זה היה ב-28 ביוני 2003, וקצבת הבטחת ההכנסה של אחת, ויקי קנפו ממצפה רמון, הייתה אמורה להיכנס לחשבון הבנק שלה. אך במקום לראות את התוספת בסך 1,500 שקלים קיבלה קנפו מכתב מהביטוח הלאומי, שהודיע לה כי בהתאם למצבה המשפחתי (אם חד-הורית) והכנסותיה מעבודה (2,500 שקלים) היא איננה זכאית עוד לקצבה. לא זו אף זו, על פי הביטוח הלאומי היה על קנפו להשיב את הקצבה ששולמה לה בין החודשים ינואר עד יוני 2003.

הודעת הביטוח הלאומי לקנפו הייתה הביטוי המעשי של תיקוני החקיקה שהועברו בממשלה במסגרת "חומת מגן כלכלית" ו"תכנית ויסקונסין" ושאר השמות היח"צניים שניתנו לתכניות הממשלה, בהובלת שרי האוצר סילבן שלום ולאחר מכן בנימין נתניהו, במטרה לפגוע בקצבאות שניתנו לעניים (התוספת ל"משפחות עצמאיות", כלומר חד-הוריות, ניתנה החל מתחילת שנות ה-90) ולהעמיק את השיטה הניאו-ליברלית הנהוגה בישראל.

בראיון ל"דבר ראשון", שיפורסם במלואו בהמשך השבוע לציון 15 שנים לצעדתה לירושלים, אומרת קנפו שהיא לא ישנה באותו לילה וכתבה שלטים, בכתב יד, אותם פיזרה בעיר מצפה רמון – "אם אנחנו לא ישנות הלילה מדאגה, אז שביבי גם לא ישן", וזכתה לתמיכה. הקיצוץ החד שהונחת על קצבאות שניתנו לאמהות חד-הוריות ("אני לא אוהבת את המושג הזה" אומרת קנפו, "אני גרושה" – ואכן כ-60% מהאמהות החד-הוריות בישראל הן גרושות) איים על יכולתה ויכולת משפחתה לשרוד.

15 שנים מאוחר יותר, יצאנו לבדוק מה השתנה, ומה מצבן של אמהות חד-הוריות כיום. נפגשתי עם ליטל, אם חד-הורית, ופעילה חברתית.

"הגירושים היו מאוד מכוערים", סיפרה לי ליטל. "יום בהיר אחד בעלי לשעבר הגביל לי את החשבונות בבנק, הבריח את כל הכסף לאמא שלו והשאיר אותי עם תינוק בן עשרה חודשים בלי שקל. מזונות הוא עד היום לא שילם. לא משלם לגן, כלום. התגרשתי מאדם שהשתכר יפה מאוד אבל הצליח להבריח את כל הנכסים ולא לשלם מזונות. הוא הוציא את עצמו לפשיטת רגל פיקטיבית, כי כשאדם נמצא בפשיטת רגל אי אפשר לנקוט נגדו בהליכים".

"כשהיינו נשואים הוא לקח הלוואות" המשיכה ליטל, "שרק הוא חתם עליהן, אבל עכשיו אני חייבת אותן. הוא הרס את העתיד שלי ושל הבן שלי. חזרתי לגור בבית עם ההורים שלי, רמת החיים שלנו ירדה והיא מאוד נמוכה. לא נצליח לצאת מזה בקלות בשנים הקרובות". המילים של ליטל קשות. "אני מנסה להעביר עוד יום ועוד יום", היא אומרת. "עוד שניה אני קורסת כי רודפים אותי על החובות שלו".

עובדות יותר, מקבלות פחות תמיכה

דבריה של ליטל משקפים מציאות של עשרות אלפי אמהות חד-הוריות, הנאבקות על מנת להתקיים ולקיים את ילדיהן במציאות כלכלית אלימה. על פי מחקר של ד"ר רובי נתנזון ממרכז מאקרו למדיניות כלכלית, שבוצע בהזמנת האגף לקידום שוויון בהסתדרות, היו בסוף שנת 2015 כ-167 אלף משקי בית שלהם ילדים (עד גיל 24) שבראשם עמד הורה יחידני. בראשם של 89.3% ממשקי הבית הללו עומדת אישה.

נכון למרץ 2018, מתוך כל מקבלי הקצבה להבטחת הכנסה רק כ-21,500 (21.3% מסך האמהות החד-הוריות) הן אמהות חד-הוריות. בשנת 2017, רק כ-47% מכלל הנשים שקיבלו דמי מזונות עבדו, כך על-פי הצהרתן, כאשר שיעור העובדות היה נמוך לעומת שיעורן בקרב הנשים הנשואות שעמד על 66% בהתאמה.

מנתוני הביטוח הלאומי נמצא שמרבית האימהות שקיבלו דמי מזונות מהביטוח הלאומי בשנת 2013 השתייכו לחמישון התחתון של ההכנסה והכנסתן החודשית הממוצעת עמדה על 2,720 שקלים בחודש. מצבן הכלכלי של משפחות אלה הורע משמעותית לאחר הגירושין: הכנסותיהן מעבודה היו 1,674 שקלים ולאחר הגירושין עמדו על 569 שקלים בלבד.

מספר מקבלות הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי מאז שנות ה-90' ועד ימינו. האם ניתן לראות בירידה במספר מקבלות הבטחת הכנסה הישג או ביטוי של ההפקרה של המדינה? (צילום מסך מתוך מחקר של ד"ר רובי נתנזון ממרכז מאקרו למדיניות כלכלית)

על פי הנתונים ניתן לראות ירידה חדה במספר מקבלות הבטחת הכנסה החל משנת 2003, שנת הקיצוץ המשמעותי – אז הקשיחה המדינה את התנאים למתן קצבה לנשים חד-הוריות. בהתאמה לכך, אחוז האמהות החד-הוריות העובדות כיום בישראל הוא גבוה בהשוואה בינלאומית, ועומד על קרוב ל-80%, מעט אחרי שווייץ ולוקסמבורג. האם ניתן לראות בעובדה זו הישג ואולי אף הצלחה של הגזירות של 2003? הרי המטרה הייתה הוצאתן של מקבלות הקצבאות לעבודה. האם מטרה זו הושגה?

חד-הוריות אכן "נזרקו" לתוך עולם העבודה הקשוח של מדינת ישראל. כאן צריך להזכיר שישראל היא אחת מהמדינות בהן חופשת הלידה הקצרה ביותר מבין מדינות ה-OECD. על פי המחקר של מרכז 'מאקרו', נשים חד-הוריות עובדות יותר שעות בשבוע מנשים נשואות, ושכרן השעתי נמוך יותר. בקיצור, חד-הוריות צריכות לעבוד יותר, ומרוויחות פחות, והתמיכה מהמדינה – קלושה, אם בכלל.

כאן ראוי להזכיר הישג של המאבק של קנפו, שנותן סיוע עד היום לאמהות חד-הוריות – תשלום מענק לימודים שנתי לילדים בין הגילאים 18-6 בסך כ-1,000 שקלים בשנה.

ואם הגרוש לא משלם מזונות?

בסוף 2017 היו כ-80 אלף תיקי מזונות פעילים במוסד לביטוח לאומי. תיקים אלו נפתחים במקרים בהם בני הזוג אינם משלמים את דמי המזונות שחוייבו בהם. מדובר בסכומים משמעותיים שנדרשים לעתים לצורך הוצאת האישה ומשפחתה מעוני, אך קשה מאוד להשיגם.

"רוב הנשים מתייאשות כי מדובר בבירוקרטיה מאוד קשה" אמרה לי ליטל. "כל חודש את צריכה ללכת להוצאה לפועל להראות כל קבלה. עד שמעדכנים את החוב בתיק לא בטוח שיצליחו לגבות אותו, ואז נשים מתחילות לקרוס".

"לי יש השכלה משפטית ולמרות זאת קשה לי להוציא את הכסף שמגיע לי. אני, שיש לי ידע – מתקשה. האופציות שיש לנשים במצב כזה הן או הוצאה לפועל, או לקבל קצבה מביטוח לאומי, אך במצב כזה אסור לי להרוויח יותר משכר מינימום אחרת נשללת ממני הקצבה".

הפגנת אמהות חד-הוריות בירושלים. צילום ארכיון: אבי אוחיון / לע״מ

המצב שליטל מתארת נוצר בשל העובדה שקצבת המזונות אוחדה עם קצבת הבטחת הכנסה וכתוצאה מכך, החל משנת 2003 גובה קצבתה של אישה חד-הורית שעובדת ומרוויחה מעל 600 שקלים נפגע וירד עד כדי ביטול מוחלט של הקצבה עבור אישה המרוויחה מעל כ-7,000 שקלים. נשים חד-הוריות רבות מעדיפות לעבוד בעבודות לא מדווחות, בדרך כלל עבודות שוחקות, בתנאי העסקה פוגעניים ובשכר נמוך, וזאת כדי שזכאותן לא תפגע.

לדבריה של ליטל, גם נשים ש"זוכות" בתיקי המזונות אל מול ההוצאה לפועל נתקלות בקשיים: "מקשים עליהן לגבות את החוב של הילדים שלהן. ואז זה כדור שלג. הוא לא משלם לגן, על כלום, הכל עליך. את צריכה יעוץ משפטי שגם עולה כסף, מאיפה יהיה לך את הכוח להתרוצץ ולגבות את הכספים? את גם מטפלת בילד, גם במאבק משפטי ואת גם צריכה להתפרנס. כל הקשיים בבום אחד. שלא לדבר על להרים את הראש ולחשוב על העתיד כי את עסוקה בלכבות שריפות".

מי שממלאת את החלל שהותירה המדינה בתמיכה בנשים החד-הוריות, ודאי מאז הקשחת התנאים בעת הגזירות של 2003 היא העמותה "אמא ללא תנאים", המעניקה לאמהות חד-הוריות תמיכה וייעוץ משפטי. נראה שגם 15 שנים לאחר שקנפו יצאה מביתה במצפה רמון במחאה – המדיניות שהוציאה אותה לדרכה עדיין נוהגת, ואמהות חד-הוריות עדיין צריכות להלחם כדי לשרוד.