מצלמה בפעוטון בפתח תקווה הראתה לחוקי המשטרה תמונות מזעזעות של סייעת צעירה המביאה למותה המחריד של תינוקת. בעקבות מקרה זה ובעקבות מקרים מצערים נוספים מהשבועות האחרונים עולה הדרישה להתקין מצלמות בכל אחד מגני הילדים וזאת על מנת להגביר את הפיקוח על הגננות והסייעות, וזאת על אף כי ברור שאין להטיל דופי בכל ציבור הגננות והסייעות, אשר רובן ככולן עושות את עבודתן בנאמנות ובאהבה, ואותם מקרים שהתפרסמו על גננות מתעללות הם החריג שאינו מעיד על הכלל.

מעבר להיבטים הייחודיים של המקרה, עולה שאלה כללית יותר לעניין שימוש במצלמות (או אמצעי מעקב אחרים), במקום העבודה. במילים אחרות, בעוד שבמקרה של גן ילדים מעורבים אינטרסים וזכויות הנוגעות ישירות לשלום הילד, השאלה הכללית יותר נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו.

חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 קובע כי "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". עוד קובע החוק שורה של מקרים המהווים פגיעה בפרטיות ובכלל זה "צילום אדם כשהוא ברשות היחיד".

הזכות לפרטיות אף היא זכות יסוד המעוגנת בסעיף בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו הקבוע כי כל כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו ואין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו. מנגד למעסיק עומדת זכותו הקניינית לנהל את עסקו לפי מיטב הבנתו מכוח זכות הקניין שאף היא – כמו כבוד האדם וחירותו –זכות יסוד.

פסיקת בתי הדין לעבודה חזרה על העיקרון כי זכות הקניין וחופש הקניין מאפשרים למעסיקים לנהל את עסקיהם כרצונם, כל עוד אינם פוגעים בחוק או בזכות יסוד מוגנת. רשות היחיד הינה דינמית, ולכן ככלל, מתקיימת החובה שלא לפגוע בפרטיותו של העובד גם במקום העבודה, ברם השאלה היא באיזה היקף. נקודת האיזון בין הזכויות – זכות הקניין והפררוגטיבה הניהולית של המעביד מחד והזכות לפרטיות של העובד מאידך, נבחנות בין השאר על ידי מבחנים של תום לב, סבירות ומידתיות.

כך למשל, בית הדין לעבודה קבע כי אין פגיעה בפרטיות במקרה בו המעסיק הציב במשרדו מצלמות בתום לב, מסיבה לגיטימית לשם הגנה על העובדים ועל המשרד ותכולתו – בידיעת העובדים, באזורים הציבוריים במשרד, אזורים שאינם בגדר סביבת עבודה פרטית ולעובדים לא יכולה להיות ציפייה סבירה לפרטיות באזורים אלו.

מנגד נקבע במקרה אחר כי הפעלת מצלמות בחדרי העובדים, מהווה פגיעה לא מידתית ולא סבירה בפרטיותם של העובדים וכי צילומו של אדם ללא הסכמתו או ידיעתו, אף אם הוא מצוי במקום עבודתו ולא בביתו הפרטי, מהווה פגיעה בפרטיותו.

כך היה במקרה בו הנהלת בית אבות התקינה מצלמה בחדר בו עובדת רופאת בית האבות, בניגוד להסכמת הרופאה ולמרות התנגדותה המפורשת. באותו מקרה, בית הדין לעבודה פסק כי מדובר בהרעה מוחשית בתנאי העבודה והעובדת זכאית להתפטר בדין מפוטרת, במה שזיכה אותה בפיצויי פיטורים והכריע כי מדובר באובדן הפרטיות היחסית של העובדת במקום העבודה.

המסקנה היא כי הצבת המצלמות במקומות עבודה, במטרה לתרום ליעילות בעבודה, להגברת התפוקה ולמניעת עבירות משמעת של העובדים, מהווה פעולה סבירה העולה בקנה אחד עם התנהלות העסק ובמידה והודע על כך מראש לעובדים, לא תהיה בכך פגיעה אסורה בפרטיותם, או בכבודם.

בכל מקרה אסור לעובד לעשות דין לעצמו ולפעול להסרת המצלמות.