הכניסה למרכז הקהילתי 'בית מילר' בחיפה עלולה לגרום למבקר לחשוב שהגיע למשרדיה של חברת הייטק או תחנת שידור מקומית: באחד החללים עומד שולחן ועליו חמישה צמדי מחשבים, כל מסך פונה לכיוון אחר, ובחלל אחר המחשבים צמודים לקירות. חדר אחר מצויד במכשירי עריכת וידאו, לצידו אולפן רדיו, וחדר נוסף מכוסה במסך ירוק לצילום טלוויזיה. בקומת הכניסה לבית חלל מלא ספות ישיבה ובו גם שולחן הקבלה. את המקום ממלאים מדי יום עשרות בני נוער, שבמקום פעילויות 'מסורתיות' כמו חוגי ספורט או אמנות עוסקים אך ורק בפעילות דיגיטלית – קבוצות משחקי מחשב, הפקת תכניות טלוויזיה ורדיו, וקורס DJ.

המסכים שמקיפים אותנו מכל כיוון – במחשב, בסמארטפון או בטאבלט – ממגנטים את כולנו, צעירים ועד זקנים. אך נראה שהתופעה הזו משפיעה במיוחד על בני הנוער והילדים, אותו דור שגדל כבר בעולם מלא מסכים מושכי תשומת לב. אחת מתופעות הלוואי המובהקות של השפע הטכנולוגי הזה היא העובדה שבני נוער ממעטים להיפגש. כל אחד נמצא בביתו ומשחק, מנהל חיי חברה ברשתות החברתיות, וצלילי השיחה והצחוק מתחלפים בנקישות האצבע על המקלדת. בעיריית חיפה החליטו לאתגר את התופעה – להפגיש את בני הנוער אחד עם השני סביב הפעילות הדיגיטלית, ו"להילחם בתרבות המסכים באמצעות המסכים" אמר ל'דבר השבוע' משה בכר, מנהל בית מילר.

מסלון ביתו של איש עסקים למרכז מולטימדיה לנוער וקהילה

סיפור המקום מתחיל לפני כמעט חמישים שנה, כאשר יוסף מילר, מהנדס ויו"ר התאחדות בעלי המלאכה בחיפה תרם את ביתו למועדון רוטרי בעיר. בצוואתו ביקש כי ביתו יהפוך לבית לנוער ולמרכז למנהיגות טכנולוגית. רוטרי העבירה את הפעלת הבית לאגף התרבות בעיריית חיפה, שהפעיל בו חוגים לאמנויות, עד להתחדשות המקום בשנת 2015, אז הפך ל'מכללה לניו מדיה' ומרכז לגיימינג.

ואכן, איזה ילד לא היה רוצה שסלון ביתו היה מצוייד במסכים גדולים, קונסולות המשחק החדשות ביותר, סימולטורים וספות נוחות? כנראה שרוב הילדים היו רוצים זאת, ובבית מילר מגשימים את החלום הזה עבורם. כך הפך סלונו של מילר לגן עדן לגיימרים. "הבאנו לכאן את הציוד הכי טוב שיש והכי חדש שיש, סימולטורים, מציאות מדומה, את הקונסולות הכי חדשות אנחנו מביאים ביום שהן יוצאות, וכל זה כדי להוציא אותם מהבית ולהביא אותם לכאן – וזה עובד מצוין" מסביר בכר.

רועי ויינשטיין (17) הגיע לבית מילר כשהיה בכיתה י', כשחיפש מקום התנדבות לפרוייקט מחויבות אישית. "הלכתי לשם ופשוט ממש אהבתי את המקום, פשוט התאהבתי בו. דבר ראשון שפותח לך את העיניים, זה המרחב הפתוח, שמלא בקונסולות משחק וסנוקר, עמדת מציאות מדומה וכל מה שאת יכולה לחשוב עליו. זה פשוט דבר מגניב, אין את זה בכל מקום אחר שאני מכיר". כיום הוא מדריך קבוצת רדיו ויו"ר הנהגת הנוער במקום.

במקום לצאת מהמסך, להיפגש סביב המסך

"הגיימינג תפס תאוצה, כל ילד שני הוא שחקן, אם לא כל ילד ראשון" אומר בכר. לדבריו ילדים רבים תקועים מול המסך, ומחקרים הוכיחו את חוסר היעילות בנסיון לכפות עליהם לצאת מהמסך. "אנחנו אמרנו, רגע, לצד החסרונות, לגיימינג יש גם הרבה יתרונות. אז בואו נראה איך אנחנו לוקחים את היתרונות וממנפים אותם".

במסגרת היתרונות מונה בכר מונה את כישורי השפה שמשחק המחשב מחייב לפתח על מנת לתקשר עם גיימרים אחרים מכל העולם, וכן פיתוח חשיבה יצירתית. החסרונות לדבריו הם תקיעות מול המחשב, וקושי ביצירת קשרים חברתיים. "אז איך אנחנו מוציאים את הילדים מהמחשב?" שואל בכר ועונה, "אין לנו אפשרות להילחם בזה, כי הם בכל מקרה יהיו תקועים במחשב. אבל אם ניקח אותם וניתן להם סביבה זהה למה שיש להם בבית, ואף יותר טובה ממנה, נגרום להם לצאת החוצה ולהגיע לכאן לשחק יחד, וגם ליצור קבוצה חברתית סביב הגיימינג."

קבוצת משחקי מחשב במרכז הקהילתי בית מילר בחיפה (צילום באדיבות בית מילר)

מרכז הגיימינג בבית מילר הוא אחת מתוכניות הבית. התכנית נפתחה לפני כשנה ונקראת LogInn, ובמסגרתה נמצא סלון הגיימינג בלב הבית, שפתוח לכל המעוניין ללא עלות בכל ימות השבוע. מדובר בסלון חברתי, ובמקום שכל שחקן ישקע בכורסה וישחק עם עצמו, עיצוב החלל מעודד אינטראקציה בין השחקנים. כך, למשל, מספר העמדות יוצר בכוונת מכוון תורים לכל משחק, שהם הזדמנות למפגש ושיחה. בפינות אחרות ניתן אף לראות ילדים השקועים במשחקים 'מסורתיים' יותר כמו דוקים, דמקה וטאקי. בסלון נמצא תמיד מדריך חברתי, שמושך את השחקנים לשאר פעילויות הבית.

בשאר חדרי בית מילר ניתן למצוא חדרי מחשבים, אולפני טלוויזיה ורדיו וחדרי עריכה. בחדרי המחשבים שוב נוכל לפגוש את תוכנית LogInn, הפעם למי שמעוניין ללמוד לשחק ולבנות אסטרטגיית משחק או לקבוצות גיימרים מקצועיות. כך הם יושבים יחד כקבוצה ובונים יחד אסטרטגיה נגד קבוצה אחרת, "בדרך כלל את בקבוצה עם אחד גרמני, אחד סיני ואת לא מכירה אותם והם משחקים איתך כל אחד מביתו" מסביר אייל שירן, רכז תחום הנוער בבית מילר. בכר מוסיף "כשהם משחקים פה הם משחקים ביחד כקבוצה, הם מגיעים חצי שעה לפני המשחק, בונים את האסטרטגיה, מעלים מפות, מסמנים איפה כל דמות תהיה וכך הם 'יוצאים למשחק עצמו". לנו פחות חשובה חווית המשחק, לנו חשובה חווית הקבוצה".

ילדים בכיתה ג' מפיקים תכנית רדיו

בנוסף לגיימינג פועלת בבית מילר 'המכללה לניו מדיה'. שר פופליגר, בת 15, השתתפה במהלך השנה החולפת בקורס צילום ופוטושופ, וכעת משתתפת בקורס טלוויזיה ומצפה לסמינר מד"צים בו תשתתף בקיץ. "אם אתה אוהב טכנולוגיה ואת האינטרנט ויוטיוב וכאלה זה המקום בשבילך, אפשר ללמוד פה איך לצלם דברים, לערוך דברים, איך לדבר מול מצלמה, אפשר לשחק בפלייסטיישן ולהעביר את הזמן, יש פה הרבה מה לעשות, וזה כיף". שר מספרת כי ידיד מהכיתה סיפר לה על המקום ועל כך שיש פה מחשבים: "אני מאוד אוהבת טכנולוגיה אז נדלקתי", אמרה. רועי מוסיף כי "אחרי שהתחלנו להתנדב שם גיליתי שיש כאן דברים שלא רואים כשנכנסים. יש אולפני רדיו, אולפני טלוויזיה, בפעם הראשונה שהגענו לשם, מי שאחראי על כל החוגים שם נתן להקליט תוכנית וזה היה הדבר הכי כיפי שעשינו. אני לא אשכח את זה."

סיום המחזור השני של קורס הדי ג'יי בבית מילר (צילום באדיבות בית מילר)

בקורסי המכללה ניתן למצוא משתתפים מכל הגילאים – החל מילדים בכיתה ב' ועד בני 80 הבאים ללמוד מקצועות שונים. שנת פעילות במקום מתחלקת לשלושה 'סמסטרים', ובל סמסטר נפתחים בין חמישה לעשרה קורסים, ביניהם תכנות, פיתוח, בניית אתרים, פיתוח אפליקציות, יוטיוב סנטר, פוטושופ, טלוויזיה ועיתונות בשיתוף עם אגודת העיתונאים, מוסיקה אלקטרונית וקורס די-ג'י. הנושאים משתנים מסמסטר לסמסטר בהתאם לביקוש, ולדברי בכר, המטרה העיקרית של המכללה היא יצירת קורסים מקצועיים במחיר מסובסד לכל כיס. לשם כך הוא מעלה את הדוגמה של קורס הפוטושופ – שעלותו 'בחוץ' היא כ-4,000 ש"ח. בבית מילר, אותו הקורס בדיוק עולה כ-500 ש"ח בלבד. כעת נערכים במקום לסמסטר הקיץ, שיתקיים בהיקף גדול בהרבה מהמתוכנן עקב ביקוש עצום לקורסים.

בנוסף לתכניות מנהיגות חברתית הפועלות במקומות רבים בארץ, בבית מילר מתגאים במסלול של "קבוצות חברתיות מקצועיות" – בהן המשתתפים תורמים לקהילה באמצעות ההכשרה והכלים שרכשו בתחום הניו-מדיה. המדריכים המקצועיים עוברים מסלול הכשרה להדרכה, ובמקביל משתתפים בקורס המקצועי בנושא המעניין אותם. לאחר שסיימו את שני המסלולים, הם מפיקים קורס בנושא המקצועי שלהם לילדים מעוטי יכולת או לאוכלוסיות מוחלשות ומעבירים את הידע הלאה. רועי לדוגמה, השתתף בקורס רדיו: "קיבלתי הדרכה על כיצד לתפעל עמדת רדיו, איך להקליט תוכנית, לבנות ליינאפ, והתחלתי להדריך קבוצה של 11 ילדים בכיתות ג'-ו'", סיפר.

בני הנוער במרכז הקהילתי בית מילר בחיפה עוברים הכשרות בתחומי הניו מדיה – עריכה , DJ , צילום , רדיו , טלוויזיה (צילום באדיבות בית מילר)

למרות שעד כה התוכניות שהקליטו חניכיו של רועי לא פורסמו, הוא מספר בהתלהבות על תכנית שלמה בה ניהלו את הדיון "מארוול נגד דיסני" סביב יציאת הסרט החדש "הנוקמים". "כל אחד מהם ממש חשב על הטיעונים שלו, והם בחרו ליינאפ נפלא של שירים", אמר.

כולם מוזמנים, כולם שווים

עקרון נוסף בבית מילר הוא הנגישות. במקום ניתן לראות שילוב של אנשים מכל קצוות הקשת החיפאית – אוכלוסיות מוחלשות עם אוכלוסיות חזקות יותר, יהודים וערבים ועוד. "אם היתה לי בעייה אחת בתפקידי הקודם כמנהל יחידת הנוער העירונית, זה היה הבידול", מסביר בכר, "כולם מדברים על רב תרבותיות, אבל בפועל אנחנו רואים מצב שקבוצות מובדלות ומבדלות את עצמן. מה שאנחנו מנסים ליצור כאן זה סוג של חיבור סביב תחום דעת. לא מעניין אותי מאיזה מצב סוציו-אקונומי אתה, איך הגעת או מאיזה שכונה הגעת. כולם באים לפה סביב אותו התחום. הגעתם, כולכם שווים מבחינתי", הוא אומר. מבחינתו המסר עובר דרך המפגש, המשחק והעשייה המשותפת.

רועי ושר מספרים על המפגש כגורם משמעותי להגיע למקום. "הכרתי פה מלא אנשים, זה כיף ליצור פה חברויות", אמרה שר, "מה שמיוחד במקום הזה זה שהוא פתוח לכולם". רועי "יש כאן ילדים ממש שונים מכל מיני מקומות, וכל אחד אישיות מיוחדת משל עצמו. כל פעם שאני בא לכאן אני מגיע למרחב פתוח, שבו אפשר לדבר עם אנשים שאתה מכיר ולעשות כל מה שאתה רוצה".