גילוי דעת שפרסמה קבוצת ראשות חוג לחינוך הגיל הרך ממספר מכללות בארץ קוראת למדינה להוביל שינוי עומק בתחום המרחב החינוכי לגיל הרך לגילאי פעוטות ולהכשיר הכשרה מקצועית ומקיפה את כל הנשים אשר באחריותן טיפול וחינוך פעוטות מגילאי לידה עד 3. בין היתר דורשות הדוקטוריות לחינוך להכשיר את כל הנשים שעובדות עם פעוטות בגנים, בצהרונים ובכל המסגרות בהן ההורים מפקידים את ילדהם.

"ילד שיוצא מחוץ לבית מתחיל תהליך חינוכי" מספרת ל'דבר ראשון' דר' אורית דרור לוי, ראשת החוג לגיל הרך במכללת אורנים ואחת מנשות האקדמיה החתומות על הקריאה. "כשהורים מחליטים שילד יוצא למערכת חוץ ביתית שהוא נמצא בה כ-50 שעות הידע המקצועי הוא קריטי".

"הגיל הרך מוגדר מגילאי לידה עד גיל 6, כאשר בעצם מגיל 3 הילדים נכנסים למשרד החינוך, כלומר, יש גוף שמפקח ומייעץ לגננות, יש סטנדרטים לפתיחת גן ילדים ומדובר במערכת חינוכית לכל דבר. עד גיל 3 לעומת זאת – אין כלום. איש הישר בעיניו יעשה. אין כיום מיפוי ואנחנו לא יודעים איפה הילדים. האם הם נכנסים למערכות חינוך כאלו ואחרות? אין לנו מושג. על 23% מילדי מדינת ישראל, משהו כמו 200 אלף ילדים – אנחנו יודעים שהם נמצאים במסגרות מפוקחות של משרד העבודה והרווחה, על השאר – אין לנו מושג. חלקם אולי נמצאים במערכות מעולות אבל הרוב – כנראה שלא".

דרור לוי מספרת על כך שבישראל יש את שיעור ילודת הילדים הגדול ביותר במדינות הOECD ובמקביל לכך – שיעור עבודת ההורים הגדול ביותר, מה שיוצר מלכוד. "הנתונים האלו מראים שנשארים הרבה מאוד ילדים שנותרים ללא מענה, ללא רגולציה ובאמת, כל פושע, אם ללכת למקרה קיצון, שישתחרר וריצה מאסר בגין אלימות – יכול להחליט שהוא פותח מסגרת לילדים".

"הייתה עכשיו את כל המהומה סביב המכינות, כן משרד חינוך, לא משרד חינוך. אני אמרתי לעצמי: אנחנו מדברים על ילדים מעל גיל 18, שבאמת יש ספק כאשר אנחנו מדברים על מערכות חינוכיות ואחריות. אבל עד גיל 3 – כלום. כל מי שנחשף למצב, באמת משתומם, אפילו הורים שכבר גידלו ילדים במערכת החינוך לא מאמינים שהמצב הוא כזה".

דרור לוי מציינת שבעקבות מחאת 2011, כאשר החלו לדון בעלות גידול הילדים במערכת החינוכית, החלו גם שיחות פיקוח ואחריות המדינה על ילדים בגיל הרך. "טרכטנברג בדוח הוועדה שלו שם את האצבע באופן מאוד ברור על פיקוח. לאורך השנים היו מחשבות להעביר למשרד החינוך את הריק הזה ולתת לו לטפל – אך זה נפל. והמודעות, הן של קובעי המדיניות והן של הציבור – לא הייתה גבוה. אפילו אני בעברי כאמא צעירה – חשבתי שזו בעיה שלי. לא חשבתי שהמדינה צריכה לתת לילדי חינוך".

"אחת הבעיות הגדולות שהציבור וקובעי המדיניות לא מבינים, היא שמדובר בחינוך. מישהו משרד החינוך אמר לי פעם: מה כבר יש לדעת בגיל הזה? להחליף חיתול? בשביל זה לא צריך מקצוע. וגם בגלל שכולנו הורים, אז יש תחושה שכל אחד יכול לעבוד עם פעוטות – אל אף שלא מדובר על חינוך ביתי אלא בחינוך מקצועי. להבדיל מביתי, הוא צריך להיראות אחרת – ויותר מזה, כשמדברים על ילדים שבאים ממשפחות שהתפקוד ההורי שלהם בעייתי, על אחת כמה וכמה התפקיד של המערכת החינוכית מחוץ לבית הוא מאוד גדול".

דרור לוי והקולגות שלה טוענות מזה תקופה ארוכה שמדובר בשאלה של הכשרה, כלומר – על המדינה לקחת אחריות בהכשרת אנשי חינוך ייעודיים לעבודה חינוכית עם פעוטות עד גיל 3 – ובמקביל לכך: לייצר מערכת מסודרת ומפוקחת של מוסדות חנוך לפעוטות.

"יש מודל הכשרה של אגף מעונות היום במשרד העבודה והרווחה, והמעונות שמפוקחים ע"י משרד העבודה והרווחה שואפים שהמטפלות שלהם יעברו את ההכשרות הללו – הם מתקשים כי יש תחלופה מאוד גבוה של מטפלות, בעיקר בגלל השכר הנמוך, אך המערך ההכשרתי קיים. אך בנוסף לכך – זה לא חובה היום להיות מעון מפוקח; מעון מפוקח זה בעיקר מי שרוצה לתת הטבות לנשים עובדות".

"צריכה להיות הכשרה כזו והיום אנחנו, הראשות לחוגים לגיל הרך במכללות בישראל, קוראות לכך" מסכמת דרור לוי. "הדרישה היא מול משרד החינוך באופן חד וחלק – אבל כרגע מהלך כזה במשרד העבודה והרווחה זה גם מצוין. לא צריך לחכות ויש סדרה של מהלכים שאמורים להתרחש וכל נקודה שבה נתחיל היא טובה, הידע קיים. כיום כל גננת שלומדת לימודי חינוך לגיל הרך לומדת על גילאי לידה עד 3. אנחנו מחויבים, מול המל"ג, לספק חינוך כזה לגננות".