תיקים פליליים הנוגעים לעבירות מין, אינם מחזה נדיר בבתי המשפט. גם תיקים הנוגעים לעבירות מין במשפחה, לצערנו, אינם נדירים מספיק. אך ביום חמישי האחרון, כתב שופט בית המשפט העליון יצחק עמית פסק דין בתיק מסוג זה, שריגש רבים. פסק הדין ניתן במענה למקרה קשה של עבירות מין במשפחה כנגד קטינה, ומילותיו של עמית שחתמו אותו – מהוות שביב של תקווה עבור המתלוננת הקטינה, ועבור מתלוננות בתיקי עבירות מין בכלל.

פסק הדין ניתן כנגד ערעור אותו הגיש קרוב משפחתה של קטינה בת 12.5, שהורשע בשורה של עבירות מין אותן ביצע נגדה. נגד קרוב המשפחה הוגש כתב אישום חמור, המייחס לו שורה של עבירות מין חמורות שביצע בגיסתו, ילדה בת 12.5 בכיתה ז'. קרוב המשפחה הורשע בעבירות המין, ונגזרו עליו מאסר בפועל של 11 שנים ופיצוי למתלוננת בסך 150 אלף שקלים.

עמית סיכם את פסק הדין, שדחה מכל וכל את ערעורו של הפוגע, בכך שהקדיש את דבריו למתלוננת הקטינה, וציין בפניה – את לא אשמה. עמית שיבח את המתלוננת, וכתב כי היא פעלה באומץ לב ותעוזה, וכמי שגילתה כוחות נפש רבים.

"לפני סיום, ונוכח אופיין של הטענות שנשמעו מכיוונו של המערער, מצאתי להפנות מילים מספר למתלוננת עצמה. כשופטים, אנו דנים לצערנו במספר רב של מקרים שנכנסים תחת הכותרת 'עבירות מין במשפחה'. גילית אומץ לב ותעוזה כאשר עמדת על דוכן העדים בפני חקירה נגדית קשה ולא נעימה. עשית זאת, מאחר שהאנשים סביבך התירו להעלות אותך לדוכן העדים, כי ידעו שאת חזקה ונבונה ומסוגלת לעמוד בכך (על פי החוק, ניתן לפטור מי שגילו פחות מ-14 מלהעיד בבית המשפט)".

עמית המשיך וכתב כי "מתוך ניסיוננו אנו יכולים לומר לך בוודאות ובבהירות: את הנפגעת והמערער הוא הפוגע. אין כל סיבה כי תיקחי על עצמך אפילו קמצוץ, אפילו גרם של אשמה או של בושה. את 'אשמה' באותה מידה כמו שאשם מי שנשדד על ידי שודד או מי שארנקו נגנב על ידי כייס. אין כל סיבה שתעמיסי על גבך נטל של אשמה או בושה או מבוכה או תחושה ש'סיבכת' את משפחתך. המשא כולו צריך להיות על כתפיו של המערער, שפגע בך וניצל באופן מניפולטיבי, לדבריו שלו-עצמו, את פער הגילאים ביניכם, ואת האמון שאת וכל המשפחה רחשתם לו. למזלך, יש לך משפחה תומכת, הורים אחים ואחיות, שכולם רוצים בטובתך. אנו מקווים כי תוכלי לראות בפסק דין זה את פרק הסיום של הסיפור אליו נקלעת רק מהסיבה שהיית שם, וכמי שכבר גילתה כוחות נפש, אנו מאחלים ומאמינים כי יעלה בידך להסתכל קדימה ולהמשיך הלאה".

קרוב המשפחה של הקטינה, הנשוי לאחותה הגדולה, הגיש ערעור כנגד הרשעתו, ערעור שהגיע אל בית המשפט העליון ונידון בפני הרכב משולש: השופטים יצחק עמית, מני מזוז, וענת ברון.

השופט עמית ציין כי מדובר בערעור ייחודי, שכן עבריין המין בחר שלא להשיב לכתב האישום עד לתום משפטו, לא להעיד במהלך המשפט, ולא הביא עדים מטעמו. לדברי עמית, "אין כמעט מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת על העובדות הקשות שעלו במהלך המשפט… כשלעצמי, ומשניתנה הכרעת הדין, התקשיתי להבין על מה ולמה הוגש הערעור שבפנינו". בניגוד אליו, צוין כי עדותה של המתלוננת, נמצאה מהימנה על ידי בית המשפט.

בהמשך פסק הדין, ציין עמית כיצד נחשפו שורת עבירות המין אותן ביצע קרוב המשפחה בילדה – הילדה סיפרה כי מצאה את עצמה בדילמה קשה: היא חששה לספר על האלימות המינית, כדי לא לפגוע באחותה הנשואה לפוגע, ובמשפחתה, וכדי לא לפגוע במשפחתו של העבריין, מאחר ששתי המשפחות היו קרובות ושררו ביניהן קשרי ידידות. קרוב המשפחה הפוגע נחשב מאז ומתמיד כבן בית בביתה, והוריה התייחסו אליו כאל בנם. עוד מצוין בפסק הדין כי לבסוף, לאחר שהמתלוננת סיפרה על העבירות, אחותה הגדולה התגרשה מהפוגע.

עמית הזכיר כי במהלך המשפט המקורי, הקטינה נחקרה במשך שעות ארוכות על ידי עורך דינו של הפוגע, זאת בזמן שהפוגע עצמו סרב לעלות על דוכן העדים. עמית התקומם גם על העובדה כי החקירה האגרסיבית אותה עברה הקטינה "התמקדה בשאלת 'ההסכמה' ו'הרצון' שלה במעשים", זאת, בזמן שלא היה ספק בנוגע לאשמה של הפוגע.

גם כתב הערעור אותו הגיש עבריין המין, התמקד לאורך עמודים רבים, בטענה כי הדברים לא נעשו בכפייה אלא מתוך הסכמה ושיתוף פעולה של המתלוננת. בתגובה לכך כתב עמית כי "קו הגנה זה של המערער אינו מעלה הגנה, ולמעשה, גם המערער אינו חולק על כך שהסכמה של בת 12.5 אינה הסכמה לצורך החוק… הדברים המקוממים שהושמעו בדבר 'הסכמה' של ילדה בכיתה ז' טוב היה משלא הועלו. לא ניתן לראות ב'הסכמה' של ילדה-נערה בת 12.5, בת משפחה, כהסכמה במובן הרגיל של המילה".

עמית ציין את חומרת הפגיעה בילדה במילים הבאות: "משך כשנה, פגע המערער במתלוננת, אחותה הצעירה של אשתו דאז, שהייתה בכיתה ז' כאשר החלו המעשים. כל זאת, תוך שהוא מנצל את תמימותה, את מצוקתה ואת חששה מלפגוע באחותה ובבני משפחתה ותוך הסלמה במעשים".