על כיסאות מתקפלים, בתוך בניין פשוט נטול סימנים מזהים, לא רחוק מהגבול בין ארה"ב למקסיקו, יושבים מהגרים, אוחזים בידיהם תיקיות עם תעודות לידה ומסמכי בקשת מקלט, ומחכים שיגיע תורם להשתמש במכשיר טלפון קווי יחיד.

הם ממהרים לטלפון כשקוראים בשמם, אולי ממתין על הקו קרוב משפחה או עובד ממשלה עם ידיעה חדשה על ילדיהם.

מתקן כליאה בטקסס, ארצות הברית. יוני 2018 (U.S. Customs and Border Protection's Rio Grande Valley Sector via AP)

כבר מספר שבועות שחלק ממאות ההורים שממשל טראמפ הפריד מילדיהם בגבול בין המדינות, נאבקים באחת ממערכות ההגירה הסבוכות בעולם בניסיון למצוא ולהשיב אותם אליהם.

עבור רבים מדובר במאבק לא שווה כוחות, ובעיקר מתסכל ושובר לב. רובם לא דוברים אנגלית. לרבים מהם אין מושג לאן נלקחו ילדיהם. יש ביניהם כאלה שמספרים שלא הצליחו להשיג מענה בקו החם שפתחה ממשלת ארה"ב.

כעת, לפחות מערכת המשפט ניצבת לצידם. שופט פדרלי בקליפורניה פסק השבוע כי על ממשל טראמפ לאחד יותר מאלפיים ילדים  עם הוריהם בתוך שלושים יום, ובמקרה שמדובר בילדים מתחת לגיל חמש – תוך 14 יום.

אבל גם אחרי ההוראה של בית המשפט, הם ניצבים בפני אתגרים לוגיסטיים אדירי ממדים. השאלה אם הממשל האמריקאי יצליח להתגבר על הביורוקרטיה, הבלבול ומה שנראה כהיעדר תיאום בין הסוכנויות השונות, נותרה פתוחה. כך, לדוגמה, אין עדיין פרטים על הדרך בה יעמדו מחלקת המשפטים ומחלקת הבריאות ושירותי האנוש – האחראיות על הילדים – בהוראות בית המשפט.

"כל עוד הילד לא איתי, לא אהיה שקטה"

אנתוני רומרו, מנכ"ל האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, אמר שהוא מאמין שלוח הזמנים שהציב השופט דווקא ריאלי. "זו שאלה של נכונות מצד המערכת הפוליטית, לא שאלה של משאבים", טען.

העובדה שהילדים נשלחו לבתי מחסה בכל רחבי ארה"ב, אלפי קילומטרים מהגבול, מקשה עוד יותר על היכולת לאחד את המשפחות. בחלק מהמקרים ההורים כבר גורשו בחזרה לארצות המוצא שלהם, בזמן שילדיהם עדיין מוחזקים בארה"ב.

כך למשל, נאלצה אזרחית גואטמלה, שגורשה ללא בנה בן השמונה, למצוא עורך דין בארה"ב כדי להתאחד שובעם  אנת'וני שלה, וכל זאת מתוך ביתה בפאתי גואטמלה סיטי. האישה, אלסה ג'והאנה אורטיז, בירכה על פסיקתו של השופט הפדרלי, אך הוסיפה כי "כל עוד הוא לא איתי, לא אהיה שקטה".

במקלט שמפעיל ארגון הסיוע הקתולי "בית הבשורה" באל פאסו, טקסס, התחילו עשרות הורים ששוחררו ממתקן המעצר להשתמש בקו הטלפון שהועמד לרשותם בחיפוש הקדחתני אחרי ילדיהם.

מהגרים שהופרדו מילדיהם משוחחים בבית הבשורה באל פאסו טקסס, שם הם ממתינים עד שיתאחדו איתם מחדש. (צילום: AP Photo/Matt York)

חלק מהשוהים בבית הבשורה מיהרו לתפוס את האוטובוס שייקח אותם לניו יורק, דאלאס או החוף המערבי של ארה"ב, שם יתגוררו אצל קרובי משפחה, בתקווה שאם ישיגו מעמד תושב יהיה להם קל יותר להשיב אליהם את הילדים. אלו מהם שנסעו לערים ברחבי המדינה לקחו עימם לא יותר משקית ניילון מלאה בסנדוויצ'ים ומסמכים.

דיגנה פרז מאל סלבדור סיפרה שב-29 במאי הופרדה בגבול מבנה בן התשע ובתה בת השש. היא דיברה איתם בטלפון מוקדם יותר השבוע, והזדעזעה לשמוע תגובות לקוניות וחסרות חיים מילדיה הדברניים בדרך כלל. "זה הרגיש כאילו אני צריכה להוציא ממנו את המילים בכוח" אמרה, "הוא לא נשמע כמו קודם".

היא תכננה לנסוע ליוסטון כדי להתגורר עם חברים של משפחתה, בתקווה שאם תוכל להראות שיש בית ראוי עבור ילדיה תוכל לקבל אותם בחזרה.

מבקש מקלט אחר בבית הבשורה, ווילסון רומרו, קיווה להתאחד עם ביתו בת ה-5 נטלי בקליפורניה – שם גרה אימו, שהיגרה בעצמה לארה"ב לא מזמן.

האב בן ה-26 הופרד ממנה באל פאסו בחודש מאי. בהונדורס הוא עבד במפעל טקסטיל בפאתי סן פדרו סולה, המכונה גם "בירת הרצח של העולם", שם הכין תוויות למותגי אופנה אמריקאים. הוא אמר שעזב את מולדתו כדי לתת לבתו סיכוי לפתח קריירה בעתיד. עכשיו הוא פשוט רוצה אותה בחזרה. "אני מתפלל לאלוהים שזה יקרה בקרוב", אמר רומרו, שפניה של בתו מקועקעים על ידו הימנית.

עבור מהגרים רבים, הביורוקרטיה בה הם נתקלים בניסיון למצוא את ילדיהם נהיית מתסכלת יותר ויותר. חלקם היו צריכים לבקש שישלחו אליהם את תעודות הזהות והלידה מהונדורס, וכעת הם מחכים שמהמסמכים יגיעו בדואר.

לדברי ג'סי בלס, עורך דין ממשרד ג'ף גולדמן מבוסטון המתמחה בהגירה, חלק מההורים השוהים כעת עם חברים או קרובי משפחה בארה"ב נדרשו לספק טביעות אצבע של קרובי המשפחה יחד עם חשבונות וחוזי שכירות – מסמכים שלרבים מאלו שהיגרו לאחרונה פשוט אין.

מתקן כליאה בטקסס, ארצות הברית. יוני 2018 (U.S. Customs and Border Protection's Rio Grande Valley Sector via AP)

יום הולדת תשע בבית מחסה, בלי אמא ואבא

לידיה קארין סוזה, אזרחית ברזיל בת 27 המיוצגת על ידי בלס, הסגירה את עצמה ואת בנה דיוגו לרשויות האמריקאיות בגבול בטקסס וביקשה מקלט. היא טוענת שחייה בברזיל מולדתה נמצאים בסכנה. אך ב-20 במאי היא הוכנסה למעצר בטקסס ובנה נלקח ממנה, בלי לומר לה לאן.

כששוחררה, ב-9 ביוני, אמרה לה אם אחרת שהופרדה מבנה, והייתה עצורה אף היא, שכדאי לה לבדוק בבית מחסה בשיקאגו. ואכן, היא מצאה שם את דיוגו. הותר להם לשוחח בטלפון, אך לא יותר מ-20 דקות בשבוע, והיא התחננה להתאחד עם בנה.

לידיה קארין סוזה, שביקשה מקלט מדיני בארה"ב, מסתכלת על תמונות של בנה דיוגו שנלקח ממנה בגבול מקסיקו-ארה"ב בחודש מאי. (צילום: (AP Photo/Charles Rex Arbogast

סוזה, שעברה להתגורר עם קרובי משפחה במסצ'וסטס, אמרה שהגישה 36 דפים של מסמכים שהרשויות בארה"ב דרשו כדי להשיב לה את בנה – אך דיוגו נמצא עדיין במִשְׁמורֶת של המדינה. את רוב הזמן העביר בבידוד בגלל אבעבועות הרוח מהן סבל. כעת נאמר לסוזה שקרובי המשפחה שלה צריכים לתת את טביעות האצבע שלהם, והמועד הקרוב ביותר לשחרור הילד הוא סוף חודש יולי. ביום שני האחרון הוא חגג את יום ההולדת התשיעי שלו כשהוא מוחזק בבית מחסה. סוזה הגישה תביעה נגד ממשל טראמפ, ודיון דחוף נקבע לתחילת השבוע הבא.

ביום שלישי האחרון הצליחה סוזה, לראשונה, לבקר את דיוגו. הם התחבקו, והיא נישקה אותו שוב ושוב על הראש והפנים, אז אחזה אותו בעדינות בלחיים ושניהם בכו.

"התגעגעתי אליך כל כך", אמר בפורטוגזית.

כשנשאל מה שלומו, ענה דיוגו "עכשיו אני יותר טוב".