בית המשפט המחוזי בלוד קבע אתמול (שלישי) כי ההודאות שנתן עמירם בן אוליאל תוך כדי עינויים במשפט רצח בני משפחת דוואבשה אינן תקפות, אך עם זאת, הודאות אחרות, שניתנו מאוחר יותר בחקירה ניתנו מרצון ולכן תקפות.

במהלך המשפט אמר השופט כי "הפעלת האמצעים (העינויים) פגעו פגיעה חמורה בזכויות של הנאשמים", ועל כן פסל את ההודאות שניתנו בזמן זה, אך ציין כי שאר ההודאות ניתנו מרצון, תוך שהחשוד משתף פעולה עם החקירה ואף מנהל משא ומתן עם החוקרים. בתוך כך, הפרקליטות הודיעה כי היא לא מסתמכת על ההודאות שנמסרו לאחר עינויים שהמשפט המרכזי בתיק יימשך.

במקרה של הקטין א', הנאשם בסיוע לרצח, נפסלו כלל ההודאות, וזאת לאחר שבמהלך החקירה התדרדר מצבו הנפשי והוא אף נזקק לטיפול תרופתי. עם זאת, תרגיל המדובבים שנערך נקבע כתקף, וזאת מכיוון שבית המשפט דחה את טענות ההגנה כי מדובר ב"תחבולה נפסדת", תוך שהוא מציין שלא הופעלו נגדו איומים. עורך הדין ציון אמיר, שמייצג את הקטין אמר בעקבות החלטת בית המשפט בנוגע למרשו כי "לפרקליטות לא תהיה ברירה, והיא תהיה חייבת לבטל את כתב האישום".

גם עמותת "רופאים לזכויות אדם" בירכה על ההחלטה ומטעמה נמסר: "אנו מברכים על החלטת בית המשפט הדוחה את השימוש הנעשה על ידי השב"כ בעינויים בחקירה זו. מן הראוי שקביעה ברוח זו תופיע בפסיקות בתי המשפט גם ביחס לתיקים בעלי פרופיל תקשורתי נמוך יותר, גם כאשר המעונים הם פלסטינים. מדובר בפרקטיקה נפסדת מבחינה חוקית ומוסרית, המנוגדת לדין הבינלאומי. חבל שעדיין צריך שבית המשפט יזכיר זאת כמעט 20 שנה אחרי שבג"ץ פסל את השימוש בעינויים. בבתי הכלא בישראל יושבים כיום עשרות אם לא מאות בני אדם, מרביתם פלסטינים, אשר הודאותיהם נגבו מהם באמצעים פסולים ותוך שימוש ב'הגנת הצורך' – תכסיס משפטי עקום שנועד לאפשר לשב"כ לעקוף את פסק הדין של בית המשפט העליון. אי אפשר לפסול רק חלק מההודאות שנגבו בעינויים אבל להכשיר את היתר, ולכן על בתי המשפט לשלוח בהמשך מסר נוקב ולפיו כל שימוש בעינויים בחקירות דינו להיפסל – גם אם הוכשר מראש על-ידי פקידים במשרד המשפטים".

עמירם בן אוליאל הואשם בשלוש עבירות רצח בינואר 2016, יחד עם קטין מהשומרון שהואשם רק בקשירת קשר לביצוע רצח. בנוסף לכך שניהם הואשמו בחברות בארגון טרור יהודי. על פי כתב האישום, השניים ביקשו לגרום לתסיסה בקרב האוכלוסייה הערבית ולהוביל להתלקחות אלימה של אירועים ביטחוניים שתרתיע את מקבלי ההחלטות מפני פינוי יישובים. עוד תואר בכתב האישום כי השניים תכננו בקפידה את פיגוע הנקמה על רצח מלאכי רוזנפלד שהתרחש חודש לפני כן.

שני הנאשמים סיכמו להיפגש ביום הפיגוע במערה במאחז חוות יישוב הדעת. בן אוליאל היה אחראי על אספקת הציוד לפיגוע בו נכללו שני בקבוקים מלאים בנוזל דליק, סמרטוטים, מצית, קופסת גפרורים, כפפות וספריי צבע שחור. כשהגיע למערה בן אוליאל החליט שלא לחכות לקטין ויצא לכפר דומא. הוא הוריד חולצתו וקשר את שרווליה סביב ראשו כדי להסתיר את פניו, עטה כפפות, והחל לחפש בית מיושב ואינו נטוש "כדי להגביר את עוצמת ההרתעה". תחילה השליך בקבוק תבערה לביתו של מאמון דוואבשה, והבית שהיה ריק עלה באש. אחר כך השליך בקבוק תבערה לביתם של סעד וריהאם דוואבשה. כשראה שהאש אחזה בבית, הוא נמלט. סעד, ריהאם ובנם עלי בן השנה וחצי נהרגו מהאש, אחמד בן הארבע נפצע באורח קשה מאוד.

כתב האישום הוגש לאחר שהשניים הודו במעשיהם ובן אוליאל שחזר את הרצח. מאז מתנהל משפט זוטא בתיק בנוגע לקבילות ההודאות שהתקבלו בחקירות השונות ובתרגילי מדובבים. בפרקליטות אמרו כי בהודאות נמסרו פרטים מוכמנים שרק הנאשמים יכלו לדעת. לאחרונה הודיעה הפרקליטות כי היא מוותרת על הודאות שנגבו בעת הפעלת "אמצעים מיוחדים", כלומר: בשיטות עינויים. אך עם זאת, ביקשה הפרקליטות שהודאות ופרטים שנגבו לפני או אחרי בחקירות שב"כ ובמשטרה יאושרו כקבילות, שכן לשיטתה חלף זמן מהשימוש בלחץ פיזי. זאת, בעוד סנגורי הנאשמים טענו כי גם הודאות שהתקבלו לאחר חקירות אלימות הושפעו מהן ולכן יש לדחות אותן.