לכל הכתבות בסדרה, לחצו כאן


מאזיניה של השדרית והעיתונאית הותיקה קרן נויבך יכולים לתאר את מאבקה המתמשך והעיקש כנגד תופעת הקשירות בבתי החולים לפגועי נפש. נויבך חשפה בתכניתה "סדר יום" המשודרת ברשת ב' סדרה של מקרים קשים בהם נקשרו מטופלים ומטופלות, לעתים משך שנים, בפרקטיקה "טיפולית" מפוקפקת ביותר. מאבקה של נויבך בתופעה הקשה מתאפיין בעיסוק רב ורציף, כמעט דווקאי ומאד לא אופייני בנוף התקשורתי.

אך מסתבר שלמאבק הצודק של נויבך ואחרים יש גם השלכות, במיוחד כאשר לא לוקחים בחשבון מספר "נעלמים" במשוואה. אלו הם אנשי הצוותים הרפואיים בבתי החולים ובמחלקות לטיפול בפגועי נפש.

לאילנה כהן, יושבת ראש הסתדרות האחיות והאחים, יש ביקורת חריפה מאוד על היחס של החברה לאחיות. לדבריה היחס הזה חמור במיוחד כאשר מדובר באחיות במחלקות הפסיכיאטריות ובתי החולים הפסיכיאטריים.

ברור, ואולי אין צורך לומר זאת, כי האחיות שעובדות במחלקות האלה לא מעוניינות לקשור מטופלים, אבל בשטח מדגישות אחיות רבות כי משרד הבריאות לא יכול לבטל את נהלי הקשירה מבלי להביא כוח אדם נוסף. לדברי כהן, "צריך להבדיל בין בתי החולים הכלליים לפסיכיאטריים. בפסיכיאטריה לא פעם מביאים לך אנשים שאנסו, שרצחו, שהרגו, שהטביעו, בעיקר במחלקות המשפטיות".

על פי דוח של ועדת המשנה שבדקה את היקף תופעת האלימות בבתי החולים הפסיכיאטריים (במסגרת הועדה למיגור האלימות במערכת הבריאות) בבית החולים מזור היו ב-2016 כ-288 מקרי אלימות כנגד אנשי צוות רפואי. כהן מזכירה אירוע שקרה בבית החולים הפסיכיאטרי במזור בסוף חודש מאי האחרון, אז תקף מטופל את אנשי הצוות הרפואי ופצע שלושה אחים.

"נגיד מה שקרה במזור, לאן מעבירים את החולה? לשער מנשה. אבל כשדיברו בתקשורת על כל ענייני הקשירות על מי דיברו? על שער מנשה!" אומרת כהן.

"עכשיו, כשאתה פותח מחלקות משפטיות כאלה אתה צריך לתת את כל ההגנה", קובעת כהן. "בואי נגיד שמפסיקים עם הקשירות – אז מה? הרי צריך השגחה על המאושפזים, צריך כוח אדם. צריך לעשות את הכל במקשה אחת. אי אפשר לעשות רק דבר אחד, רק להגיד אין יותר קשירות".

כהן נותנת דוגמא נוספת, שהתרחשה בבית החולים סורוקה בבאר-שבע במהלך יום העצמאות האחרון. "בא חולה שהיה ידוע שהוא פסיכוטי, ושמו מאבטח לידו. אבל הוא לא היה קשור. הוא קם דקר את המאבטח, ורץ אחרי האחות. מזל שהוא דקר אותה שני ס"מ ליד העורק".

"בבתי החולים האלה הצוות מרגיש שהוא בא למלחמה. או שזורקים עליך מחשב, או שמאיימים עליך, או ש… במחלקות הפסיכיאטריות צריכה להיות אבטחה. וצריך להוסיף מיטות ותקנים. במזור, במקום של 36 חולים היו 58 חולים.

כהן הייתה חברה בועדה למיגור האלימות שהוקמה לאחר רצח האחות טובה קררו ז"ל. הוועדה סיירה במסגרת עבודתה בבית החולים הפסיכיאטרי "איתנים". "היינו שם, גם משרד הבריאות ואגף התקציבים באוצר" מספרת כהן. "את נכנסת לחצר, הכל מפויח, התנאים שהם נמצאים בהם… הייתה שם אחות, שאמרה אני נותנת את כל מה שאני יכולה לתת".

חדר בבית חולים פסיכיאטרי בכפר שאול, ירושלים, 2012 (צילום ארכיון: נועם מוסקוביץ פלאש90)

"במסקנות של הועדה, בכל הנוגע לבתי החולים הפסיכיאטריים, כתוב שבשנה הראשונה צריך להוסיף תקנים, בכל משמרת. זה לא נעשה, אבל היום אומרים תורידו את הקשירות. האחיות בכלל לא רוצות לקשור, זה לא התפקיד שלהן. זה מישהו דחף להן את זה פעם כפרקטיקה. לא נתנו את התנאים בשביל לתת טיפול רפואי ראוי. זה הכל יחד. והתוצאה היא אלימות מאוד גדולה".

יתכן שהסיפור של בתי החולים הפסיכיאטריים ממחיש יותר מכל את תופעת האלימות במערכת הבריאות. החנק התקציבי, המחסור בתקנים וכוח אדם מייצרים זירת התמודדות אלימה. בקצה השרשרת עומדים חולה ואחות או רופא, ומפעילים אלימות זה על זו – לפעמים ממש על מנת לשרוד.

או בלשונה של הועדה למיגור האלימות במערכת הבריאות: "במצבה של הפסיכיאטריה כיום, מבחינת תשתיות, סביבה, צפיפות, הזנחה רבת שנים, חוסר חריף ידוע ומוסכם בכוח אדם טיפולי, והיעדר קשב לצרכים אמיתיים של המערכת – יכולת ההתמודדות עם האתגר הקשה, נמוכה".