הסעודים והרוסים רוצים להגדיל את תפוקת הנפט, האירנים והעיראקים מעדיפים לשמור על תפוקה נמוכה ועל מחיר גבוה. הכוחות המנוגדים הללו יפגשו בכנס אופ"ק (ארגון המדינות המייצרות נפט), שיתקיים בסוף השבוע הקרוב בוינה, ובשווקים כבר נערכים להפסקת התוכנית להגבלת הייצור שיצאה לדרך ב-2016 והקפיצה את מחיר הזהב השחור תוך שנה וחצי, מרמה של 26.5 דולר לחבית (WTI) בינואר 2016, לשיא של 72.5 דולר לחבית במאי האחרון. בשלושת השבועות האחרונים נחתך מחיר החבית לרמה של 65 דולר, בציפיה להגדלת התפוקה.

חילוקי דעות בקרטל

נכון ל-2018 התפוקה העולמית של נפט עומדת על קרוב ל-100 מיליון חביות ליום. כשארצות הברית היא המפיקה הגדולה ביותר, עם יותר מ-14 מיליון חביות ביום. אחריה רוסיה עם 11 מיליון חביות ביום, ערב הסעודית עם קרוב ל-10 מיליון חביות ביום ואחריהן קנדה, אירן, עיראק וסין עם תפוקה של 3.5-4.8 מיליון חביות ביום. ארצות הברית היא גם הצרכנית הגדולה ביותר של נפט, עם ביקוש ליותר מ-20 מיליון חביות ביום.

14 מדינות חברות באופ"ק, והן שולטות על כ-75% מעתודות הנפט בעולם. הארגון מהווה קרטל, שמטרתו לווסת את הפקת הנפט באמצעות מכסות המחולקות למדינות הארגון אחת לחצי שנה. באמצעות שיתוף הפעולה הזה מצליחות החברות בארגון למקסם את הרווחים שלהן על הזהב השחור. עם זאת, היכולת של אופ"ק לקבוע את מדיניות התפוקה מבוססת על ההסכמה של כל החברות בו. התנגשות אינטרסים מנעה לא פעם מהארגון להגיע למדיניות מוסכמת על כל החברות בארגון כך שכוחו של הארגון בויסות מחירי הנפט ידע עליות ומורדות לאורך השנים מאז הוקם ב-1960. את הארגון מובילה ערב הסעודית, מפיקת הנפט הגדולה בארגון והשלישית בגודלה בעולם. רוסיה אינה חברה בארגון אבל בשנים האחרונות היא משתפת פעולה עם הארגון והפכה לגורם משמעותי בקבלת ההחלטות של אופ"ק.

יצור הנפט בארצות הברית עומד כמשקולת נגד לכוחה של אופ"ק. רוב הנפט בארצות הברית מופק בשיטה של פצלי שמן, שיטה יקרה יחסית, שכדאיותה מתחילה כשמחיר החבית עומד על כ-54 דולרים. לכן בתקופות שבהן מדינות אופ"ק הנהיגו ייצור מוגבר ומחיר החבית צלל (בשנים 2014-2016) ארצות הברית צמצמה משמעותית את הפקת הנפט שלה. עם נסיקת מחירי הנפט בשנתיים האחרונות חזרה ארצות הברית למשחק. למחיר הנפט השפעה משמעותית על הכלכלה האמריקאית, בהיותה צרכנית של חמישית מכלל הנפט המופק בעולם, כך שיש לה גם אינטרס בהורדת מחירי הנפט.

לאן מושכות השחקניות השונות באופק?

רוסיה, על אף שכאמור אינה חברה בארגון, רוצה לעצור את מדיניות הגבלת הייצור ולהגדיל את המכסות במיליון עד מיליון וחצי חביות ליום. כדי להבין את המספר הזה מדובר בהגדלת הייצור בהיקף של כאחוז מהתפוקה העולמית. שר האנרגיה הרוסי אלכסנדר נובק אמר אתמול בראיין כי "הביקושים לנפט בדרך כלל גדל בחדות במהלך הרבעון השלישי. עלול להיווצר מצב שהביקוש יעלה משמעותית על ההיצע אם לא ננקט באמצעים, ולדעתנו זה עשוי להביא להתחממות בשוק" מבחינת הרוסים היעד הוא להגיע למחיר של 50-60 דולר לחבית.

הסעודים תומכים גם הם בהגדלת התפוקה, ומשתפים פעולה עם רוסיה ביצירת הקואליציה שתאפשר קבלת החלטה כזו. עם זאת, על פי ההערכות, הסעודים רוצים הגדלה צנועה יותר של כחצי אחוז מהתפוקה העולמית, כלומר עוד כ-500-700 אלף חביות ליום. מעבר למטרה של מיקסום הרווחים ושליטה בשוק לאורך זמן, הסעודים משתמשים במחירי הנפט כאמצעי פוליטי איזורי, שנועד לחזק את כוחם אל מול יריביהם האירנים.

מי שעוד לוחץ על אופ"ק להגדיל את התפוקה ולהוריד מחירים הוא הנשיא טראמפ, שלא פעם הביע את עמדתו בדבר הצורך לבטל את אופ"ק שלטענתו, הגבלות הייצור שלה גורמות לעליה מלאכותית במחירי הנפט. ממשל טראמפ אף מקדם תוכנית שתנטרל את יכולת הפעולה של אופ"ק תחת השם nopek.

איראן ועיראק הן המדינות הבאות בתור אחרי סעודיה בהיקף הייצור שלהן, אבל הן דווקא מבקשות להמשיך את המדיניות של הגבלת הייצור. האיראנים סובלים מהחזרת הסנקציות האמריקאיות, שמגבילות מאוד את היכולת של איראן להגדיל את היקפי הייצוא שלה. לכן היא רוצה לקבל כמה שיותר כסף על כל חבית שהיא מייצאת. לעיראק יש בעיקר מגבלות טכניות להגברת התפוקה ולכן גם היא מעדיפה מחירי נפט גבוהים על פני הגדלת התפוקה. מדינה נוספת שחוברת לאופוזיציה היא ונצואלה, שסובלת גם כן מסנקציות בינלאומיות.

השאלה המרכזית לקראת סוף השבוע הקרוב היא האם הסעודים, בתמיכת הרוסים ומדינות המפרץ, יצליחו לארגן קואליציה רחבה מספיק שתכפה על הארגון החלטה להגדלת התפוקה. עיני כל העולם נשואות היום לשר האנרגיה הסעודי ח'ליד אל פליח, המשמש בתפקיד קרוב לשנתיים. עליו מוטלת המלאכה לתפור את ההחלטה. האיראנים והעיראקים כבר הודיעו שלא יסכימו למהלך ויטילו עליו וטו. אבל על פי מגמות הירידה במחירי הנפט של הימים האחרונים נראה שבבורסות מאמינים שסעודיה תצליח להכתיב את רצונה להגדיל את התפוקה בין אם באמצעות החלטה משותפת באופ"ק ובין אם ביצירת מעקף לוטו האיראני. אם אכן כך יקרה, המצב הכלכלי המחריף באיראן, הנשענת במידה רבה על הכנסותיה מנפט, עלול להחריף.