רומלו לוקאקו היה בן שש כשקיבל את החלטה החשובה בחייו – להפוך לשחקן כדורגל מקצועי. באותו היום חזר לביתו וראה את אימו מחזיקה את קרטון החלב ומערבבת בתוכו משהו. בהתחלה לא הבין מה היא עושה, אבל כשהגישה לו את ארוחת הצהריים, המשיך לחייך בתמימות למרות שבתוך תוכו ידע שהיא מהלה את החלב במים. 

כך סיפר לפני המונדיאל למגזין 'the players tribune': "אבי היה כדורגלן בסוף הקריירה שלו, החל להיגמר לנו הכסף, הדבר הראשון שהלך היו הכבלים בטלוויזיה, אין יותר צפייה בכדורגל. הייתי חוזר בלילות והאורות היו כבויים. לא היה חשמל לשבועיים או שלושה בכל פעם מחדש. אם הייתי רוצה לעשות אמבטיה, אמא הייתה מרתיחה קומקום על הכיריים ואני הייתי נעמד במקלחת ושופך מים חמים על ראשי. היו אפילו פעמים שאמא שלי הייתה הולכת "לשאול" לחם מהמאפייה, הם היו נותנים לה כמות גדולה של לחם בימי ראשון והיא הייתה משלמת להם רק בימי חמישי".

לוקאקו הבין שהדרך היחידה שלו להוציא את עצמו ואת המשפחה שלו מהעוני היא אם יצליח להפוך לשחקן כדורגל מקצועי. עוד באותו היום שאל את אביו באיזה גיל הוא יכול לחתום על החוזה הראשון שלו. אביו ענה לו שרק בגיל 16, אז רומלו הקטן ידע שיש לו עשר שנים ארוכות לעבוד קשה כדי להגיע לרגע הזה.

את כל הזעם והתסכול שהיה לו בתקופת ילדותו ונעוריו תרגם למוטיבציות יוצאות דופן, בתוספת לכישרון ומבנה גוף עצום שזכה לקבל גנטית מאביו, חלק מהפיכתו לכוכב שהוא היום. למרות כל הכישרון הבסיסי שהיה לו, לוקאקו לא יכל להפוך לאחד החלוצים הטובים בעולם ללא המהפכה חסרת התקדים שעברה התאחדות הבלגית בשנת 2006.

משחק שמינית מונדיאל בין בלגיה ליפן (AP Photo/Rebecca Blackwell)

בשנות ה-80 הכדורגל הבלגי היה בשיאו, זה התחיל עם הפסד בגמר יורו 80 לנבחרת גרמניה, המשיך להעפלה לשלב הבתים השני במונדיאל 82 בספרד, מקום שישי ביורו 84 בצרפת והשיא המקום הרביעי במונדיאל 86 במקסיקו. במשך שש שנים וארבעה טורנירים גדולים, הכדורגל הבלגי היה בשיאו בהנהגת תור הזהב שכלל את יאן קולמנס ואנזו שיפו.

מיד לאחר האופוריה הגיעה גם ההתרסקות, נבחרת בלגיה לא הצליחה להעפיל במשך 16 שנה ליורו, כשהם שוב הופיעו על הבמה הגדולה באירופה זה היה רק בשנת 2000, ביורו הביתי שאירחו במשותף עם הולנד. הטורניר נחל הצלחה ונחשב לאחד הטובים שהיו, אבל לנבחרת הבלגית הייתה הופעה חלשה והיא לא העפילה אפילו לרבע הגמר. שנה לאחר הכישלון האדיר של הנבחרת נבחר מישל סאבלון למנהל הטכני של הנבחרות הבלגיות, במטרה לעשות שינוי עמוק בכדורגל המקומי.

בספטמבר 2006 הוא פרסם תכנית שתעשה מהפכה בכדורגל הבלגי. את המהפכה הוא תכנן לאחר שסייר בהתאחדויות ובקבוצות במדינות החזקות באותן השנים באירופה, הולנד, צרפת וגרמניה. לשם בניית תוכנית מדויקת יותר הוא שכר את חברת "Double Pass" מבריסל כחברה חיצונית, שמתמחה בבניית תכניות על בסיס אנליטי של פיתוח שיטות לניהול מחלקות נוער בתחום הכדורגל. ביחד, הם הכינו תכנית מהפכנית בעלת שלושה יסודות:

  1. שינוי שיטת המשחק של הנבחרת למערך 4-3-3 הגמיש יותר, כשיטה של הקבוצות והנבחרת. השיטה החליפה את ה 4-4-2 שדעך באותן השנים באירופה והכריח את המאמנים לעבוד על פיתוח שחקני התקפה מהירים שיודעים לשלוט בכדור ולעבור שחקנים בכדרור. כדי להבטיח את שינוי השיטה, המשחקונים באימונים בגילאים הצעירים החלו להתקיים במשחקי 2 נגד 2, 5 נגד 5 ו-8 נגד 8. המשחקים התקיימו על מגרשים קטנים יותר וגרמו לשחקנים לפתח את יכולות הכדרור והשליטה בכדור שלהם.
  2. להפסיק להתמקד בניצחון ולהתחיל ליהנות מהמשחק עצמו – סולון קיים מחקר שבחן 1,500 משחקים שצולמו למענו. אחד הדברים שהוא הבחין בהם היה שהקבוצות שמו יותר מדי לחץ והתמקדו בלנצח משחקים בכל הגילאים ופחות על פיתוח שיטות משחק, הבנה טקטית ופיתוח השחקנים. כדי להבטיח את השינוי, סבלון אפילו ביטל את טבלאות הליגות בגילאי 7 ו-8 בבלגיה.
  3. להעניק מוטיבציות חיוביות לשחקנים להתקדם בחיים – אם שחקן מקודם מקבוצת גיל אחת לבוגרת יותר, הוא לא יכול לחזור חזרה לייצג את הקבוצה הנמוכה יותר. המטרה של השינוי הייתה לגרום לשחקנים להתמקד רק בחיובי ולשאוף תמיד למעלה. ברגע ששחקן מסויים ביצע קפיצת מדרגה, הוא כבר לא צריך לפחד לפשל ולהיענש על-ידי המאמנים לחזור לשכבת גיל נמוכה יותר. כך גם בקבוצת הבוגרים, ברגע שהעלית את השחקן לשחק בקבוצה הבוגרת אתה כבר לא יכול להשתמש בו במחלקת הנוער.

לאחר שהכין את תכנית העבודה החליט ללכת למועדונים הבלגים ולשכנע אותם בשינוי הנדרש. זה דבר אחד להבין ולקבל שיש משבר וצריך לייצר שינוי ודבר אחר לגמרי לקבל את ההצעות מרחיקות הלכת שצריך כדי לעשות את השינוי הנדרש.

על כך סיפר ל-BBC: "היתה לי תכנית עבודה לעשות שינוי עמוק בכל מה שאנחנו עושים, אנחנו היינו צריכים להתחיל הכל מהתחלה. בהתחלה זה הפך אותי ללא פופולרי, אבל באותם הזמנים כמעט נשכחנו כאומת כדורגל. האנשים בבלגיה החלו לתהות על הנבחרת, אחרי יורו 2000, הייתה תחושה של בושה".

"זה לא היה דבר פשוט ללכת ולהגיד להם להפסיק לעשות את מה שהם עושים במשך שנים. הדבר שהקבוצות והתקשורת הכי התנגדו הוא ביטול התוצאות. המטרה של הקבוצות כבר לא הייתה לנצח משחקים, אלא לפתח את השחקנים. התוצאות עפו מהחלון. זה היה לא קל והותקפתי באופן אישי על ידי התקשורת ואנשים מההתאחדות".

השחקנים הצעירים המבטיחים ביותר במדינה, הובאו להתאמן ביחד ב-8 בבתי ספר לכדורגל ממשלתיים ברחבי המדינה. כאשר המחשבה היא לקחת את הטובים ביותר ולתת להם את המאמנים, האימונים והמתקנים המקצועיים ביותר שניתן לקבל. הטובים ביותר מתאמנים עם הטובים ביותר וחוזרים לקבוצות שלהם שחקנים איכותיים יותר.

השינוי בכדורגל הבלגי היה מדהים וכמעט מידי, תוך מספר שנים בלבד החלו להתפתח עשרות שחקנים איכותיים שעשו את המעבר היוקרתי מהליגה הבלגית הבינונית לליגות הטובות בעולם ולקבוצות הגדולות בעולם, דבר שבתחילת שנות האלפיים היה בלתי אפשרי אפילו לדמיין. מרבית השחקנים הבלגים הבכירים בכדורגל העולמי עברו במרכזי הכדורגל החדשים ולמדו להתפתח בשיטת המשחק החדשה.

לוקאקו היה בן 13 כשהחל השינוי בכדורגל הבלגי ובדיוק הצטרף לקבוצה הגדולה במדינה, אנדרלכט. שנה לפני כן כבש בקבוצת הנערים של ליארסה 76 שערי ליגה ב-38 משחקים. באנדרלכט ידעו שמדובר בכישרון יוצא דופן, אך למרות גודלו ומהירותו הוא חסר כמעט כל טכניקה בסיסית לפי המנהל המקצועי של אנדרלכט, יאן קינדרמנס. את הליטוש הסופי קיבל בפרויקט הדגל של קבוצתו, "הכישרון הסגול", במסגרתו שחקני הנוער המובחרים של המועדון היו הולכים שלוש פעמים בשבוע לאחד מבתי הספר הממשלתיים לשעה של אימונים מיוחדים על פיתוח הטכניקה.

לוקאקו הפך לשחקן מקצועי 11 ימים לאחר יום הולדתו ה-16. בעזרת הכישרון והמנטליות החזקה הצליח להפוך לשחקן מקצועי, אבל את ההגעה עד לרמות הגבוהות הוא חייב למהפכה האמיצה שהחליטה ההתאחדות המקומית לעשות בתחילת שנות האלפיים.

הערב (שלישי) ב-21:00, בחצי גמר המונדיאל, אחרי שכבש כבר 4 שערים בטורניר, ינסה חלוץ מנצ'סטר יונייטד ומלך השערים של בלגיה, לעשות עוד צעד חשוב בקריירה שלו ולהצעיד את הנבחרת לעבר שיא לאומי חדש, אך כדי לעשות זאת הוא וחבריו לנבחרת יצטרכו לעבור את נבחרת צרפת המצויינת.