיין עסוקה בלהחזיר את הלוואת הסטודנט שלקחה. קול עובדת כבר שנתיים בשתי עבודות כדי לצבור מספיק כסף על מנת לרכוש דירה יחד עם בן-זוגה. היא ילדה לפני חודש, הילד הרביעי במשפחתם המורחבת, דבר שאילץ אותה לצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתה בבית הספר. "המספרים מראים שכולם עובדים וזה מצויין", אומרת קול, "אבל האם כולם שורדים? אני לא חושבת כך. בכלכלה חזקה כולם משגשגים ולא רק קבוצה מסויימת".

כשאנליסטים מהמחלקה הכלכלית של אוניברסיטת אוקספורד חקרו לאחרונה את דפוסי הצרכנות בארה"ב הם מצאו שששת העשירונים התחתונים חיים בפועל על חסכונותיהם כדי לשמר את רמת החיים שלהם וההכנסות שלהם לא כיסו את הוצאותיהם. "אנשים רבים עדיין חיים מתלוש משכורת אחד לשני", אומר גרגורי דאקו, ראש המחלקה לכלכלת ארה"ב באוקספורד. דאקו וכלכלנים נוספים מתארים את הכלכלה כבריאה בבסיסה, עדות להתאוששות מהמשבר של 2008. שוק המשרות במיוחד נמצא בפריחה, אולם אפילו אנשים שמחזיקים במשרות ולא חוששים שיאבדו אותן חשים קושי ואי-נוחות לגבי ביטחונם הכלכלי. הנה הסתכלות על הכלכלה מראות עיניהן של כמה קבוצות:

האנשים שבדרכים

אפילו עם אינפלציה נמוכה יחסית של 2.4%, הוצאה אחת שמכבידה באופן מיוחד על כל משתמשי הדרך: מחירי הדלק עלו השנה ב-24% במהלך השנה לממוצע של 2.94 דולר לגלון אמריקאי (כ-2.8 שקל לליטר). לפי שירות הדרך "טריפל A", זה המחיר הגבוה מאז 2015. אנליסטים מחברת מורגן סטנלי העריכו כי העליה במחיר השנה תכרסם בכשליש מהחיסכון שיצרו הקיצוצים במס עליהם הכריז טראמפ. מחירי הדלק אמנם עדיין מתחת לשיאם מלפני כעשור, אך העליה האחרונה מייצגת נטל כלכלי נוסף על צרכנים ובתי עסק כאחד בהשוואה לשנה שעברה.

ממלאים דלק. צילום מתוך pixabay

רוכשי בתים

שוק משרות חזק יכול להוות קללה עבור אלה המעוניינים לרכוש דירה. כשעוד ועוד אנשים אוספים את המחאות המשכורת שלהם באופן קבוע ויכולים לממן דירה הביקוש רק הולך ומעצים אולם מספר הבתים המוצעים למכירה נמצא דווקא בשפל היסטורי. השילוב של ביקוש גבוה והיצע נמוך דחף את המחירים לרמות מטרידות.

וזה לא רק שבעלות על בית הפכה כמעט בלתי מושגת בסן-פרנסיסקו ובסיאטל. מדד הדיור קייס-שילר מראה כי מחירי הבתים עולים ב-6% בכל שנה באטלנטה ובמיניאפוליס כשבמטרופולין דטרויט, המחירים עלו ב-8% בשנה האחרונה, זאת בעוד שהמשכורות עלו בממוצע רק ב-2.7% באותה תקופה.

על-פי סוכנות הנדל"ן "רדפין" זינק המחיר החציוני ב-174 הערים בהן פועלת הסוכנות ב-6.3% עד לסכום של 305,600 דולר. כלל אצבע בשוק הנדל"ן האמריקני הוא כי רוכשים מחפשים נכס בשווי פי שלוש משכרם השנתי כך שבהתחשב בהכנסה שנתית חציונית למשק בית של 57,000 דולר בלבד, חלום הבעלות על דירה נראה רחוק בעבור אמריקנים רבים. מציאות זו מתחדדת אף יותר כשמוסיפים לזה את העובדה שתשלומי המשכנתאות קפצו בשנה האחרונה בקרוב לאחוז.

שכונת פרברים באיזור שיקאגו, ארה״ב (צילום: Shutterstock).

מעמד הביניים

מאה טריליון דולר. זהו השווי המשוער של כלל משקי הבית בארה"ב על-פי הפדרל ריזרב. הבעיה היא שחלוקת העושר בארה"ב הולכת ומתרחקת מאיזון כך שבעלי ההשפעה וההון צוברים במימדים עצומים בעוד שכל היתר מתחלקים בפחות ופחות. העשירון העליון בארה"ב מחזיקים ב-73% מהעושר, נתח שהזדחל כלפי מעלה מאז 1986, כך לפי נתוני מאגר המידע לאי-שוויון בעולם. הגדלת הפערים הגדולה ביותר נרשמת במאיון העליון שמחזיק ב-39% מהעושר וצפוי להגדיל את הנתח שלו עוד יותר בעקבות תכנית המיסוי החדשה של טראמפ שמתעדפת את העשירים ביותר.

תמונה מעוותת זו מתחדדת עוד יותר כשמסתכלים על מצב העשירונים 4-7, קבוצה שהיסטורית נחשבת למעמד הביניים. ב-1986 עשירונים אלה החזיקו ב-36% מסך העושר. כיום הם מחזיקים ב-27% בלבד. במציאות זו, ברור כי מצבם של 4 העשירונים התחתונים הנו בכי רע: שווי סך משקי בית אלה הוא בכלל ערך שלילי (בשל חובות) וכמעט ואין לרבים מהם רשת ביטחון במקרה חירום כלכלי.

מרבית האמריקנים לא מסוגלים לייצר הכנסה המתבססת על החזקת מניות, השכרת נכסים, רווחי הון או נדל"ן שניתן להנזיל והם תלויים כמעט באון בלעדי על הכנסה משכר, שאחרי חישובי האינפלציה מסתבר שלא השתנה ריאלית בשנה עתירת ההתייקרויות שעברה על הכלכלה.

העשירון העליון בארה"ב מחזיקים ב-73% מהעושר. המאיון העליון מחזיק ב-39% מהעושר וצפוי להגדיל את הנתח שלו עוד יותר בעקבות תכנית המיסוי החדשה של טראמפ שמתעדפת את העשירים ביותר

בוגרי תיכון

מעסיקים יותר ויותר מעדיפים בוגרי מכללות על-פני מסיימי תיכון בלבד כשמתוך 2.6 מיליון משרות שהתווספו השנה, מאגר המידע הממשלתי מראה כי 70% מהן הלכו לבוגרי מכללות ואילו אחוז אחד בלבד הלך לבוגרי תיכון.

זה לא תמיד היה כך. בחודש מאי 2000, כששיעור האבטלה היה די דומה לזה של היום, רק 30% מהמשרות החדשות הלכו לבוגרי המכללות כשבעיקר הפער זכו אותם מסיימי תיכון שהיום מתקשים למצוא עבודה.

נתוני מפקד האוכלוסין האמריקני מראים כי רק ל-30% מאזרחי ארה"ב בגילאי 25 ומעלה הם בוגרי מכללות (או השכלה "גבוהה" יותר) כך שרוב גדול מהציבור לא נהנה מהצמיחה בשוק המשרות.

בוגרי מכללות

למרות מזלם הטוב כנהנים המרכזיים מהצמיחה בשוק המשרות כפי שתואר, קבוצת אוכלוסייה זו נמצאת גם היא במצוקה הולכת וגדלה. רכישת התואר הולכת בד בבד עם חובות הולכים ותופחים בגין הלוואות סטודנטים. מאז 2004, סך חובות הלוואות הסטודנטים טיפסו ב-540% לסכום אסטרונומי של 1.4 טריליון דולר, כך לפי הפדרל ריזרב של ניו-יורק. מהנתונים עולה כי כ-60% מבוגרי המכללות ב-2016 היו בעלי חוב ממוצע של 28,400 דולר כל אחד. סכום זה לא כולל את הסטודנטים לתארים גבוהים שלפי הערכת לווים סכומים של עד פי שלושה.

בוגרי קולג׳ בארה"ב (צילום: Quirky China News/REX/Shutterstock).

החוב המצטבר עלול להערים קשיים על רכישות בתים והתפתחות משקי בית שסייעו לקדם צמיחה בעשורים האחרונים. סקר של התאחדות סוכני הנדל"ן מראה כי חובות מהלוואות סטודנטים מעכבים את הבעלות על בתים בשבע שנים בקרב "דור ה-Y", ילידי 1980-1998 בקירוב.

הורים צעירים

ובעצם כל מי שצריכים לשלם על מסגרות חינוכית לגיל הרך. אין איך לסובב את זה, ילדים עולים הרבה כסף. בעבור קרוב לשליש ממשקי הבית, עלויות הטיפול בילדים נאמדות בכחמישית מההכנסה, כך לפי סקר שפורסם בחודש מרץ על-ידי האתר להורים עובדים care.com . כמעט שליש מההורים השיבו כי נכנסו לחובות כדי לממן את ההוצאות הכרוכות בגידול ילדיהם.

כשניסה האתר להעריך כמה חבריו מוציאים מדי שנה על מסגרות יום לפעוטות, עמדה העלות הממוצעת על 10,486 דולר והגיעה אף עד ל-20 אלף דולר. מטפלות בית הצריכו הוצאה גדולה עוד יותר. המחקר רמז גם כי אימהות רבות נשארות מחות למעגל העבודה בשל מדיניות חופשת הלידה בארה"ב לעומת מדינות מפותחות אחרות. התוצאה היא שמשפחות מוותרות על הכנסה שהיה בכוחה לשרת אותן ואת הכלכלה.

מעון יום בארה״ב (צילום: Shutterstock).

בפעם האחרונה שאחוז האבטלה עמד על 3.8% בשנת 2000 היה אחוז הנשים שהחזיקו במשרה או חיפשו אחת כזאת בשיאו כשבגילאי 25-54, גילאי ההשתתפות בכוח העבודה, עמד על 77%. כיום נתון זה ירד במעט ועומד על 74.8%. חזרה לנתון מ-2000 הייתה מתבטאת ב-1.4 מיליון נשים נוספות בכוח העבודה.