עלייה של כ-5% בקבילות שהוגשו על ידי חיילי צה"ל בשנת 2017. כך על פי דו"ח נציב קבילות החיילים שפורסם אתמול (שני). עוד על פי הדו"ח, 7,002 קבילות הוגשו ב-2017 כאשר 59% מתוכן נמצאו מוצדקות.

את הדו"ח הגיש נציב קבילות החיילים במשרד הביטחון, האלוף במיל' יצחק בריק, לשר הביטחון אביגדור ליברמן, והוא מבוסס על קבילות המגיעות לשולחנו ומביקורים שערך ביחידות צה"ל. לדבריו, התמונה העולה מתוך הדו"ח הינה תמונה מדאיגה הנוגעת לתרבות הארגונית בצבא ומתבטאת בין היתר בירידה ברצון הקצינים להתחייב לשירות קבע ארוך. בקיצוץ אלפי אנשי קבע לצד קיצור שירות החובה של הגברים באופן הפוגע ביכולות לעמוד במשימות, בשימוש בטלפונים ניידים באופן הפוגע בקשר הפיקודי והבין-אישי, יחס פוגעני, מזלזל וגזעני של מפקדים כלפי פקודיהם, צניחה במספר היוצאים לקורסי פיקוד מקרב בני המיעוטים בשל טיפול לא מספק בסוגיות הקשורות לשירותם, וכן פערים בכוח האדם ובטכנולוגיה בשירותי הרפואה בצה"ל וחוסר בשגרת הטיפול בציוד לחימה.

תוצאות הטיפול על-פי כמות הקבילות (הדו"ח השנתי של נציב קבילות החיילים לשנת 2017)

ירידה במוטיבציה לשירות קבע ומחסור בכוח אדם

בנוגע לירידה ברצון של קצינים להתחייב לשירות קבע ארוך, מתריע הנציב על פגיעה בצה"ל, ובפרט במערך הטכנולוגי. במקביל הוא מבקר את המשמעויות של מודל "הקבע הצעיר", מודל שירות הקבע החדש בצה"ל, הקובע תחנת יציאה נוספת לאחר 14 שנים בקבע, לקצין שלא יקודם לדרגת סא"ל. לדבריו, קצינים רבים חוששים מתחנה זו ומיציאה לאזרחות ללא רשת הביטחון של הפנסיה.

"במערכים הטכנולוגיים, רבים מהצעירים האיכותיים אינם ממשיכים, וקצינים בכירים מעידים לפני שבאופן זה נפגעת תשתית הידע, דבר שיהיה קשה לתקנו, ולמודל 'הקבע הצעיר' חלק גדול מאוד במצב שנוצר. תופעה זו מתרחשת גם במערכים הקרביים ותומכי הלחימה ואני נאלץ לומר בצער שנראה שצה"ל אינו מודע באופן מספק להשלכות מרחיקות הלכת של עניין זה, וכי הפיקוד הבכיר יותר אינו נכנס דיו בעובי הקורה".

עוד מדגיש הנציב את הבעיות הקשות שחווה הצבא בשל הקיצוצים הנרחבים לצד קיצור שירות הגברים, ומפרט מקרים בהם מפקדים מקבלים נפח משימות הגדול ביחס להיקף כוח האדם העומד לרשותם. "נוכח הדברים לעיל, נוצר מצב של חוסר הלימה בחלק מהמערכים בין המשימות המוטלות על הקצינים, הנגדים והחיילים, לבין היקף כוח האדם והמשאבים העומדים לרשותם. לדידי, עקב המצב החמור שנוצר, חובה על מקבלי ההחלטות להיכנס בעובי הקורה ולבחון כל מערך ומערך (לוגיסטי, מבצעי, הכשרה והדרכה, אימונים וכדומה), ולהתאים בין כוח האדם לאחר הקיצוץ לבין הפעילות והמשימות שהוא מבצע".

נושא נוסף אותו ביקש להדגיש הנציב הינו הצניחה במספר היוצאים לקורסי פיקוד מקרב בני המיעוטים. "אני סבור כי הרשויות אינן פועלות דיין כדי להעצים את הפוטנציאל החברתי והצבאי שגלום באוכלוסיות בני המיעוטים לצה"ל. למדתי כי בשנים האחרונות חלה ירידה של ממש, שניתן אף להגדירה כצניחה, במספר היוצאים לקורסי הפיקוד ולקצונה (בקרב בני המיעוטים). הנתונים מלמדים על ירידה של עשרות ואף מאות אחוזים בשיעור היציאה לקורסים אלו".

לדבריו, לא מנוצל הפוטנציאל הגלום באוכלוסיות פחות מוכרות לצה"ל כגון אוכלוסיית הנוצרים-ארמים. "התרשמתי כי יש קבוצה לא מבוטלת בהיקפה, בעלת מוטיבציה להתגייס, אך היא אינה זוכה לשיתוף פעולה ולתמיכה. התרשמתי כי אין קו מוביל המכוון להקל עליה ולפתוח את שערי צה"ל עבורה".

בצ"הל משרתים היום 7,000 חיילים בודדים. צילום ארכיון – למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: דובר צה"ל)

רוח המפקד כפי שהיא משתקפת בווטצאפ

לדברי הנציב, התופעה הנפוצה של שימוש בטלפונים ניידים עשויה לגרום לנזק לפרט ולתפקודו של הצבא, בין היתר בשל פגיעה בפרטיות ובקשר הפיקודי והבין-אישי ביחידות צה"ל. "בשנים האחרונות, בהן השימוש ברשתות החברתיות ובטלפונים החכמים הוא כה נפוץ, הקושי להגן על הזכות לפרטיות נעשה סבוך ומורכב מאין כמוהו". כדוגמה לכך ציין הנציב מספר קבילות שהגיעו לשולחנו, שעילתן היא שהקובלים צולמו בנסיבות מביכות ובהמשך פורסמו תצלומיהם ברבים, ללא אישורם, בין שבכינוסים מקצועיים ובין שלצורך הפקת לקחים בקרב מפקדים.

עוד ציין הנציב כי שימוש מוגבר בטלפונים ניידים פוגע בפיקוד ובמנהיגות של מפקדים כלפי פקודיהם. "מחמת 'שיח אלקטרוני' בטלפונים ניידים נפגעים הקשרים הבין-אישיים, שכן הוא עלול להחליף את השיח הישיר בין מפקדים לבין פקודיהם ובין החיילים לבין עצמם. השיח האלקטרוני עלול ליצור ניכור, ריחוק, לפגוע בלכידות וברעות ולעכב את גיבוש היחידות. כאשר השיח נעשה באמצעות הטלפונים הניידים מבוקר עד ליל, החיילים אינם קשובים לנעשה סביבם במרבית שעות היום במהלך שיעורים, תרגילים, אימונים, תעסוקות ושגרת היום-יום". עוד ציין הנציב כי מדאיגה במיוחד התופעה בה מפקדים "נוטשים את השיח הישיר עם פקודיהם ומעבירים מסרים בטלפונים ניידים, הגם שלעיתים יש רק 'מרחק נגיעה' בינם לבין פקודיהם הנמצאים בסביבתם".

בנוסף, התייחס הנציב למקרים בהם טיפל בקבילות שנגעו ליחס פוגעני, מזלזל וגזעני של מפקדים כלפי פקודיהם. לדבריו, באחת הקבילות, הגיע מפקד פלוגה לשער הכניסה לבסיס והחל לצעוק באופן לא ראוי על חייל אשר שמר בשער הכניסה. המפקד אף ניסה לפתוח את השער בכוח. בקבילה אחרת, אישר מפקד פלוגה כי התבטא באופן גזעני כלפי חייל בשני מקרים שונים. במקרה נוסף, אמו של חייל הלינה כי מפקד פלוגה זרק רימון גז, אשר נפסל לשימוש, לעבר פינת העישון במתחם המשרדים הפלוגתי והרימון התלקח התלקחות חלקית. באחד המקרים החמורים עלה כי חייל נדרש להצטרף לפעילות עם נשקו למרות שחווה קושי נפשי ועל אף שטען כי יפגע בעצמו.

חיילות באימון בנגב (ארכיון, צילום: גילי יערי / פלאש90).

החייל טען כי אינו מוכן לשאת נשק ואף עמד על כך שאם יידרש לכך –  יפגע בעצמו. מאחר שמפקד המחלקה ומפקד הכיתה עמדו על הנחייתם, חזר החייל לחדר מגוריו כדי להביא מחסנית כדורים לנשק. בדרכו לחדר הרכיבו מפקדיו תותב בנשקו של החייל ליתר ביטחון כדי לנטרל את הנשק. החייל חזר למפקדיו,  לקח את נשקו,  הכניס את המחסנית לנשק, דרך אותו,  ירד על ברכיו,  פתח את נִצרת הנשק והניח את פתח קנה הירייה ליד צווארו,  בעודו בסערת רגשות.  גורמי הפיקוד טענו כי לאורך כל האירוע הבהירו לחייל בכמה הזדמנויות כי יש תותב בנשק,  ועל כן לא ניתן לירות בו.  החייל מנגד טען כי לא נאמר לו כי יש תותב בנשק,  וכי מפקדיו לא פעלו כדי לעוצרו ואף התבטאו באופן המעודד אותו להמשיך בהתנהלות קיצונית זו. הנציב התרשם כי המפקדים המעורבים אינם מתאימים עוד לשרת בתפקיד פיקודי ואף המליץ על תיוק הערה מיוחדת בנוגע לקבילה זו בתיקיהם האישיים של המפקדים המעורבים, לרבות אלו  אשר לא טיפלו באירוע באופן ראוי, על מנת שמידע זה יונח לפני מקבלי ההחלטות בעת דיון בעניינם בעתיד.

לדברי הנציב, "יש להעביר מסר לפיו כל התנהגות קיצונית ופסולה תטופל במלוא חומרת הדין על מנת להשיב את אמון החיילים במערכת הצבאית ובמפקדיה".

פערים בשירותי הרפואה בצה"ל 

נושא נוסף בו עוסק הדו"ח הוא הפערים הן בהיבטי כוח אדם והן בהיבטי טכנולוגיה ותשתיות בשירותי הרפואה בצה"ל. לדברי הנציב, "הפערים בין היקף המשימות להיקף כוח האדם, ופערים מהותיים של טכנולוגיה ותשתית העמיסו עומס בלתי אפשרי על הגורמים המטפלים, שהביא לשחיקתם ולפגיעה בשירות הניתן למטופלים". הנציב הוסיף כי "בהעדר טיפול שורש תמשך המגמה בה רופאים ואנשי סגל רפואי מעדיפים להשתחרר ולממש עצמם באזרחות, נוכח חוסר הביטחון הכלכלי והעדר תכניות פיתוח והתמחויות מקצועיות בהמשך שירותם הצבאי".

הנציב הדגיש את חובתם של מפקדים לשמור על גופם ובריאותם של החיילים וציין כי מבירור קבילות שהתקבלו בנציבות עלה כי לעיתים המפקדים אינם מייחסים את החשיבות הנדרשת למצבו הרפואי של החייל ומפעילים לא אחת שיקול דעת עצמאי, בשונה מהנחיותיהם המפורשות של גורמי הרפואה. במקרה אחד המשיך חייל לוחם לשרת בתפקיד על אף שגורמי הרפואה מצאו אותו כמי שאינו מתאים עוד לתפקיד מבלי שנערך בעניינו ההליך המתאים לאישור עניין זה. באירוע אחר הלין חייל ששמר במוצב במשימת הגנת מתקנים כי פנה מספר פעמים לראשת הצוות ודיווח לה כי חש ברע זה כמה שעות. אך ורק לאחר פניות חוזרות ונשנות ולאחר מעורבותם של מפקדיו ביחידת האם הוא פונה באמבולנס לחדר מיון.

מורה חיילת עם ילדים במקלט באשקלון (צילום ארכיון: יוסי זמיר פלאש 90)

מי ינקה את הנשק? חברה פרטית

לדברי הנציב, ביחידות רבות של צה"ל אין מקפידים על ניהול שגרת טיפולים בנשק, בציוד לחימה  וברכב קרבי משוריין. "לא תמיד מתקיימים מסדרי בוקר לטיפול בנשק אישי וטיפולים סדורים בטנקים וברק"ם הן בשגרה והן לאחר אימונים. באחד מביקוריי אף נחשפתי לכך שאחד מבסיסי האימונים המרכזיים שכר חברה אזרחית לניקוי כלי הנשק לאחר אימונים. חיילים שאינם מטפלים בציוד אישי כנדרש בעת שגרה, לא ידעו לעשות זאת בשעת חירום, דבר שיוביל לחוסר כשירות ולחוסר יכולת לעמוד במשימות".

עשר שנים בתפקיד

כאמור, בסיכום עשור לפעילותו, שכן הדו"ח שהוגש הוא למעשה הדו"ח האחרון שיגיש, תיאר הנציב את הנושאים המרכזיים הראויים לציון שצה"ל נדרש לשפרם ובהם עיסוק במנהיגות המפקדים כגורם מרכזי במוטיבציה של הפקודים, טיפול המפקדים בקבילות – חובתו ואחריותו כל מפקד בצה"ל לשמור על זכויותיהם, על כבודם ועל רווחתם של פקודיו, ומכאן להעמיק את מעורבותו בעת בירור הקבילות, והרחבת מדיניות הטיפול בקבילה לכדי שינוי מערכתי  – "לעסוק בשורש הבעיה ולא רק בסימפטום".