ביני ובין נץ שוררת אהבה גדולה. אנחנו אהובים מזה זמן שכבר אינו קצר ואף הולך ומתארך. אחרי שאור ואני נפרדנו חשבתי שלא אהיה בזוגיות שנה לפחות. "מנוחה מזוגיות", כך חשבתי. אך לאחר זמן לא ארוך מצאתי עצמי נקשרת עמוקות בנפשו של נץ. לא הוא ולא אני חשבנו שזה מה שיקרה, אך כך קרה. גיליתי שנחוצה לי בחיי נוכחות קבועה של גבר. צד אחד בי הרגיש חולשה על כך, וצד אחר התמסר לנוכחות האוהבת של נץ שהלכה והתהדקה סביבי ועודנה.

הקשר שלנו אינו מונוגמי מיומו הראשון וזה מקל עלי מאוד. אני אוהבת את הכנות והדיוק שלו, ויותר מהכל את המחויבות שלו לחופש בכלל ולחופש שלו ושלי בפרט. שנינו יודעים שקיימת סכנה שנתאהב באחרים/ות, ולוקחים את הסיכון הזה בחשבון. בספר האלמותי The etical slut כתוב שכאשר בזוגיות מישהו מתחיל קשר עם אחר עולה האפשרות המבעיתה והמחשבות הנלוות אליה: "מה יקרה אם הוא ירצה לעבור לגור איתו?" אמנם נץ אהובי ואני לא גרים יחד, אך המחשבה "מה אם מישהו מאיתנו ירצה ללכת עם אחר.ת?" מרחפת מעל ראשנו לרגעים ואנו חיים איתה. כך לפחות כרגע.

בזוגיות יש מעין חוזה שאומר "אני פה בשבילך ואת פה בשבילי". יש התחייבויות עתידיות מדומיינות או שהובעו במילים, בוודאי אם יש ילדים או רצון לכאלה ועוד דברים קושרים. מאז שאני זוכרת את עצמי בזוגיות משהו בי יודע שלא תמיד ארצה את מה שיש עכשיו. ההווה מתערבב לי בפחד מהעתיד המצר את צעדי ומציף את מחשבותי. התופעה הזאת העיבה על הקשר עם הגברים שהייתי איתם שבדרך כלל רצו להמשיך כשאני כבר לא. גם היום כשאני ונץ אוהבים מזה זמן אני מפחדת – מה יקרה אם הוא ירצה עוד ואני כבר לא? אולי הדלת הפתוחה למערכות יחסים נוספות ומיניות עם אחרים מחרבת לנו את הקשר? איך שומרים על עצמנו תוך כמיהה ואפשרות לתת לארוס להתפרץ כרצונו? טרם פגשנו את מפלצת הקנאה במלוא תפארתה. למרבה הפרדוקס, אני חושבת שזאת הדרך היחידה שאני יכולה להיות בה בקשר, לפחות עכשיו. ועדיין, הפחד קיים. העתיד, כמה מפחיד הוא העתיד. עם מי אגדל ילדים? עם מי אחיה כשאהיה יותר גדולה ממה שאני עכשיו? מה יקרה אם לא נימשך אחד לשנייה יותר?

לפני זמן מה הייתה לי שיחה עם אבא שלי (כן, עם אבא שלי!) על מיניות בזוג שהולך ביחד כבר 50 שנה. להלן כמה מחוכמותיו של אבא שלי:
1. חשוב לטפח את החברות. אם אין חברות בזוגיות אין מצב למיניות לאורך זמן. מחוות רומנטיות: חובה! חיבוק, ליטוף, אינטימיות.
2. כשמתבגרים הצורך משתנה. אבא אמר כל מיני דברים על גיל המעבר ועל השינויים שקורים בגוף. אני שאלתי אם הצורך במיניות הולך ופוחת, או שאולי לצד אחד יש צורך ולשני אין וזה לא מונח על השולחן בגלוי. או שאולי יש רצון אבל עם אחרים ולא אומרים כי מתביישים. החלק הזה נשאר קצת מעורפל. אני חושבת שלנשים יורד החשק המיני והגברים לא יודעים איך לאכול את זה וגם הוא לא הודה בזה בפני. מובן סך הכל… בכל זאת אבא שלי…
3. יש להם זוגות חברים שלדעתו אין ביניהם מיניות. אחת העדויות לזה היא השינה בחדרים נפרדים (שאלוהים תשמור אותי אני לא מבינה איך זוגות חיים באותו חדר כל החיים. נשגב מבינתי). שאלתי אם הוא חושב שלזוגות האלה אין צורך במין יותר, או שיש צורך והוא פשוט לא מקבל מענה. הוא אמר שהוא לא יודע ושהם לא מדברים על זה.
4. פנטזיות זאת דרך טובה בעיניו להתמודד עם הירידה במתח המיני בזוגיות לאורך השנים. אני שאלתי האם זה מתאים מבחינתו שאמא תעשה איתו אהבה ותחשוב על מישהו אחר. הוא אמר שהוא לא נכנס למה היא חושבת. אבל כן ציין שאם זה קבוע לחשוב על השכנה אז כן… יש בזה משהו בעייתי.

לא דיברנו על בגידות בנישואין, אני יודעת שהוא לא בוגד באמא שלי (או לפחות חושבת שאני יודעת). המחשבה על יחסי האהבה ביניהם מעוררת בי חיבה וחמלה. אם אני עוברת לרגע את זה שלדמיין את ההורים שלי עושים אהבה זה קצת קריפי (למרות שהיי… ככה הגעתי לעולם!) אז אני מדמיינת את הצד של אמא שלי ומניחה שהחשק המיני שלה, כלפיו או בכלל, פחת, כמו שקורה לנשים רבות, והם מתמודדים עם זה במסגרת הזוגיות. אני חושבת מה אמא שלי עושה כשהיא לא רוצה מין עם אבא שלי, וכמה היא כנה איתו ועם עצמה בנוגע לזה. כמה פעמים היא עברה את הגבולות שלה ועשתה בכל זאת כדי לשמר את היחסים? ומה הם עושים כשהם נמשכים לאחרים? או שזה כל כך לא מקובל עד כדי כך שגם המשיכה כשלעצמה מדוכאת? ולאן כל האנרגיה הזאת הולכת? אולי לארץ האנרגיה המינית האבודה, אולי לארץ הגרביים האבודות. אולי היא מיתרגמת לכדי תסכול.

מעניין איך יהיו החיים המיניים שלי עוד הרבה שנים. אני מתה להיות בת 70 עם חיי אהבה ומין. זקנה וסקסית. האם התמונה העתידית היא שהחשק המיני שלי ילך ויפחת? לא ולא. נעזוב את גיל 70. בכל הקשרים הזוגיים שהיו לי עד עכשיו נגמר לי בשלב כלשהו הרצון למיניות. לא נמשכתי יותר, לא רציתי. ואז התחילה התמודדות עם זה שרק הלכה והתישה אותי עד לכדי רצון לפרידה. עברתי את הגבולות שלי שוב ושוב. נטשתי את עצמי ואת גופי וזמן קצר אחר כך גם את הקשר. איך אפשר להיות ככה בזוגיות? זה דימוי העתיד היחיד שאני מחזיקה.
אמא שלי תגיד על זה "כנראה שעוד לא מצאת את האחד שרק איתו תרצי להיות". אבל אני באמת לא חושבת שיש אחד שרק איתו ארצה להיות. אז מה עושים? אני מפחדת להביא ילדים ואז להיפרד. אני מפחדת לשדר לנץ שאני אהיה איתו תמיד למרות שאני לא באמת יודעת להבטיח את זה. אני מפחדת לאכזב ומפחדת להיות לבד.
אני רוצה להיות עם מי שאני אוהבת עכשיו. כלומר, אם אני אוהבת אותך עכשיו, אני אהיה איתך עכשיו. אני לא יודעת להבטיח מה ארצה בעתיד. אולי זאת הדרך לאהוב עכשיו, לדעת שאני לא יודעת מה יהיה בעתיד. משהו בי מתעורר ואומר – זה חלש. איך אפשר לסמוך עלי ככה? למה שמישהו ירצה להיות איתי אם אני כל שניה יכולה ללכת? אז זהו, שכל אחד יכול בעצם ללכת כל רגע, והאמת שאנחנו לא יודעים מתי זה יקרה. ובכל זאת ניתן להציע, במידה, ביטחון. לפחות לרגע הזה.

כי איתך
זה רק בגלל שאני אוהבת.
כי איתך
זה רק בגלל שאני רוצה.
כי איתך
זה לא בגלל שאני חייבת.
כי איתך
זה רק בגלל שאני רוצה.
(יונה וולך)

נץ ואני עשינו אהבה על הספה בשעות צהריים. הוא הגיע לכבוש אותי ואני נעניתי בשקיקה. יצאתי מהמקלחת, התיישבתי לידו על הספה בסלון ונעניתי לידו המסיטה ממני את המגבת. מבטו האוהב ננעץ בי, תשוקתו נדלקת. התמסרתי למבטו המשתוקק וזכר מעשה האהבה של חי ושלי מאתמול בבוקר עוד חי בגופי. מעיין מים נבע ממני באותו הבוקר והרטיב את כל המיטה שלו. התבוססתי בשלולית הקרירה שנשפכה מתוכי והסתכלתי אליו בכניעה כאומרת כולי שלך. כעבור יום אני בזרועותיו של נץ המוכר והאהוב וידיו עוברות באותם גאיות שלוטפו על ידי אחר. גופי התגמגם לנוכח המעבר. התמסרתי למחשבה שזכרון האהבה מבוקר אתמול חי בי ברגע הזה וגופי נזכר בעונג שרטט בי אתמול עוד שעות מספר לאחר מעשה האהבה. כיצד ניתן להתמיר אהבה עם אחד לאהבה עם אחר במקום להשוות? אני מביטה בעיניו של הנץ וכולי אהבה והתמסרות. עכשיו, ממש עכשיו, אני מתענגת איתך.

אמרה רווחת בשיח הפוליאמורי (אם אפשר להגיד שיש שיח כזה) שכאשר נמצאים בכמה קשרים לכל אחד יש מקום משלו. שיש מספיק מקום בלב לאהוב יותר מאחד:

"על מנת להתמסר לפוליאמוריה במלואה, עלינו להסכים לאפשרות לחיות בהווה. יש לנו אינסטינקטים ביולוגיים המנחים אותנו להיאחז לשם ביטחון. האינסטינקטים הללו אף פעם לא עובדים לאורך זמן. אהבת אמת מתגלה מתוך היעדר שליטה."
(Spiritual Polyamory בתרגום של לילית)

פילוסופיה יפה. ועדיין, אני מפחדת שאהבתי תנדוד. כאשר שחקן חדש נכנס למגרש עולה בי הפחד שרק אליו אתמסר מעתה. שאין בי מספיק אהבה לשניים ובטח שלא ליותר. אני שומרת על עצמי ומנסה שלא לתקשר עם חי יתר על המידה כדי שלא להיכבש בהתאהבות ועם זאת אני מרגישה אותה ממשמשת ובאה.

לפני כמה שבועות פגשתי את חי. נתקלנו זה בזו בסיטואציה עם עוד אנשים, ומפה לשם מצאנו את עצמנו קרובים. עיניים נפגשו, התיישבתי עליו ופני אליו, מוצאת בעיניו את הסכמתו ותגובתו הגופנית לקרבתי. ירכיים נוגעות, מניחה את משקלי בעדינות. הוא העביר את הידיים שלו על המותניים שלי, במעלה הצלעות אל הצוואר ומשך את שיערי מעלה. צמרמורת טיפסה במעלה עמוד השדרה. מגע חזק, עוטף. גררר. פנינו קרבו זו לזו, מריחים צוואר, בודקים, חיות פרא סקרניות. שפתיים מרחפות על לחי ופוגשות זיפים רכים. כף יד גדולה על גבי, גבריות נוטפת. התנתקנו זו מזה בלי לדעת את שמה ומקורה של אותה חיה מסקרנת שפגשנו בג'ונגל. כמה ימים אחר כך קיבלתי ממנו הודעה השואלת האם זו אני לילית עם המבט הבלתי נשכח. השבתי שזו אכן אני. הבענו נכונות הדדית להמשיך את המפגש. יש בי משיכה ופחד מהלא נודע.

אהבה רוחנית