"אני לא אקרא בשום מקום פומבי לחיים רמון עבריין מין, כי אני סטודנט. הסתכלתי על הדר שגיא, ואמרתי – אם היו תובעים אותי על 75,000 שקלים, גם אם הוא היה תובע אותי על זה שקראתי לו חיים רמון ולא בראד פיט, הייתי מתקפל ומפרסם מודעה שהוא בראד פיט, כי אין לי את הכסף עבור ההליך המשפטי. ברור שזה מה שהוא מנסה לעשות".

גם אחרי שדורון שבתאי, סטודנט באוניברסיטת בן גוריון, הצליח במשימתו לייצר רשת תמיכה כלכלית עבור הדר שגיא, הנתבעת על ידי חיים רמון, הוא עדיין אומר אמירות כאלה. הסיבה לכך נעוצה בתובנה בסיסית מאוד על מערכת המשפט הישראלית: היא עדיין לא השכילה לפתח דרך להתמודד מול תופעת תביעות ההשתקה. המקרה של חיים רמון אינו יוצא דופן בכך. רק אתמול החל המשפט בתביעת נתן זהבי נגד כתבת גל"צ הדס שטייף, תביעתו של אלכס גלעדי נגד העיתונאיות אושרת קוטלר ונרי ליבנה הוגשה לא מזמן, ועוד ועוד.

באנגלית תביעות השתקה נקראות SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation, תביעה אסטרטגית כנגד מעורבות ציבורית

בעוד שארה"ב ומדינות נוספות השכילו לחוקק חוקים המסלקים תביעות השתקה על הסף, בארץ חקיקה זו עדיין אינה קיימת. במצב כזה, בו למערכת המשפט אין יכולת לדחות תביעות השתקה מעצמה, עול התביעה מונח במלואו על הנתבע או הנתבעת בכל מקרה ספציפי. הם יכולים לבחור בין שתי אופציות: להסכים לתנאים שמציע להם התובע בתמורה לביטול התביעה נגדם, או להחליט לצאת להליך משפטי ובו להוכיח את צדקתם. במקרה כזה, גם אם הצדק אכן לצידם וינצחו במשפט, ההליך המשפטי עצמו יכול להימשך שנים ארוכות, ולגרור עלויות כבדות.

עו"ד יהונתן קלינגר הוא מנהל הקליניקה למאבק בתביעות השתקה בקריה האקדמית אונו, יחד עם עו"ד אוריה ירקוני. הקליניקה מציעה ליווי משפטי ללא עלות עבור פעילים חברתיים, סביבתיים, ציבוריים ופוליטיים שמחאתם הציבורית הושתקה על-ידי תביעות משפטיות. לאחר היחשפות לתיקים רבים בנושא, עו"ד קלינגר מכיר מקרוב את הבעייתיות המתוארת.

עו"ד יהונתן קלינגר, מנהל הקליניקה למאבק בתביעות השתקה (קרדיט: גלעד אילוז)

איך נזהה תביעות השתקה?
"קל מאוד לזהות, וזה נובע מהסימנים ששמו בתביעות כאלה. באנגלית תביעות השתקה נקראות SLAPP – Strategic Lawsuit Against Public Participation" (תביעה אסטרטגית כנגד מעורבות ציבורית – ע.י). התביעה חייבת להיות אסטרטגית, כלומר לא תביעה שנועדה לטפל בסכסוך קונקרטי אלא תביעה שנועדה, לצורך העניין, להפחיד את כל מי שמתבטא כנגד התובע, כל מי שמבקר אותו – תביעה שמטרתה לא כנה. למשל, אם אני תובע אותך בלשון הרע כשהסכסוך ביננו הוא בכלל אידיאולוגי או פוליטי ואני משתמש בחוק איסור לשון הרע כדי להשתיק אותך", מסביר קלינגר ומוסיף: "הדבר השני – בהכרח מדובר בהליך משפטי שלי נגדך. מרכיב נוסף הוא בהשתתפות פומבית, ציבורית – לא תביעה נגד אמירה שהשמעתי באוזנייך בלבד, אלא משהו שביצעתי אל מול קהל רחב יותר, כחלק מפעילות ציבורית שלי, מתוך ניסיון שלי לשכנע, להשפיע, ולא משהו שאמרתי כדי להגן על האינטרסים האישים שלי בלבד. אם פרסמתי ביקורת לפיה האוכל במסעדה שלך לא טעים כדי שתזכי אותי ותחזירי לי את הכסף זה דבר אחד, ואם פרסמתי שהמטבח שלך לא כשר כי ראיתי שהעובדים שלך מערבבים בשר וחלב ועשיתי זאת כדי שייזהר הציבור, זה דבר אחר וזאת פעילות ציבורית".

לפי קלינגר, את תביעת ההשתקה מלווים בדרך כלל כמה אינדיקטורים נוספים, שהעיקרי שבהם הוא סכום מופרז ומגוחך. "סכומים שמתחילים במיליון שקל, מעידים על כך שהמטרה היא להפחיד את הבן אדם ולא באמת לקבל פיצוי על נזקים. לאחרונה ראיתי גם תביעות על סך עשרות מיליוני שקלים".

המאפיין של תובע שהוא בעל כוח או בעל תפקיד ציבורי, לא משחק תפקיד?

"לא כל מי שהוא בעל כוח מגיש תביעה שהיא לא כנה. לדוגמה, יכול להיות ראש עיר שתובע מישהו על נושא שהוא לא פעילות ציבורית, נניח שני חברי מועצה שמתקוטטים על סכסוך שיש ביניהם שנוגע לשכירות דירה. העובדה שהתובע הוא בן-אדם חזק לא הופך את זה לתביעת השתקה".

(צילום אילוסטרציה: Shutyterstock)

מה לגבי התביעה הנוכחית של חיים רמון?
"הסיפור של חיים רמון, להערכתי, הוא התנהגות לא חכמה של חיים רמון, שנובעת משליפה מהמותן. אם את שואלת אותי האם זאת תביעה השתקה, אני חושש שכן, רק מסיבה אחת – לא בגלל יחסי הכוחות, אלא כיוון שהרבה אנשים אמרו דברים מאוד דומים על חיים רמון, וחיים רמון בחר את הגוף החלש ביותר לתקוף. הוא לא תוקף אנשים שאומרים דברים אחרים, יותר חמורים. זה בכלל לא קשור לשאלה אם היה פה לשון הרע או לא היה. את זה אני לא יודע. אבל למה הוא בחר את הסטודנטית ולא עשרות אלפי אנשים אחרים שהביעו את דעתם?".

איך מערכת המשפט מתייחסת לתביעות השתקה בארץ?
"הבעיה היא שלבית המשפט יש אך ורק כלים משפטיים. לכן, תביעות ההשתקה הן ניצול לרעה של החוק ושימוש בו למטרות לא כנות. הסכסוך לא נוגע לפרסום. ברוב המקרים, הוא לא קשור לפרסום שתובעים עליו אלא לדברים אחרים. אבל, בית המשפט צריך לשפוט לפי חוק, ומכיוון שכך, הוא מסתכל על הפרסום הספציפי בגינו תובעים ולא על מה שמסביב. אם לצורך העניין יש ויכוח בין ארגון ימין לארגון שמאל, שבמסגרתו אחד הצדדים התלהט וקרא לצד השני באיזשהו כינוי, ועל זה בית המשפט צריך לשפוט, התוצאה של בית המשפט תהיה תוצאה משפטית והרבה פעמים זאת תוצאה רעה. במקום להיות הגננת האחראית ולהסביר לאנשים שההתגוששות הפוליטית לא צריכה להגיע לבית משפט".

אתה מזהה חוסר בהבנת מערכת המשפט שיש כאן תופעה של תביעות השתקה, שרחבה יותר מכל תיק ספציפי?
"כן, זאת הסיבה שהקמנו את הקליניקה. נדמיין פעילה פוליטית או חברתית שקיבלה מכתב התראה, שמציב תנאים מסוימים לפני תביעה. היא הולכת לעו"ד, ועורך הדין אומר לה שהיא הייתה בסדר, אבל לנהל את התיק יעלה לה עשרות אלפי שקלים. אז בואי תתנצלי, תמחקי את הפוסט, ונגמור עניין. במקרה כזה, האינטרס הספציפי שלה גובר על האינטרס הקולקטיבי, שלא יהיו תביעות השתקה, והיא מתפשרת. הקליניקה נוסדה כדי לבטל את הקושי הזה. אנחנו מעניקים ייצוג משפטי ללא תמורה, וככה הנתבע, שיודע שאם הוא ינהל את התיק הזה עד הסוף הצדק איתו, לא צריך לפחד לשלם בדרך לעורכי דין. ככה אנחנו מגנים על חופש הביטוי של הקולקטיב, כי אנחנו מחנכים את השוק".

אוניברסיטת תל אביב (דוג'רית ויקימדיה)

לא קורה שבתי משפט פשוט יודעים לזהות שמדובר בתביעת השתקה ומבטלים את התביעה?
"היה מקרה אחד של חברת 'בוגבו', מקרה חריג. ככלל – לא. לחוק בישראל אין את היכולת למחוק תביעה רק בגלל שהיא תביעת השתקה. זה לא קיים".

מה חסר בחוק?
"כדי לבטל תביעה רק בגלל שהיא תביעת השתקה, צריך לתקן הרבה מאוד חוקים. בראש ובראשונה את חוק איסור לשון הרע ולקבוע שאם התביעה היא אסטרטגית, אם היא לא כנה, אם היא נועדה לנצל את ההליך המשפטי לשם פתרון סכסוך אחר – בית המשפט ימחק אותה. וזה לא מופיע היום בחוק".

לאן לדעתך תביעת רמון תתפתח מכאן?
להערכתי, זה ייגמר באיזשהו גישור, התנצלות רכה, וזהו. אף אחד מהצדדים לא רוצה ניתוח מלא של השאלה האם מה שהיא אמרה נכון או לא.

במקרה אידיאלי פשוט היו פוסלים את התביעה שלו
"אני לא חושב. למה? היא אמרה עבריין מין. עכשיו, לצורך העניין, אני לא נכנס לשאלה של במה הוא הורשע. אני שם את זה בצד. האם הרשעה בעבירה אחת, בין אם היא עבירת מין או לא, הופכת אדם לעבריין מין? עבריין זאת טענה לסדרתיות. זאת שאלה משפטית. זאת הגישה של בתי המשפט. יש להם דרך מאוד מוגבלת ומצומצמת לטפל בסכסוכים שמולה. הם לא יכולים לטפל בסכסוכים אסטרטגיים".

איך מזהים תביעת השתקה? זאת תביעה שמבוססת על בסיס עובדתי מאוד רעוע, על מישהו חזק מול חלש, כאשר המטרה היא לא נקודתית, המטרה היא כללית. כשהאחים עופר תבעו את מיקי רוזנטל, המטרה לא הייתה מיקי רוזנטל, המטרה הייתה שלא ידברו על מה שהסרט הציג

אתם מזהים עלייה בתופעת תביעות ההשתקה?
"ככל שהבחירות המקומיות מתקרבות, יותר פעילים חברתיים מקומיים חוטפים איומים בתביעות. וככל שאותם פעילים חוטפים את האיומים, הם גם מקבלים הצעות של בוא נרוץ ביחד, או אל תרוצו ונמשוך את התביעה. יש לנו תיק אחד כזה שמישהו הגיש תביעה נגד אקטיביסט ואמר לו – אם תרוץ איתי ברשימה אני אמשוך את התביעה. זאת תביעה אסטרטגית.

אנחנו יותר אוהבים את התיקים הצרכניים כי הרבה יותר קל לשכנע תאגיד שהוא טעה וטיפל בביקורת בפייסבוק בצורה הלא נכונה. להגיד שיכול להיות שהלקוח מגזים, אבל אנחנו נהיה האנשים הגדולים יותר, נכתוב לו תגובה מתנצלת ונזמין אותו לחוויה מתקנת, זה הרבה יותר קל מאשר המקרה שבו פוליטיקאים יריבים שאומרים – אנחנו נלחם בתובע עד תום, כי אם התובע ינצח אז מה אנחנו שווים? אם הוא כתב שאנחנו מושחתים, ואנחנו לא נתבע, זה כאילו אנחנו מאשרים שאנחנו מושחתים".

מה במערכת הרחבה היה יכול לסייע לאותם נתבעים במקרים בהם ברור שמדובר בתביעה אסטרטגית?
"שני דברים: אחד, תיקון של החוק שיאפשר דחיית תביעות אסטרטגיות, והשני – לא לתת לאנשי ציבור פיצוי בלי הוכחת נזק. אני לא חושב שפוליטיקאים צריכים לקבל פיצוי. בשונה מהאדם הפשוט, השם הטוב שלהם לא נפגע מכל דבר כזה. הפיצוי, בטח כשמדובר באיש ציבור, הוא דרך מצוינת גם להסוות שוחד. אני לא טוען פה שום טענה עובדתית, אלא מניח הנחה היפותטית לחלוטין. נאמר שאני טייקון ואת פוליטיקאית. אני רוצה לשחד אותך. אני לוקח את אחד הכתבים בעיתון שלי, ושולח אותו לכתוב בפייסבוק שלו משהו לא נכון לחלוטין. את תובעת את הכתב הזה, שקיבל ממני כסף בשביל הסיפור הזה. ואז, או שמגיע פסק דין, או שסוגרים פשרה, שהוא ישלם לך 100,000 שקלים. באופן הזה, אני העברתי לפוליטיקאי 100,000 שקלים עם חותמת מבית משפט שזה פיצוי על משהו שכתבת עלי, כשבפועל שיחדתי אותך. כל עוד פוליטיקאים מקבלים פיצוי, זה משהו אפשרי. גם במקרה היפותטי לחלוטין של מקומון וראש עיר".

בעוד החוק הישראלי עוד לא גיבש דרך התמודדות מול תביעות השתקה, הציבור הישראלי נמצא במקום אחר. הוא יודע לזהות תביעות השתקה, והוא מצליח לגבש דרכים חברתיות להתמודד מולן. כבר בשנת 2008, כאשר מיקי רוזנטל נתבע על ידי האחים עופר בעקבות סרטו 'שיטת השקשוקה', התארגן מימון המונים של הסכום עליו נתבע. יוזמה הזו, בה גולשים ותומכים מתחייבים לקחת חלק במימון תביעת ההשתקה, במקרה בו הנתבע יפסיד, חזרה מאז בתביעות נוספות. כך בתביעתה של העיתונאית שרון שפורר, וכך גם במקרה של הדר שגיא, הסטודנטית שנתבעה על ידי חיים רמון לאחר שכינתה אותו עבריין מין.

במקרה של שגיא, היה זה דורון שבתאי, סטודנט מאוניברסיטה אחרת, בעיר אחרת, שלא פגש אותה מעולם – והחליט ליזום ולהקים רשת מימון המונים שתכסה את עלויות תביעתה.

דורון שבתאי, יוזם רשת ההגנה הכלכלית עבור הדר שגיא (תמונה באדיבות המצולם)

"אני סטודנט לעבודה סוציאלית בבן גוריון, לא קשור לאוניברסיטת תל אביב, אפילו לא הכרתי את הדר שגיא לפני הסיפור הזה, שמעתי עליו רק מהתקשורת. אני והדר נפגשנו לראשונה כשהתראיינו ביחד בעקבות התביעה והיוזמה שלי. לא ידעתי שחיים רמון עומד להיות מרצה, שמעתי על הסיפור הזה כשפרסמו שהוא מאיים לתבוע. אני אמרתי שאם הוא יתבע אני מתחייב להגן על הדר כלכלית, הוא תבע, והנה אנחנו היום".

מאיפה הרעיון ליזום רשת הגנה כלכלית עבור הדר?
"כשהייתי בכיתה ח' או ט', מיקי רוזנטל הוציא את הסרט 'שיטת השקשוקה'. גם אותו תבעו תביעת השתקה על סכום מופרך, 3.5 מיליון שקל, וקמה יוזמה דומה – אלפי גולשים התחייבו לתרום כל אחד סכום חלקי, במקרה שהוא יפסיד. זה גרם לאחים עופר להתקפל, הם משכו את התביעה הזאת. נזכרתי בזה, וידעתי שאני רוצה לעשות משהו. קו המחשבה שלי היה שמעבר למקרה הזה, שהוא פשוט בריונות, כי זאת תביעה בלי בסיס עובדתי, יש פה משהו שהוא מאוד מסוכן. המשמעות היא פשוטה – כל איש ציבור שרוצה לנקות את השם שלו, יתבע את דרכו ללגיטימציה ציבורית. הם יתבעו, כי הם יבינו שזה עובד. אמרתי שאני חייב לעשות עם זה משהו, חשבתי שרשת מימון היא רעיון טוב, והיא באמת הובילה לדברים נוספים. בזכות פרסום היוזמה כל מני עורכי דין פנו והתנדבו לייצג את הדר פרו בונו, ושמעתי מהתקשורת גם על מכתב המרצים והמרצות שבגלל התביעה מתנגדים להעסקה של רמון. זאת אבן מתגלגלת, וזה חשוב שהציבור ידע לגבות מחיר חברתי מאנשים שתובעים תביעות השתקה, כי יש פה סכנה מעבר לעניין ספציפי כזה או אחר".

חיים רמון מתבסס על זה שבפסק הדין שלו השופטת כותבת שהיא התרשמה שלא מדובר בעבריין סדרתי וכי אין במעשה המגונה 'כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין'. זה היה ב-2007, כשבאותה תקופה בחוק לא הייתה הגדרה בחוק לעבריין מין. ב-2011 נוסף תיקון לחוקי ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, שמגדיר מיהו עבריין מין. ההגדרה היא פשוטה: אדם שהורשע בעבירת מין הוא עבריין מין. זהו

אנשים משתתפים?

כן, הגעתי ל-1,700 תומכות ותומכות, ול-140,000 שקלים בסכום ההתחייבות, שזה פי שניים מהיעד שהצבתי. היעד היה 1,000 תומכות, ושכל אחת תתחייב לתרום 75 שקלים. הגענו לפי שניים מהסכום, ובשלב הזה הפסקתי לפרסם את היוזמה. היופי בסיפור הזה הוא שהוא באמת לקח יומיים וחצי, פחות אפילו. התחלתי את היוזמה בחמישי בערב, וכשנכנסה שבת כבר הגעתי ליעד. הפסקתי לבדוק, ובמוצאי שבת כשבדקתי שוב, וכבר הגענו לפי שניים מהיעד.

איך זיהית שמדובר בתביעת השתקה?
קודם כל, אני חושב שמכל הסיפור של תביעות השתקה הסיפור הזה הוא יחסית קל. חיים רמון תובע על השימוש בהגדרה 'עבריין מין'. אני אסביר לך למה אני לא אקרא לו עבריין מין ולמה זאת הוכחה לזה שזאת תביעת השתקה. חיים רמון מתבסס על זה שבפסק הדין שלו השופטת כותבת שהיא התרשמה שלא מדובר בעבריין סדרתי וכי אין במעשה המגונה 'כדי להעיד שעסקינן בעבריין מין'. זה היה ב-2007, כשבאותה תקופה בחוק לא הייתה הגדרה בחוק לעבריין מין. ב-2011 נוסף תיקון לחוקי ההגנה על הציבור מפני עברייני מין, שמגדיר מיהו עבריין מין. ההגדרה היא פשוטה: אדם שהורשע בעבירת מין הוא עבריין מין. זהו. אז הוא תובע על משהו שמאוד ברור שלא נכון, כי יש הגדרה מאוד ברורה בחוק. לכן גם לי היה מאוד קל לגייס תומכים. את יודעת, התקשרו לקלל אותי, ברור שזה היה, אבל למי שבאמת התקשר כדי להבין, היה לי מאוד קל להראות שאני צודק.

עדיין, אני לא אקרא בשום מקום פומבי לחיים רמון עבריין מין, ברור שזה מה שהוא מנסה לעשות. הרי אין פה פגיעה עקרונית בו. הדר לא פגעה לו בתעסוקה, גם את זה חשוב להגיד. האוניברסיטה נפנפה אותה. אף אחד לא הקשיב לה. מי שפגע לעצמו בתעסוקה זה חיים רמון. ועדיין הוא בחר לתבוע, על משהו שהוא נורא ברור עובדתית שלא נכון, ועל מישהי שהיא מאוד חלשה. הוא מנצל את זה שיש לו השכלה משפטית, כסף, זמן פנוי, ולה אין, כי היא סטודנטית בת 20 פלוס. לכן זאת תביעת השתקה. המטרה פה היא לא הדר, המטרה היא שאנשים לא ידברו על עבירת המין של חיים רמון. זה הסיפור. הוא רוצה לדעתי לחזור לציבוריות הישראלית באיזושהי צורה, שאנשים לא יזכירו את זה, שאנשים יפחדו. יגידו 'אם עכשיו אני לא אדייק במונח, אז חיים רמון יתבע אותי ואוי ואבוי לי'".

"איך מזהים תביעת השתקה? זאת תביעה שמבוססת על בסיס עובדתי מאוד רעוע, על מישהו חזק מול חלש, כאשר המטרה היא לא נקודתית, המטרה היא כללית. כשהאחים עופר תבעו את מיקי רוזנטל, המטרה לא הייתה מיקי רוזנטל, המטרה הייתה שלא ידברו על מה שהסרט הציג. בגלל זה אני גם מבין למה קשה למערכת המשפט לזהות את זה ולציבור קל – כי ברוב התביעות, זה באמת מסובך. לכן אני אומר, איזה באסה אם לא הייתה הגדרה בחוק לעבריין מין. למרות שזה הכי אינטואיטיבי בעולם שעבריין מין הוא מי שהורשע בעבירת מין. אם זה לא היה כתוב בחוק, זה היה הרבה יותר מסובך, והציבור היה פחות מתגייס".