משמעות השם לנצמן ביידיש, הוא בן עיר או בן אזור ובעברית עכשווית הפירוש המוצלח הוא אחד "משלנו". ואכן לניצולי השואה ולדורות הבאים של יהודים, ושל לא יהודים על כל צבעיהם, גזעיהם ולאומיותם שחוו וחווים על בשרם רציחות המוניות – קלוד לנצמן הוא "משלנו" שמשמש להם לפה עד קץ הדורות. קלוד לנצמן הוא הפה של קורבנות הגיהינום האנושי, שהשואה היא שיאה  של הטרגדיה האנושית על כל זוועותיה, גם בדור שלנו ויש להניח גם בדורות הבאים – ואם נמשיך כך יכחד עלינו כדור הארץ, כמו בסדום ועמורה שחטאתם "כבדה מאוד" ככתוב בספר בראשית ואלוהים החליט להכחידם. אלא שלנצמן שם מראה צלולה כבדולח מול המין האנושי ואומר בדרכו הייחודית, שהאל המשמיד הוא אנו -את עצמנו- מחסלי המערכת האימונית הערכית שבלעדיה לא תתקיים האנושות.

המונח הצרפתי של קולנוען דגול המרחיב את אופקיו של הקולנוע מעבר לדמיון האנושי בעט  קולנועית הוא "אוטר", "סופר" בצרפתית. כך כינו יוצרי "הגל החדש בקולנוע" את הדגולים שהטביעו את חותמם על הקולנוע כאורסון וולס, היצ'קוק, גודאר, טריפו, בונואל ואחרים. קלוד לנצמן היה סופר קולנוע ייחודי בעולם ה"אוטרים" גאוני הקולנוע.

https://www.youtube.com/watch?v=8XALDqt2Qeg

לאחר השואה ראה העולם ביומני קולנוע את הדמויות ששרדו את המחנות, ונראו כמו דמויות גרוטסקיות של פסגת היצירה האלוהית האדם, שיצר אותו בדמות האל עצמו ואמר אלוהים על האדם פאר יצירתו: "ויראה כי טוב מאוד." אבל לאחר השואה, צולמו שלדי צלם האלוהים יהודים שנתמכו בגדרות התיל, ועוררו את רצונם של הצופים לכסות את עיניהם לא לראות את המוזלמנים בחרפתם-חרפת המין האנושי. מזלם של הצופים שאין ריח בקולנוע. אלפרד היצ'קוק עשה מילואים במלחמה ותיעד את גריפת הגופות לבורות בברגן בלזן על ידי בולדוזרים, ואת שלדי אדם המשוטטים כרוחות רפאים כמו בגיהינום של דנטה, אבל מראות זוועתיים אלה נחשפו שנים אחר כך, כי העולם רצה להמשיך בשלו להתענג במנעמי החיים מצד אחד ולהרוג הרג מצד שני: קוריאה, קונגו, ויטנאם, הודו-פקיסטן, מיליוני אדם נטבחו שום לקח לא נלמד מרצח מתוכנן היטב של העם היהודי אך שנים מעטות קודם לכן.

נעשו סרטים על השואה קודם קלוד לנצמן, אבל הם התמקדו באיימי השמדת האדם, ללא ייחוד של רצח העם היהודי. לא במלחמה הם נטבחו, כי אם בתכנון מדויק במדויקים כמו אדריכל בונה בית לפרטי פרטים, ואת זה הביא לנצמן לצופה. משפט אייכמן שודר ברדיו לכל העולם ולעם ישראל. עד משפט אייכמן לעגו למוזלמנים שקבעו את ביתם בישראל וכנו אותם מאחורי גבם "סבון" "גטו"-הם לא התאימו ליהדות השרירים הארצישראלית, המגשימה את עצמה באת ובחרב. בבת אחת נחשפה ההשמדה, ובמקביל מחיאות כפיים לחוטפי אייכמן מהמוסד, שייצגו בעצם המבצע את הישראליות הכל יכולה ושוב הדגישה את הפער בין האומללים ש"לא שעו" לקריאות בני משפחתם החלוצים. התמוטטתו ה"לא אסתתית" של סופר השואה קצטניק בעדותו במשפט אייכמן, לא שינתה את תדמיתם של אלה שנותרו עם נשימה באפם, אך נשמתם הושחתה ללא מרפא. חלקים גדולים בעולם הכחישו את השואה/

https://www.youtube.com/watch?v=20KZjcsXtYY

והנה הגיע לנצמן ב-1985 עם סרטו שנקרא בפשטות "שואה" והדהים אותנו ואת העולם כולו. בסגנון לא מוכר בתולדות הקולנוע, הוא חשף את מנגנון ההשמדה בסצנה קולנועית מונמנטלית בה הוא פוגש מפקד אס.אס אחראי לביצוע ההשמדה, צילם אותו בדירתו במצלמה נסתרת ובמגרפון אלחוטי שלח את הסאונד לניידת שעמדה ברחוב. הקצין הנאצי, פרנץ סוכומל, נפתח, ובהמשך לשאלותיו כיוון אותו לצמן ביד אומן לתאר את התכנון להשמדה, והקצין-שטן תיאר תוך סיוע בהצגה גרפית מדויקת מאוד את מחנות ההשמדה, כלובי הגזים של ההשמדה מכל הסוגים נחשפו – ממשאיות הגז הפרימיטיביות שמצליחות להרוג "רק" עשרות אלפים ועד השיכלול הגדול טרבלינקה ואושוויץ, תיאום יעיל ומפלצתי של רכבות הקורבנות, ההגעה למחנות, ההכנסה היעילה, שימוש ביהודים לעבוד בפתחי תאי הגזים וראיונות מחרידים איתם. הוא הדהים את כל העולם בהמחשה של מנגנון ומכונת ההשמדה המדוייקת כל כך ומתוכננת להחריד-אין יכולת להכחיש, סצנה אדירה-חבל שאין פרס נובל לקולנוע, שיתאר את גודל הגילוי שהייתה לו השפעה מכרעת מהיום שהוצג שואה, על תודעתו של העולם. הסצנה של לנצמן מתכתבת להדהים עם סיפור מפלצתי- נבואי "מחנה העונשין", שכתב קפקא כעשרים שנה לפני השואה, בו המציאו מכונה החורטת את פסק דינם של המורשעים והורגת אותם ומפעילי המכונה מספרים על כך בלקוניות, כמו שהראה לנצמן את המפקד הנאצי מתאר בפניו את מנגנון ההשמדה באינטונציה, כאילו הוא מתאר את מיבנה קרבורטור של מכונית.

הסרט שואה, אורכו כ-תשע שעות שאין בו פריים אחד מתיעוד השואה. הכול עדויות ויותר מזה: שיחזור מדהים עם הדמויות האמתיות של האירועים. כך הוא נותן לנהג הקטר הפולני שהובילו את היהודים לאושוויץ, מביא קטר ישן אל משרפות מחנה ההשמדה עם קרונות, מורה לנהג שוב לנהוג בקטר המושך קרונות ולהדגים כיצד המחיש מחלון הקטר ליהודים עם אצבעו את הסימן שהם הולכים להישחט. מבצע קולנועי לכל שיחרט במוחם ובנשמתם של צופים עד קץ הדורות, גם כשיישכחו כמעט כל הסרטים שנוצרו בהיסטריה.

https://www.youtube.com/watch?v=7NGh_p6y39U

הוא היה הראשון לתת פה אמתי – לא מסמכים, לא עדויות במשפטים – פה לחוויתיהם של ניצולי השואה ממקור ראשון, ולא בדמותם המזוויעה שנראתה בסרטים החל מ-1945, אלא כאנשים מכובדים שבנו חיים חדשים. הצופה לא יכול לזהות את התאימות בין המרואיינים, לדמויות שעברו את הזוועה האנושי הגדולה ביותר עלי אדמות שצולמו לאר שחרור המחנות.

ואת כל המבצע הענק הזה עשה לנצמן ביוזמה אישית כי הרי מי יעניק לו כסף להפיק את המבצע הענק הזה. והוא היה כמו גדולי הקולנוענים כמו אורסון וולס, מפיק את סרטיו באין תמיכה ועבד יום ולילה על פרטי ההפקה, פועל שחור, עם שחור בציפורניים ובלהטוטים בלתי רגילים מתפנה לכתוב ולביים מבצע שנמשך אחת עשרה שנה! אין שום סופר כזה בהיסטוריה אולי סרוונטס.

https://www.youtube.com/watch?v=Ol5Yn_oW2LQ

לנצמן היה יהודי צרפתי שנראה כמו ניצולי השואה איתם הוא חווה את האירועים. קטן קומה, פנים בשרניות יהודיות, נו…לנצמן כזה, מזכיר לי בדמותו את יהודי הלואר איסט סייד או ניצולי שואה בשכונה שלי בקריית ים. בן למהגרים ממזרח אירופה שנולד בצרפת אבל לא שכח את כור מחצבתו את בני משפחתו שנותרו מאחור ונספו שם. אין פלא שהוא מצא שפה משותפת והצליח לדברר את הניצולים, אלה שעבדו בשריפת ערימות גופת של יהודים שנחנקו בתאי הגזים, שאף אחד, גם בישראל לא רצה לשמוע אותם. המוגלה שנצברה בנפשם, אותה לא חשפו עשרות אפילו לצאצאיהם, התפרצה והשפריצה אל תוך המצלמה של לנצמן, וחרטה על העדשה את העדויות לדורות הבאים. תיקצר היריעה לתאר. אביא רק את מה שעשה הספר התל אביבי אברהם בומבה, אחד כאלה שראית יום יום ברחוב ולא התעכבת עליו, העובד במספרה שלו, על תספורות של גברים, ומספר שהוא היה ספר בטרבלינקה ושמע מחבר בזמן אמתי שראה את אשתו, מטרים ספורים ממנו, מסתפרת לפני הכניסה לתא הגזים – לא יכול להתאפק ופורץ בבכי תוך כדי צילומים. הסצנה איטית, מראה ספר בעת עבודתו לפרטי פרטים (אם זכרוני לא מטעני זה היה ברחוב דיזנגוף), הצופה לא יכול לנחש אפילו לאיזו הסצנה היומיומית הזו תתגלגל. המצלמה של לנצמן מתמקדת בצילומי תקריב על גיבוריו, קולטת כל חריץ על פניהם המיוסרות, ובאופן פלאי מצליחים צילומים אלה לחדור ולחשוף ללא מילה את נשמתם ההזוייה.

לנצמן התנגד בכל תוקף לסרטו של ספילברג "שינדלר". מתנגדיו של לצמן סברו שזה עניין של אגו- טריפ, בבחינת השואה זה רק הסרט שלי. אבל זוהי שטות מוחלטת. לנצמן חשב שעשיית הוליווד מ"השואה" תוריד את חווית "הפלנטה אחרת", שקצטניק דיבר עליה, אל עוד סיפור של התאכזרות הוליווד, בדיוק כמו שרבים מהשחורים בארה"ב התייחסו ל"צבע הארגמן" של ספילברג המספר על טרגדיית השחורים בארה"ב, כעוד סרט הוליוודי המחמיץ את העיקר.

https://www.youtube.com/watch?v=pK90JGgO6nE

חבר שלי סיפר לי שההתרגשות הגדולה שהוא חווה בחייו בניו יורק הייתה ההקרנה, שלנצמן שדאג לתרגם ליידיש, בפני הצופים פליטי השואה בניו יורק שפרצו בבכי שהזכירה לי את ילדותי, כאשר ניצולי שואה-דתיים ולא דתיים התייפחו בבכי בתפילת "יזכור" ביום כיפור ובינהם אימי ניצולת אושוויץ ואבי נכה מלחמה בשואה. מבחינה זו אין ספק שלנצמן היה מענטש שדאג ל"עמך".

למרות שחבר לשניים מעמודי התווך בתרבות הצרפתית, סימון דה בובאר וז'אן פול סארטר, זוכי פרס הנובל, הוא לא שכח מעולם שסרטו הוא קודם כל אקט של חינוך ומורשת. הוא העתיק סצנות מסרטו, וכיתת רגליו בבתי ספר תיכוניים ברחבי צרפת, נוצרים, יהודים ומוסלמים כדי להעביר את המסר. הוא חשב שהאנטישמיות המוסלמית היא פחותה לאין ערוך מהאנטישמיות הנוצרית בצרפת, וזה מדהים בפרט שזוג שבשבוע שעבר קרה לי מקרה המתכתב עם מורשת לנצמן.

https://www.youtube.com/watch?v=29oJdMaGZeE

שני חברי ילדות שישבתי איתם בשבוע שעבר, שנים המעריכים מאוד את הנימוס האוסטרי בביקוריהם באוסטריה, שמשם לא רק יצאו היטלר ואייכמן אלא האנטישמיות שם פורחת היום שם בכל עוזה, טוענים שיש לנו מלחמת דת, מלחמת גוג ומגוג עם האיסלם. ניסיתי להביא להם את הלקחים ההיסטוריים, ואז כדרכו פרץ הדבר ש"הוא לא רוצה לדבר על ההיסטוריה". זוהי דרכם של הבורים המתהדרים בבורותם, כספם ונכות רגשית שכל עולמם סביב הכוחנות חסרת הלב והחמלה . טוב… הוא מתנדב למשטרת הניקיון, כמו האוסטרים הוא התעלה לדרגה בה "השמוץ" (לכלוך בגרמנית) הוא אם כל חטאת. גם הגרמנים שהתגייסו לאס.אס התהדרו בבורותם מול היהודים והסוציאליסטים.

זה המסר הגדול של לנצמן שהוא לחלוטין אוניברסלי: אל תסמכו על האירופאים המנומסים והמדושנים ואל תטעו בהם (ואני אוסיף הישראלים המדושנים), כשהם קדים קידה, ממלמלים "דנקשיין ביטשיין", כשפותחים את דלתם בפני אורחיהם וסוגרים את ארצותיהם באכזריות כלפי פליטים וגווועים ברעב, ובאניות בדיוק כפי שקרה למיליוני פליטים יהודים במלחמת שנראו מסמורטטים וצורתם תת אנוש כמו המהגרים המוסלמים והשחורים.

מאוד רציתי לספר לבני הזוג הזה על חוויותיו של לנצמן החכם והאוניברסלי במפגשיו בבתי ספר מוסלמים, שם ההזדהות הייתה גדולה יותר עם הצפייה בסרט שלו, מבלי שום אזכור מצדם על טרגדיית הפלסטינים. הם פשוט חיו את חוויית חייהם. ולמה אני מספר את זה? כי ללנצמן היה חשוב מאוד השיח הישראלי בעקבות השואה ולקחיה על התנהגותנו כאן בישראל ולכן הוא ייצר את הסרט "צה"ל", שיח על המילטריזם הישראלי בעקבות השואה, אגב סרט פחות בהרבה באיכויותיו מ"שואה".

https://www.youtube.com/watch?v=Rhb5IHYZkF8

ללנצמן היה חשבון ארוך עם הפולנים מכחשי תפקידם בשואה.

בעיניים כלות אני רואה שישראלים מתחמקים מהלקח ההיסטורי ומבקרים בוורשה לא בגלל טרבלינקה הסמוכה אלא מתנפלים על מבצעי הנחות בחנויות שם וזה דווקא בימים אלה, שיש לזכור שלנצמן לא עשה הנחה לפולנים, הביא את שוחטי היהודים מביניהם, מבערי יהודים באסמים. הפולנים נאבקו עד חורמה בלנצמן, אבל הוא לא וויתר להם ונלחם בהם בחרמה ובז להתחמקויותיהם מאחריותם. יש להעלות על נס את קלוד לנצמן דווקא על רקע ההסכם האומלל בין ממשלות פולין וישראל, דרכו כאילו ההנהגות דוחות אצבע לעין של כל מי מההיסטוריונים שנאבקו בהכחשה ויורקות על הקבר הטרי של קלוד לנצמן, יהי זכרו מבורך לעולמי עולמים.

https://www.youtube.com/watch?v=RRRUdt5qZJE