מאז שגביע העולם בכדורגל יצא לדרך ב-1930 באורוגוואי, התרחשו במונדיאלים השונים אין ספור סיפורים מטורפים ומדהימים. החל משערוריות אדירות – כאשר תוצאות המשחקים הוכרעו הרבה לפני שריקת הפתיחה בגלל כסף, פוליטיקה והימורים; דרך סיפורי סינדרלה של שחקנים שפרחו משום מקום והפתיעו את כולם, סיפורי חיים נדירים של שחקנים ומאמנים, וכמובן משחקים בלתי נשכחים שסחפו מיליארדי אנשים. היריעה קצרה מלספר את כל דרמות המונדיאל, ולכן לאורך שבועות הטורניר הנוכחי נשתף כאן את מי שלא מכיר, ואת מי שמכירה ורוצה להיזכר, במיטב הסיפורים שמשפיעים עד היום על הנבחרות, האוהדים והכדורגל בכלל.
והפעם – שלושה סיפורים על נבחרות ושחקנים שאף אחד לא ציפה מהם ליותר מדי, ובעזרת כישרון, מאמץ וכמובן קצת מזל הצליחו להפתיע ולשמוט את לסתותיהם של היריבים והאוהדים.
זו לא מתיחה: כשנהג, מורה ושוטף כלים ניצחו את הנבחרת הטובה בעולם
ב-1950 הגיעה נבחרת אנגליה למונדיאל בברזיל כדי להוכיח לכולם שהמדינה בה הומצא הכדורגל היא גם הנבחרת הטובה בעולם. האנגלים, שבחרו להיעדר משלושת האליפויות הקודמות, באו נחושים להראות את כוחם. הם היו יהירים מספיק כדי להאמין שזו תהיה משימה קלה מאוד לזכות בתואר הראשון מבין רבים שיגיעו בהמשך.
ליהירות האנגלית היה על מה להתבסס. אנגליה היתה אחת הנבחרות הטובות בעולם באותו זמן, עם 24 נצחונות ב-30 משחקים בינלאומיים בהם השתתפה לאחר מלחמת העולם השנייה. האנגלים הספיקו לגבור פעמיים על נבחרת איטליה, מחזיקת הגביע מלפני המלחמה, ולנצח בענק 1:6 את נבחרת כוכבי אירופה, במשחק ראווה שהתקיים באנגליה לפני היציאה לטורניר.
מבחינת התקשורת האנגלית וצוות האימון של הנבחרת, הבית המוקדם אליו שובצה היה בית קל יחסית: הוא כלל את צ'ילה הבינונית, ארה"ב החובבנית, ונבחרת ספרד שהיתה היריבה המרכזית של אנגליה על הכרטיס לבית הגמר, שאליו יעפילו רק ארבעת מנצחות הבתים ויתחרו ביניהן על האליפות.
ואכן, במשחק הראשון בבית גברה אנגליה בקלות על צ'ילה 0:2, בעוד היריבה ספרד התקשתה מול האמריקנים. ארה"ב אמנם הצליחה במפתיע להוביל 0:1 על הספרדים עד הדקה ה-81, אך לבסוף נשברו והפסידו 3:1. למשחק של ארה"ב מול אנגליה היה ברור לשני הצדדים שזו הולכת להיות תבוסה מהדהדת של האמריקאים.
הנבחרת האמריקנית הייתה נבחרת חובבנית, והסגל שלה לא כלל אפילו שחקן כדורגל מקצועי אחד. השוער, פרנק בורגי, עבד למחייתו כנהג ברכב קבורה, הקשר ולטר באהר היה מורה בתיכון בפילדלפיה, והחלוץ ג'יו גאיטגינייס, יליד טהיטי, התפרנס משטיפת כלים. מולה עמדו השחקנים האנגלים המקצוענים, והמפורסמים בכל העולם, במה שנראה כמו קרב אבוד מראש.
המשחק החל בלחץ אדיר של האנגלים על השער האמריקני. רק ב-12 הדקות הראשונות בעטו החלוצים האנגלים שישה כדורים לעבר השער של בורגי, שהצליח להדוף את כולם. לאורך רוב המשחק החזיקו האנגלים בכדור ולחצו ללא הפסקה על השער, אבל דווקא התקפה בודדה של האמריקאים הביאה לשער הניצחון המפתיע.
בדקה ה-38 הגיע הכדור לקשר ולטר באהר, שניסה למסור ולמצוא ברחבה את אחד החלוצים של ארה"ב. הכדור שבעט פגע בחלוץ ג'יו גאיטגינייס ושינה כיוון, כשהשוער האנגלי הופתע ולא הצליח לעצור אותו בזמן. האמריקאים עלו ליתרון מפתיע, וכמו במשחקם מול ספרד, הם החלו להסתגר במחצית שלהם ולהעיף כדורים. האנגלים המשיכו ללחוץ בכל הכוח על השער האמריקאי, אבל לצערם בורגי נתן הופעה בלתי נשכחת ועצר כל בעיטה למסגרת. המשחק הסתיים ב-0:1 בלתי ייאמן לזכות האמריקאים.
הניצחון האמריקני היה הפתעה גדולה כל כך, שמאזינים רבים שהמאזינים ששמעו את הדיווח עליו ברדיו ה-BBC היו בטוחים שהשדר התבלבל. גם בצד המנצח, עיתון ה'ניו יורק טיימס' סירב בתחילה לפרסם את התוצאה, מחשש שמדובר במתיחה.
נבחרת אנגליה סיימה את המשחק בהלם ובמבוכה, שהובילו למשבר חריף ולחוסר תפקוד במשחק הקריטי מול נבחרת ספרד. האנגלים, שהיו חייבים לנצח כדי לעלות שלב, התקשו גם מול הספרדים והפסידו שוב 1:0. וכך, הנבחרת שהגיעה למונדיאל בשיא הביטחון העצמי שלה נאלצה לעשות את הדרך הארוכה מברזיל לאנגליה מבלי להעפיל אפילו לבית הגמר.
שחקני ארה"ב, לעומתם, נכנסו לאופוריה מניצחונם הגדול. היא לא סייעה להם במיוחד במשחק הבא מול צ'ילה, בו הפסידו 5:2, והמציאות חזרה לפרופורציות האמיתיות שלה. 40 שנים תמימות יחלפו עד לפעם הבאה שבה נבחרת ארה"ב תזכה בכלל להשתתף במונדיאל – ב-1990 באיטליה.
כששחקני ארה"ב חזרו הביתה הם לא התקבלו בתשואות. ענף הכדורגל בארה"ב סבל מחוסר עניין ציבורי, ורוב האמריקנים לא הכירו או הבינו את משמעות ההישג של נבחרת חובבנים המנצחת את הנבחרת המקצועית הטובה בעולם. הרבה מההישג הזה עומד לזכותו של השוער האגדי פרנק בורגי, שלא נכנע ללחץ האנגלי והדף כדור אחרי כדור. עשרות שנים לאחר מכן הוא סיפר שניסה לתת את משחק חייו כדי שהתבוסה האמריקנית תהיה מכובדת יחסית, עם 'רק' חמישה או שישה שערים של האנגלים העדיפים – מאמץ שהצליח מעל לכל דמיון.
קמרון 1990: 'האריות' מביאים את הרומנטיקה למגרש
כשנבחרת קמרון הגיעה למונדיאל 1990 באיטליה, אף אחד לא באמת ציפה שהיא תגיע רחוק. הקמרונים הגיעו אחרי הכנה לא טובה, עם כוכב בן 38 שחזר מפרישה לאחר שנשיא המדינה התקשר וביקש ממנו באופן אישי להופיע בטורניר, ועם מאמן מהליגה השלישית בברית המועצות. אם כל זה לא מספיק, הם הוגרלו ל'בית המוות' של הטורניר, עם שלוש נבחרות שלא מותירות סיכויים רבים להמשיך הלאה: נבחרת ברית המועצות – סגנית אלופת אירופה, עם דור הזהב המזדקן והמאמן האגדי ולרי לובנובסקי, רומניה – הכוח המזרח אירופי העולה של גאורגי חאג'י, ומעל כולן ארגנטינה – עם הכוכב הגדול באותן השנים, דייגו מראדונה.
חשוב לציין שלאורך שנות השמונים הגיעו 'האריות' (שם החיבה של נבחרת קמרון בפי אוהדיה) להישגים מרשימים, שכללו שלוש תוצאות תיקו במונדיאל 1982 בספרד (כולל תיקו 1:1 מדהים מול נבחרת איטליה שזכתה בטורניר), שתי זכיות באליפות אפריקה ב-1984 וב-1988, והופעה באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984. אבל ההישגים האלו נראו מזעריים מול היריבות ומצבה האובייקטיבי של הנבחרת ב-1990, ונראה היה שהם הולכים להתבזות.
סגל 'האריות' הורכב מ-11 שחקנים ששיחקו באותם השנים בליגה הקמרונית המקומית, לצד שישה שחקנים מהליגות הנמוכות של צרפת ושלושה שחקנים נוספים מהליגה הראשונה בצרפת. שני השחקנים האיכותיים ביותר בנבחרת היו שני השוערים – ג'וסף-אנטואן בל, שוערה של בורדו הצרפתית, והשוער הפותח תומאס נקונו מ'אספניול' הספרדית – גיבור הילדות של השוער האיטלקי ג'אנלואיג'י בופון. את הנבחרת הנהיג החלוץ בן ה-38 רוז'ה מילה, שנעתר לבקשת הנשיא פול ביאה אחרי שפרש שנתיים לפני כן מכדורגל מקצועני ונסע ליהנות מהחיים במושבה הצרפתית ראוניין בלב האוקייאנוס ההודי. כשחזר, קיבל את כינוי החיבה 'האריה הזקן'.
מאמן הנבחרת, ואלרי נפואמנואצ'בסקי, מונה ב-1988 בצורה יוצאת דופן. ביאה, נשיא קמרון שהיה מעורב מאוד בענייני הנבחרת, החליט לבקש את עזרת ממשלת ברה"מ בפיתוח הכדורגל במדינה. לאחר מחשבה, המליצו הסובייטים על מאמן צעיר ובלתי מוכר שאימן קבוצה בליגה השלישית בברה"מ למשך עונה אחת בלבד, ב-1983. בהמשך עבר נפואמנואצ'בסקי קורסים ממשלתיים לאימון כדורגל, והוכשר בבניית מחלקות נוער במדינות הנעדרות מסורת של כדורגל. כשנשלח לקמרון הוא היה בטוח שיוטל עליו לבנות את התשתיות במדינה האפריקאית, אך למרבה הפתעתו הוא זכה בחוזה לשנתיים בנבחרת הבוגרת. נפואמנואצ'בסקי לא דיבר צרפתית, ונהג השגרירות הקמרונית במוסקבה הוצמד אליו כמתורגמן.
בהכנות למונדיאל קמרון נראתה רע והיתה תחושה של משבר באוויר, אך כשהגיע משחק הפתיחה של המונדיאל בסן סירו בו עלו הקמרונים למגרש מול נבחרת ארגנטינה, ההיסטוריה נכתבה מחדש.
מי שהיה צפוי לעמוד בשער הנבחרת היה בל, השוער של בורדו, שביקר קשות את הנבחרת ומאמנה בעיתונות הצרפתית. בעקבות זאת החליט המאמן נפואמנואצ'בסקי כי להעלות את השוער השני, נקונו, מול ההתקפה הארגנטינאית האימתנית. הוא הודיע על כך לנקונו ארבע שעות בלבד לפני תחילת המשחק. השינוי היה כל כך בלתי צפוי שאפילו אשתו של נקונו לא הספיקה לשמוע עליו ויצאה לקניות במילאנו בזמן המשחק, וכך פספסה את המשחק הגדול ביותר בקריירה של בעלה.
בניגוד למסורת האפריקאית של כדורגל נאיבי ומשוחרר, 'האריות' הגיעו למשחק חדורי אמונה ומוטיבציית קרב. זה היה אחד המשחקים האלימים ביותר בהיסטוריה של המונדיאל, כאשר הנבחרת הקמרונית 'כיסחה' את שחקני ההתקפה הארגנטינאים בכל פעם שקיבלו את הכדור. המשחק הסתיים עם 30 עבירות קמרוניות מול 6 עבירות של ארגנטינה מנגד. 11 מהעבירות של קמרון בוצעו כנגד הכוכב דייגו מראדונה. שחקני קמרון נתנו משחק חזק ולוחמני, והפתיעו את כל העולם במידת האגרסיביות שלהם. בשער הציג נקונו שוערות מדהימה, ועצר כל בעיטה אפשרית של נבחרת ארגנטינה.
המשחק התקיים מול 77 אלפי צופים נלהבים, שראו את נבחרת קמרון סוגרת את המשחק ומשתקת את מראדונה וחבריו. בדקה ה-61 הורחק שחקן קמרון אנדרה קאנן-בייק, והנבחרת הלוחמנית נשארה בעשרה שחקנים. בדקה ה-66 הגיע שער הניצחון המפתיע של נבחרת קמרון, לאחר שבוצעה עבירה מחוץ לרחבה על סיריל מקנאקי (שבעתיד יגיע לישראל כקשר מכבי ת"א). עמנואל קנודה העלה את הכדור החופשי לרחבה, מקנאקי הגיע אליו ראשון ובעט אותו אחורה לעברו של כוכב המשחק פרנסואה אומאם-בייק, שהתרומם גבוה מעל כל הגנת ארגנטינה ונגח את הכדור לרשת. בעקבות השער נכנסו הקמרונים לטירוף של הגנה, והניסיונות הארגנטינאים לא עזרו. בדקה ה-89 הורחק שחקן קמרון נוסף, בנג'מין מסינג, וקמרון ניצחה את אלופת העולם עם תשעה שחקנים על המגרש.
זה היה הניצחון הראשון של נבחרת אפריקאית כהת עור בטורניר. קמרון הציגה משחק שונה בתכלית מהמצופה מהנבחרות האפריקאיות, וזכתה לאהדה ואהבה בכל העולם. אך למרות הניצחון המרשים, התחושה הייתה שכאן תם הקסם האפריקאי, ושאר הנבחרות בבית יזכו בניצחונות קלים על קמרון. כאן שוב טעה עולם הכדורגל, ונבחרת קמרון הציגה לעולם מסע קסום, שכלל ניצחון נוסף על נבחרת רומניה 2:1 מצמד של רוז'ר מילה בשלב הבתים.
בשמינית הגמר הם הגיעו שוב כאנדרדוג מול נבחרת קולומביה, והצליחו לנצח גם אותם 1:2 במהלך הארכה. שוב פעם זה היה בעזרת צמד קסום ובלתי נשכח של "האריה הזקן" מילה. ברבע הגמר חיכתה לה נבחרת אנגליה המצוינת של גארי לינקר. קמרון כבר הובילה 1:2 בדקה ה-65, אבל צמד פנדלים של לינקר קבעו מהפך דרמטי וניצחון של נבחרת אנגליה. קמרון נעצרה בשלב רבע הגמר.
האנגלים המשיכו לחצי הגמר רק כדי להפסיד שוב בפנדלים, הפעם ליריבתם המרה ביותר, מערב גרמניה. ארגנטינה הגיעה לשחזור הגמר של מונדיאל 1986, אך הפעם הקסם של מראדונה לא הספיק ומערב גרמניה זכתה במונדיאל.
ללא ספק, הרגעים החשובים והאהובים ביותר במונדיאל 1990 שייכים לנבחרת קמרון, שהביאה לראשונה בהיסטוריה את הקסם האפריקאי לרקוד על מגרש הכדורגל. נבחרות ניגריה ב-1994 ,סנגל ב-2002 וגאנה ב-2010 היו כולן מלאות קסם ומעוררות השראה, אבל אי אפשר לשכוח את הפעם הראשונה. קמרון ב-1990 היה הרגע בו הרומנטיקה הגיעה למגרשי הכדורגל.
כוכב עולמי בגיל 17: פלה על המגרש
יום אחד בשנות החמישים נשאל הנער הברזילאי אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ מיהו שחקן הכדורגל האהוב עליו, הוא ענה בשם של שחקן שלא היה קיים – "פלה". למעשה, הוא התכוון לבילה, שוערה של קבוצת ואסקו דה גאמה, וביטא את השם באופן משובש. הסובבים אותו צחקו עליו והחלו לכנות אותו 'פלה', ובתגובה החליט הנער הצעיר לאמץ את הכינוי, שאין לו שום משמעות בפורטוגזית, ולהפוך אותו לשם שכולם יזכרו לעד.
פלה גדל כנער עני בשכונות העיר בארו. אביו של שחקן הכדורגל פלה היה כדורגלן בשם "דונדיניו", הוא שיחק בקבוצות קטנות עד שזכה בהזדמנות בקבוצה הבכירה אתלטיקו מיניירו, בה לא הצליח להרשים ולהפוך לשחקן מקצועני. אחרי עוד מספר שנים בקבוצות קטנות, פרש אביו של פלה מכדורגל בעקבות פציעה. בילדותו היה משחק עם חבריו ברחובות העיר בכדור מאולתר שהם היו מכינים מגרביים. המשחקים ברחובות ויכולת האלתור שיפרו ועיצבו את מימד הריקוד הפראי במשחק שלו, מה שהעניק לו בשלבים מאוחרים יותר יתרון במגרש הכדורגל המסודר.
ב-1956, בגיל 15, עזב פלה את בית הוריו והצטרף למועדון הכדורגל סנטוס. הנער שהיה רגיל לסגנון כדורגל שכונתי יותר, התקשה תחילה לבטא את היכולות שלו בכדורגל ה'ממוסד'. הוא כמעט עזב את המועדון, אך לאחר שהתגבר על המשבר הראשוני בחר לנסות ולהאבק על מקומו. בעונתו הראשונה הוא כיכב בקבוצה עד גיל 20, והוביל אותה לזכייה באליפות ליגת הנוער של סאו פאולו. זמן קצר לאחר הזכייה באליפות חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו בסנטוס, והחל להתאמן באופן קבוע עם הקבוצה הבוגרת.
בגיל 16 בלבד גילתה המדינה את הכוכב החדש שלה, פלה התפתח באותה העונה לשחקן התקפה כמעט מושלם. בעל יכולת שליטה פנומנלית בכדור והבקעת שערים מרהיבים ביופיים, בלתי ניתן לעצירה, ורק בן 16. בעונתו הראשונה בבוגרים סיים פלה כמלך השערים של ליגת מחוז סאו פאולו, ליגת הפאוליסטה, עם 17 כיבושים. בסיום העונה זומן היהלום החדש לנבחרת הבוגרת של ברזיל, ועלה להופעת הבכורה מול היריבה המיתולוגית ארגנטינה.
רק בן 17, פלה כבר היה שחקן הכדורגל המוכר והטוב ביותר בברזיל, והכישרון יוצא הדופן שלו התפרץ בעונת שיא. החלוץ הצעיר הוביל את סנטוס לאליפות ליגת הפאוליסטה, וזכה בתואר מלך השערים עם שיא כל הזמנים – 58 שערים ב-38 משחקים, שיא שלא נשבר עד עצם היום הזה. לאחר העונה יוצאת הדופן קיבל החלוץ הצעיר את ההזמנה לסגל הנבחרת במונדיאל 1958 בשבדיה.
מעטים מאוד מחוץ לדרום אמריקה שמעו על החלוץ הברזילאי בן ה-17. הטורניר בשבדיה היה הפעם הראשונה שהמונדיאל מצולם ומשודר בטלוויזיה ברחבי העולם, ובכך העניק חווית גילוי עולמית ראשונה לאוהדי הכדורגל במדינות השונות. אף אחד לא ידע שבמונדיאל הקרוב הם יזכו לראות בפעם הראשונה את מי שיוכתר ע"י רבים לשחקן הטוב בעולם.
בעוד סנטוס שיחקו כדורגל ברזילאי מסורתי ושמח, נבחרת ברזיל הייתה ההיפך המוחלט. כאשר פלה הצטרף לנבחרת, ברזיל הייתה בתקופה של פוסט טראומה בעקבות הפסדה הדרמטי בגמר הביתי ב-1950 לנבחרת אורוגוואי והדחתה בבושת פנים מרבע הגמר של מונדיאל 1954 ע"י נבחרת הונגריה. בברזיל האשימו את הסגנון ה'הרפתקני' מדי של הנבחרת, ורצו לשחק בצורה כמה שיותר דומה לכדורגל האירופי, שנראה להם מוצלח וטוב יותר. במיוחד כאשר בטורניר הקודם, ב-1954, בשלושת המקומות הראשונים סיימו נבחרות אירופיות.
הנבחרת המשיכה לשחק במערך 4-2-4 , אך בנוסף לכך הכריח המאמן ויסנטה פאולה את שחקני הכנף ההתקפי לחזור לקישור ולעזור למגנים במטלות ההגנתיות. הכוכב המרכזי בהתקפה היה ז'וזה אלטפיני, חלוץ ממוצא איטלקי, גבוה וחזק כנהוג בנבחרות אירופיות, עם משחק ראש מצוין ונוכחות משמעותית ברחבה. מבחינתו של פאולה, אלטפיני היה אמור להיות הכוכב הגדול, שהנבחרת הברזילאית משחקת בשבילו בהתקפה.
פלה הצעיר הגיע פצוע למונדיאל. הוא התקשה להתאושש, ואת שני המשחקים הראשונים בילה על הספסל. הוא צפה בנבחרתו "החדשה" מצליחה לנצח בקלות את אוסטריה 0:3 עם צמד של חלוץ המטרה אלפיטיני, אך מתקשה במשחק מול אנגליה במשחק שהסתיים בתיקו 1:1. המשחק השני חשף את הקשיים בשיטה הברזילאית, את המחסור החמור בברק בעיניים ובהובלת הכדור היצירתית. באותו המשחק נפצע אלפיטיני בצורה קלה, והמאמן פנה ליהלום הפצוע שלו פלה. הרופא אישר למאמן שהנער כשיר לעלות למגרש, ופלה הוצב בהרכב הפותח במשחק הקריטי מול נבחרת ברה"מ. ברזיל ניצחה 0:2, כאשר פלה מבשל את אחד השערים, אך מתקשה מול האגרסיביות הסובייטית.
אבל האגדה הבלתי נתפסת של פלה התחילה רק בשלבי הנוק אאוט של הטורניר. צירופם של פלה להתקפה ושל גארינצ'ה לקישור החזירה את הברק שכל כך היה חסר לנבחרת הברזילאית. ברבע הגמר ניצחה נבחרת ברזיל את נבחרת וולס הקשוחה 0:1.
בחצי הגמר חיכה לברזיל דו קרב מול הנבחרת ההתקפית בטורניר – צרפת, עם החלוץ האדיר ז'יסט פונטיין. הצרפתים דרסו בשלב הבתים את פרוגוואי 3:7, וברבע הגמר את אירלנד הצפונית 0:4, כשאת ההתקפה הצרפתית מוביל פונטיין עם שיא של 13 שערים בטורניר. בניגוד לשיטת הגנות הברזל שהיתה נהוגה בנבחרות האירופיות שיחקה צרפת בצורה הרפתקנית, ואפשרה סוף סוף לכישרון הברזילאי להתפרץ החוצה. בחצי הגמר הנהדר והפתוח ניצחה נבחרת ברזיל 2:5, כאשר פלה מבקיע שלושער נפלא לרשת הצרפתית בדרך לגמר.
במשחק הגמר פלה וחבריו יפגשו את שבדיה המארחת, נבחרת מסודרת ומאומנת היטב עם שחקנים גבוהים וחזקים בכל עמדה. בסיס הנבחרת כלל מספר שחקנים ששיחקו באותן השנים בליגה האיטלקית החזקה. המאמן האנגלי המבריק ג'ורג' ריינור הצליח להביא את הנבחרת הסקנדינבית לשיאה ברגע הנכון ביותר. כדי לעשות זאת הוא היה צריך לשכנע את שלטונות שבדיה להחזיר את כוכבי הנבחרת ש"בגדו" ועברו לשחק בליגה האיטלקית למדי הנבחרת, ואח"כ לשכנע את הקבוצות האיטלקיות שסירבו לשחררם לטורניר.
השיפור בנבחרת השבדית בהובלת ריינור היה מדהים. הנבחרת שהובסה רק שנתיים קודם לכן ע"י ברה"מ בתוצאה 8:0 גברה עליה ברבע הגמר בתוצאה 0:2. בדרך לגמר, השבדים המרשימים ניצחו בשלב הבתים את סגנית אלופת העולם הונגריה, ברבע הגמר את האלופה האולימפית ברה"מ ובחצי הגמר את אלופת העולם המכהנת מערב גרמניה.
לקראת המשחק מול שבדיה, שררה בנבחרת ברזיל אווירה קשה. במחנה של נבחרת הסלסאו עקבו מקרוב אחרי היריבה המפחידה ביותר בטורניר, והתחושות היו שהמארחת היא הנבחרת העדיפה וברזיל תתקשה במשחק המחושב והאירופאי מול היריבה שמורגלת ומאומנת יותר בסגנון שלה. בצעד אמיץ החליט המאמן ויסנטה פאולה לשנות שיטת המשחק ולחזור לסגנון המשחק החופשי וההתקפי יותר, בתקווה שהיצירתיות הברזילאית תפתיע ותהיה הערך המוסף שהיה חסר כל כך לנבחרת שלו במשחקים מול הגנות אירופיות חזקות.
משחק הגמר הפך להצגה מדהימה של נבחרת ברזיל. השבדים עוד הספיקו לעלות ליתרון מוקדם בדקה הרביעית משער של נילס לינדוהלם, אבל ברזיל חזרה בסערה למשחק וכבשה שני שערים של החלוץ ואוה עד המחצית. במחצית השנייה עלתה ברזיל מלאת ביטחון ורקדה על המגרש לניצחון הכי מרשים שלה בטורניר – היא הצליחה לבטל לגמרי את ההגנה האגרסיבית של שבדיה, וניצחה בסיום המשחק 2:5 עם צמד בלתי נשכח של פלה – השחקן הצעיר ביותר בטורניר .
אותם הרגעים בהם פלה הצעיר והנמוך רוקד על הדשא ונראה בלתי ניתן לעצירה הפתיעו מיליונים ברחבי העולם, ויצרו אגדה בלתי נשכחת בהיסטוריה של הכדורגל, שמעוררת השראה עד היום.
