לפני 15 שנה ושמונה ימים יצאה ויקי קנפו מביתה במצפה רמון והחלה בצעדה לכיוון ירושלים כשבידה דגל ישראל. 205 ק"מ צעדה קנפו במחאה על מדיניות הקיצוצים שהנהיג שר האוצר דאז, בנימין נתניהו.

קנפו, אם במשפחה חד הורית עם שני ילדים, הבינה באופן הפשוט והחד ביותר את משמעותן של הגזרות על יכולתה לסגור את החודש, והפכה במהירות לקול של מאות אלפים. כשהגיע לירושלים פתחה קנפו מאהל מחאה מול משרד האוצר. בימיו הראשונים, מאבקה של קנפו זכה לתהודה ציבורית אדירה ופתח כל מהדורת חדשות. שמונה ימים לאחר שיצאה מביתה, היום לפני 15 שנה, נפגשה קנפו עם נתניהו. את המפגש סיכמה קנפו כשאמרה לתקשורת כי "נתניהו היה מאוד קשוב, הבטיח שישב עם יועציו ויבדוק את הדברים אבל לא נתן לנו תשובות. נקבעו לנו עוד פגישות. בינתיים אני לא הולכת לשום מקום". חודשיים וחצי לאחר מכן עזבה קנפו את המאהל בירושלים וחזרה למצפה רמון כדי לגלות שפוטרה מעבודתה. לעומת זאת הגזירות הכלכליות של 2003 החזיקו מעמד ועיצבו דור חדש של עניים.

ויקי קנפו מגיעה לירושלים ב-2003 (צילום ארכיון: יוסי זמיר פלאש90)

ביקשנו לחזור אל אותם הימים ולבדוק האם נתניהו אכן קיים אז התייעצויות עם בכירי משרדו בעקבות הפגישה עם קנפו או שמא הייתו זו הבטחה ריקה מתוכן. בנסיון לבחון מה בכלל קרה שם, דיברנו עם מי שהיו מעורבים בנעשה באותם הימים וביקשנו מהם לספר עליהם, מנקודת מבטם.

"כשהיינו בעצירה בלילה בלטרון התקשרו אלי ואמרו 'אל תצאי לדרך, מחר נאסוף אותך ב-8:00 ישר לפגישה עם ביבי'", תיארה קנפו עצמה את אותם הימים, "אבל אני נהניתי מההליכה. אמרתי 'הוא ייפגש איתי בזמן שלי', אני לירושלים מגיעה וברגל. כשהגעתי כל מדינת ישראל חיכתה לי שם. רציתי לעשות אחורה פנה למצפה. כל חברי הכנסת, כל כלי התקשורת, רק ביבי לא. אמרו הוא באיזה פגישה בתל אביב. בקיצור, הוא ברח".

"באחת בלילה כשכבר כל העולם התפזר נשארנו רק אני ועוד כמה אמהות, הוא מגיע, ומביא לי עוגת גבינה. ובדיוק שמעתי שלסטודנטים שרה'לה הוציאה פיצות, אמרתי לו 'ווי? להם הבאת פיצות ולי עוגת גבינה?', אבל הייתי מאד רעבה ואכלתי אותה" היא צוחקת וממשיכה בתיאור אותם רגעים סוריאליסטים. "הוא היה מה זה גזעי. ישב על הרצפה. ואני יושבת שם עם היבלות ברגליים, עם חוט ששם לי רופא בקיבוץ בארי שינקז לי את היבלות. אז הוא ליטף לי את הרגליים ואמר 'את יודעת גם לי עשו את זה ליבלות בטירונות', אתה מכיר את ביבי כל דבר שקורה לך קרה גם לו. ואז הוא אומר לי 'מה את רוצה? מה לקחו לך?' אז עניתי לו, סיפרתי לו איך הורידו לי את כל הקצבה. אז הוא אמר לי 'טוב, נדבר על זה'. אמרתי לו 'לא, נדבר על זה אצלך במשרד' והצבעתי לו על המשרד שלו בבניין ממול".

ראש הממשלה נתניהו (צילום: הדס פרוש/ פלאש90)

נתניהו הסכים לדרישתה של קנפו, "למחרת קבעו לנו פגישה בשעה 11:00 בבוקר. אמרתי שאני לא באה לבד, אני מביאה אנשים וגם צוות צילום. בשלב הזה זה כבר היה מאבק ציבורי והצטרפו אלי מלא אנשים. התקשרה אלי הכלכלנית לינדה עפרוני והיא אמרה לי שהיא מייצגת אותי ועוד עורך דין. לא רציתי שהוא ידבר עם מלא מספרים ואני לא אבין כלום. עדיף שהם ידברו".

"לא היו לו פתרונות"

"למחרת אני מגיעה לפגישה, אין ביבי נתניהו. יש נציג מהרווחה ומהביטוח הלאומי שאמרו לי לא הוא לא יגיע ושהם הנציגים שלו. אמרתי להם 'חמודים, בשביל נציגים אני לא הלכתי 200 ק"מ, את הנציגים יש לי ליד הבית'. אז זה גם עשה רעש 'ויקי קנפו פוצצה ישיבה', הקטנה הזאת עשתה להם בית ספר. אחר כך גם מהמשרד שלו התקשרו אלי ואמרו לי שאני יושבת לו על העורק הראשי".

מאוחר יותר התקשר נציג שלו שאמר "הוא ייפגש איתך מחר, אבל תבואי לבד". התחיל לעשות סלקציה – תביאי שנים אבל בלי צילום".

אותה לינדה עפרוני, ד"ר לכלכלה ועו"ד, שימשה באותה התקופה גם כיועצת לרשות השידור, ומתוקף תפקידה הייתה במרחק קצר מאוד ממאהל המחאה כשנקראה לסייע למאבק. עפרוני לא זוכרת מי היה האדם שחיבר בינה לבין קנפו, אבל את הפגישה עם נתניהו היא זוכרת לפרטי פרטים.

ויקי קנפו בכנס כלכלנים בבת ים, נובמבר 2016 (צילום: דבר ראשון)

"אני זוכרת שנתנו לנו לחכות שם הרבה מאוד זמן", מספרת עפרוני. "כל הזמן אנשים יצאו מהלשכה הסתכלו עלינו וחזרו פנימה. הרגשנו שהם חוששים מאיתנו. בסופו של דבר הכניסו אותנו לחדר ישיבות קטן מאוד, שהמזגן בו היה מקולקל באמצע יולי. אני זוכרת שנתניהו ישב שם כל הפגישה והזיע. גם מהחום וגם כי ניכר שלא נוח לו בסיטואציה הזו". עפרוני, התמצאה היטב בעולם הקצבאות והביטוח הלאומי, ביקשה להציג בפני נתניהו חלופות שונות שימנעו את קיצוץ הקצבאות. "אומנם הפגישה התקיימה בהתראה קצרה מאוד, אבל שלטתי במספרים" היא מתארת, "בצורה די מסודרת ועקבית הראיתי לו למה הגישה שלו לא נכונה. הצעתי חלופות שיאפשרו להימנע מקיצוץ הקצבאות. אבל במשרד האוצר מאוד לא אהבו את הקצבאות האלו של הבטחת הכנסה. הן לא מכוסות על ידי הביטוח הלאומי כמו קצבאות אבטלה וזקנה, והצריכו את האוצר להעביר את הכסף. הם חיפשו כל דרך להקטין את ההוצאה הזו".

מה למשל הצעת לו כחלופה לקיצוץ הקצבאות?
"הצעתי כל מיני הצעות. בינהן ביטול הפטור שניתן למעסיקים מתשלום לביטוח לאומי וביטוח בריאות". עפרוני מתייחסת לביטול המס המקביל שעבר בחוק ההסדרים 1996, רק שנה לאחר שחוקק חוק הביטוח הממלכתי. פטור שלמעשה קיים עד היום, "פטרו את המעסיקים מהמס המקביל מתוך אמונה שהם יצרו מקומות עבודה. דבר שכמובן לא קרה. משרד האוצר השלים את חלקם של המעסיקים והעביר לביטוח הלאומי מיליארדי שקלים בשנה. בגלל שהם העבירו את הכסף, אז הם רצו גם שליטה עליו וביקשו למנות חשב מלווה מטעמם לביטוח הלאומי שבכלל הוקם כתאגיד סטטוטורי שאמור להיות מנותק מתקציב המדינה". ההסדר עליו מדברת עפרוני קיים למעשה עד היום. בימים אלה מנסה שר הרווחה חיים כץ להוביל מהלך של ניתוק הביטוח הלאומי ממשרד האוצר. "באוצר מאוד אוהבים לתת הטבות לבעלי העסקים כדי לתמוך בתעסוקה אבל כולנו ראינו מה קרה בטבע. זה לא באמת עובד".

"אני חשבתי שמאחר ומדובר באדם משכיל שלמד ב-MIT, וגם היה ראש ממשלה, הוא יגיב לדברים שאני אומרת ואולי נתווכח, שיתקיים דיון על כלכלה. אבל הוא ישב שם ולא הוציא מילה מהפה. אני זוכרת שיצאנו מהפגישה ואני הייתי בהלם מהשתיקה שלו. עד היום אני לא הבנתי למה הוא שתק ככה. הוא פשוט ישב שם והזיע".

קנפו תיארה את הפגישה הזו מזווית הראיה שלה "אני יכולה להגיד לך שהוא הקשיב והיה רגיש ונתן לכולם לדבר ועפרוני נכנסה בו… אבל לא היו לו פתרונות. בסוף הוא אמר צריך לשבת על זה ותהיה עוד פגישה".

"בסופו של דבר אין ברירה"

אורי יוגב שימש כממונה על התקציבים בשנים 2002-2004 והיה ציר מרכזי בעיצוב המדיניות הכלכלית באותן השנים. בשיחה איתו מספר יוגב כי נתניהו היה מוטרד מאוד מהמחאה של קנפו, "ביבי עם החושים המחודדים שלו זיהה שויקי קנפו היא אירוע משמעותי כבר ביום שהיא יצאה ממצפה רמון. לתקשורת לקח קצת יותר זמן להתלבש על הסיפור הזה. ביבי זיהה מיד, ואנחנו כולנו היינו מאוד עסוקים בלהיערך לזה".

בשיחה איתו יוגב חוזר להשתלשלות האירועים טרם מסעה של קנפו, "החוקים של הקטנת הקצבאות והבטחת ההכנסה נחקקו בכלל עוד בתקופתו של סילבן שלום. ההורדה הממשית קרתה רק כמה חודשים אחר כך, כשנתניהו נכנס לתפקיד שר האוצר. אז כל המחאה הזו הייתה בעצם על תהליך שכבר קרה ולא על החלטה עתידית. אנחנו באוצר חששנו כי כבר היו דברים מעולם שפוליטיקאים נרתעים מהרעש התקשורתי ולא מישמים החלטות. נתניהו בפירוש ראה במחאה של ויקי קנפו איום ממשי על כל המהלך ולכן גם התייחס אליו בצורה מאוד רצינית."

אורי יוגב יו"ר החברות הממשלתיות (צילום ארכיון: פלאש 90)

לפגישה עם קנפו הייתה בסופו של דבר איזושהי השפעה על יישום הרפורמה?
"לדעתי לא ואם כן אז השפעה קטנה מאוד", משיב יוגב. "התהליך הזה כבר יצא לדרך ואת החוקים לא שינו. עם זאת עדין מדובר בבני אדם, רואים את המצוקה של האדם היחיד אבל בשורה התחתונה את החוקים לא שינו, כי לא הייתה ברירה. קיבלנו החלטות כי חשבנו שהן נכונות, כי זיהנו משבר גדול סידרי עדיפויות וכו'".

בראיה לאחור אתה שלם עם ההחלטות שהיית שותף להן באותם הימים?
"אני באמת חושב שעשינו מהלכים מדהימים בכלכלת ישראל לשנים ארוכות קדימה. גם לטובת החלשים בחברה. הרבה מאוד דברים גדולים ועצומים לטובת החלשים. באמת לקח שנים עד שהפערים הצטמצמו. עשינו דברים שאני חושב שבזכותם מדינת ישראל היא היום מדינה מאוד חזקה כלכלית. האם עשינו טעויות? ברור שעשינו טעויות. האם היו צעדים שבפני עצמם היינו מעדיפים שלא לעשות? ברור".

יש משהו שהיום בראיה לאחור אתה אומר 'היינו צריכים לעשות אחרת'?
"לא בגדול. יש דברים שהיינו צריכים אולי לתכנן שונה או שהיינו מפעילים אחרת. זו חוכמה בדיעבד. אתה מנסה קצת ימינה קצת שמאלה, מנסה לכוון הכי נכון שאפשר. היינו אז במשבר מאוד קשה שנבע משנים ארוכות של חוסר אחריות וחוסר ניהול", אומר יוגב בפסקנות. "היום מלמדים באוניברסיטאות ברחבי העולם מה קרה לשוק התעסוקה בישראל. איפה זה היה ואיפה זה היום. אחרי אותם מהלכים, כשהמצב התייצב, העלנו את קצבאות הזקנה. הרעיון היה לתת נכון. לתת לאלו שלא יכולים לעבוד".

אחרי עוד קצת לחץ מתון בחיפוש אחר שביב חרטה אצל יוגב, הוא משיב "תוכנית ויסקונסין היא לדוגמא מהלך שאני חושב שהיה נכון, אבל הוצאנו אותו לפועל בצורה לא נכונה. אז באמת התוכנית הזו החזיקה כמה שנים, ועברה שינוי שהיא הייתה צריכה לעבור. אבל זה נכון שלפעמים אתה צריך להוציא לפועל מדיניות שפוגעת בחלק מהאנשים כדי שבטווח הארוך הציבור כולו ירוויח".

הידיעה שיש מי שישלם את המחיר של קיצוצי הקצבאות, לפחות בטווח הקצר, הייתה נוכחת בחדרי הדיונים?
"לגמרי. ההחלטות היו קשות מאוד. ממש ייסורים. אני יכול להגיד לך שסילבן לא ישן בלילה באמת באותם ימים מכריעים. הוא סבל עם כל הלב. אבל בסופו של דבר אין ברירה".

"הכל התמסמס והתפספס"

בראיה לאחור, למרות ההתלהבות התקשורתית מהמסע של קנפו, שפתחה את מהדורות החדשות יום אחרי יום, נראה שהמחאה שהובילה כשלה באופן מוחלט. גזירות 2003 היו מהמכות הקשות שניחתו על המעמדות הנמוכים בישראל ועל מערכות הערבות ההדדית של החברה הישראלית. קיצוצי הקצבאות הובילו לעשור של עליה חדה במימדי העוני ובאי השוויון.

כששאלתי את עפרוני איך היא רואה את המאבק של ויקי כנפו היא השיבה, "זו הייתה החמצה, החמצה נוראית. זה היה קרוב מאוד להצליח. לדעתי הרבה יותר ממה שהמחאה הגדולה של 2011 היתה קרובה להישגים. המחאה של קנפו הייתה אמיתית מאוד וזה סחף את המדינה. ביבי ממש חשש ממנה ובסופו של דבר הכל התמסמס והתפספס".