מנצח ולא מפסיק להתרגש: יונג מין סון
ליאור ברטל
כדורגל זה דבר נפלא ומרגש. ביום חמישי ראינו איך חלוצה הקוריאני של טוטנהאם יונג מין סון, בוכה פעמיים תוך ארבע ימים במונדיאל. ביום שבת הוא כבש שער מצמק בדקה ה-93 מול נבחרת מקסיקו שלא הספיק לנבחרת קוריאה הדרומית שהפסידה 2:1, ואיבדה סיכוי להעפיל לשמינית הגמר. בסיום המשחק יונג מין סון יורד שבור לחדרי ההלבשה.
ביום רביעי אותו שחקן שוב הוא כובש, שוב פעם בתוספת הזמן. הפעם הוא כבש בדקה ה-96 את השער השני בניצחון הענק של קוריאה הדרומית על אלופת העולם לשעבר גרמניה שסיפק את הסנסציה הגדולה ביותר עד כה במונדיאל. הפעם אלו הם דמעות של אושר עילאי.
???? Saturday
???????? South Korea 1-2 Mexico ????????
???? Heung-Min Son in tears of sadness???? Wednesday
???????? South Korea 2-0 Germany ????????
???? Heung-Min Son in tears of joy???? The power of football. ⚽️ pic.twitter.com/0cjRmQj1rQ
— SPORF (@Sporf) June 27, 2018
מפסיד ולא נותן לעבוד: הבעלים של ספורטינג ליסבון
צור רוזנצוויג
באלגן במועדון הפאר הפורטוגלי ספורטינג ליסבון שסיימו במקום השלישי העונה בליגה המקומית והגיעה עד שלב רבע הגמר בליגה האירופאית. אחרי שלפני חודש 50 אוהדים תקפו אנשי צוות וחלק מהשחקנים, מה שגרם לתשעה שחקנים לעזוב מיידית את המועדון, הגיע השבוע הסיפור הביזארי הבא:
לפני תשעה ימים החתים היושב ראש בחמש השנים האחרונות ברונו דה קראבלו את המאמן הסרבי ושחקן העבר סינשיה מיכאילוביץ' לחוזה מכובד של שלוש שנים. אך חוזה לחוד ומציאות לחוד, בימים שחלפו נערכו בחירות לנשיאות המועדון בהן הוחלט ברוב של 71 אחוז להיפרד מקראבלו הנשיא המכהן ולהכתיר את חוזה סוסה סינטרה כנשיא החדש.
סינטרה לא המתין למשחק אימון, או אמפטיה של הבעת אמון ונתן את ההוראה לפטר את מיכאילוביץ' המסכן,להתיר את חוזהו, לסיים את הקדנציה באורך חופשת קיץ ממוצעת ולחזור עם המשרוקית בתוך הכיס אל ביתו שבסרביה. למתעניינים נכון לכתיבת שורות הבטיח סינטרה שהוא יודיע על המאמן החדש ביום שני הקרוב.
9⃣ Days.
That's how long Sinisa Mihajlovic's Sporting Lisbon reign has lasted. He's been sacked by the club.
More: https://t.co/tdKvnoPyc8 pic.twitter.com/ufcm46nbax
— BBC Sport (@BBCSport) June 27, 2018
מפסידה: המניה דפרסיה הרוסית
ליאור ברטל
השבוע יצא לי לקחת חלק תופעת מניה דיפרסיה של חצי מיליון אוהדי רוסיה. ביום שני הלכתי עם שיירה ענקית של אוהדים רוסים ל"פאן זון" במוסקבה, ברקע מושמע ההמנון הרוסי ברמקולים ניידים של האוהדים. אלפי אנשים מסתובבים עטופים בדגלים רוסיה וצועקים "דבאי" (יאללה ברוסיה) לניצחון, יאללה בשביל המולדת!
אישה כבת 30 ראתה אותנו הולכים ונגשה לשאול חבורת נערים: "לאן כל האנשים האלו הולכים?" כולם צחקו והתחילו לקפוץ "יש היום כדורגל, אנחנו הולכים להפציץ את ארגוואי".
אחרי רבע שעה הליכה אנחנו מגעים סוף סוף לפאן זון. המשחק כבר התחיל וכולם נדחפים בטירוף להיכנס. המשטרה מבינה שהיא לא נערכה לכל כך הרבה אנשים אז פותחים גם את המחסום הראשון, אני נדחף קדימה והטירוף באוויר משהו צועק שרוסיה מובילה וכל הקהל בטירוף, רגע אח"כ מגלים שזאת הייתה אזעקת שווא. הטירוף נשאר באוויר וכולם מתחילים לעודד את רוסיה.
כאשר אורגוואי עלתה ל-2:0 עשרות גברים מסביבי הצליחו להתיישב ולתפוס את הראש, כשרוסיה נשארת בעשרה שחקנים חלק מאותם הגברים מתחילים לבכות. לידי עומד זוג צעיר שהגבר יושב מדוכא על הרצפה ואומר שהוא לא יכול יותר לראות את המשחק, הבחורה שהגיע לבילוי זוגי מלטפת את שערו ומחליטה בחמידות לפרשן לו את המשחק כדי שיוכל להיות גם בדיכאון על הרצפה וגם לדעת מה קורה במשחק "הלבנים עכשיו עם הכדור, לבן מוסר ללבן, עכשיו הכחולים עם הכדור, לבן בועט בכחול, השופט כועס…"
במהלך המשחק השדרן מפרגן בטירוף לכל השחקנים, גם במהלך המחצית אחרי 45 דקות נוראיות הוא עדיין מדבר על הבחורים הנפלאים שעושים עבודה נהדרת על המגרש. ואז אני קולט שאם אתה רוצה שיפרגנו לנבחרת הלאומית אז אתה חייב לעשות מיני דיקטטורה במדינה, כי בדמוקרטיה גם ביתרון 2:0 אצלנו לא מפרגנים כך. במהלך השידור, מראים את נשיא פיפ"א צופה במשחק. השדר צוחק שהוא האוהד הכי מסור של הנבחרת כי הוא נמצא בכל משחקיה. מה שנכון בכמה רמות אפלות יותר.
בסיום המשחק אני ועוד אלפי אוהדים הולכים לשאטלים בחזרה לתחנות המטרו, הדגלים כבר ירדו ורמת הדיכאון בשיאה. בודקים כמה נגמר מצרים סעודיה ואז שתיקה ארוכה. שקט מוחלט וארוך, האוטובוס מלא, אבל האנשים מרוקנים.
