"ההתייחסות של איפה ואיפה מול הלווים השונים היא אם כל חטאת", הצהיר בדיוק לפני שנה יו"ר ועדת הכנסת יואב קיש (ליכוד), במהלך הדיון הפומפוזי שבסופו אישרה הוועדה באופן רשמי את ההקמה של ועדת חקירה פרלמנטרית עם שם ארוך במיוחד שיובא כאן ברשותכם בקצרה: הוועדה לבחינת התנהלות המערכת הבנקאית והגופים המוסדיים בעניינו של איש העסקים פושט הרגל אליעזר פישמן ולווים גדולים נוספים. "כולנו חייבים את הבחינה הזאת לאזרח הפשוט, שהוא זה שבסופו של דבר שילם את המחיר הכבד על כל אותן 'תספורות'", הוסיף קיש.
יעניין אולי את האזרח הפשוט לדעת, שגם אחרי שנה שלמה הוועדה הזו עדיין לא התחילה לעבוד. מי שעומד בראשה, ח"כ איתן כבל, עשה הרבה רעש בתקשורת, מינה שורה של יועצים ובימים האחרונים שלח אפילו זימונים למנהלי הבנקים הגדולים. אלא שרק בהמשך התברר כי הם אמורים להתייצב רק בסוף אוקטובר – נצח במונחים ישראלים, כי אף אחד הרי לא יודע מה יהיה פה גם בעוד שבוע וחצי. כל זה קורה שנתיים אחרי שרשות המסים ביקשה להכריז על פישמן כפושט רגל, ולמעלה מעשור אחרי שהבנקים עצמם ידעו כבר שאין לו שום סיכוי להחזיר את המיליארדים שהם הזרימו לו בלי לשאול יותר מדי שאלות – הרבה בזכות העובדה שהוא החזיק אז בעיתון כלכלי (גלובס) שעשה להם באותם ימים נעים בגב.
המריחה הגדולה או שמא הפספוס הגדול, נרשמו דווקא באותה ישיבה שניהל ח"כ קיש בתחילת יולי שנה שעברה. קיש ניסה להוביל אז למהלך הרבה יותר משמעותי מעצם ההקמה של ועדת חקירה, וזה תיקון חקיקה שיעניק לוועדה שיניים ויאפשר לחבריה לחייב רגולטורים וגורמים נוספים למסור מידע לבקשת הוועדה וגם להתייצב ולהעיד בצורה של שימוע – ממש כמו במודל של הסנאט האמריקאי. מול קיש נעמדו כל הרגולטורים המרכזיים שמפקחים על המערכת הפיננסית והזהירו מפני האסון האיום והנורא שהוא מבקש להמיט עלינו. "הצעת החוק הזו עלולה להיות הרסנית לחברות הציבוריות ולמשק כולו", התריע יו"ר הרשות לניירות ערך דאז, פרופ' שמואל האוזר. "זו הצעה קיצונית שיוצרת סכנה אמיתית לפעילות העסקית במשק הישראלי", הוסיפה הממונה על המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, ד"ר חדוה בר. מי שממש הגדילה לעשות היא הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר, ששלחה איום מפורש: "אם החברות יהיו כאן על המוקד, לא תהיה לאזרחי ישראל פנסיה".
קיש כינס שוב את ועדת הכנסת תוך שבוע בלבד מהדיון ההוא, אבל אז הגיע אליו פתק משרת המשפטים איילת שקד שבעקבותיו הודיע באופן דרמטי על נעילת הישיבה. "שקד מתנגדת להרחבת סמכויות הוועדה ואני לא מתכוון ללכת פה נגד עמדת הממשלה. שרת המשפטים תצטרך לתת את הסבריה לציבור", הוא אמר. שקד, שהולכת ומסתמנת כנציגה החזקה ביותר של התנועה הליברטריאנית בישראל, מסרה מצידה אחרי ההודעה של קיש בלי למצמץ: "צר לי שח"כ קיש מוציא את תסכולו עליי. ראוי שיקדם הצעות לטובת הציבור ולא לטובת יצירת כותרות פופוליסטיות". ככה קיבלנו לא רק מריחה, אלא בעיקר ועדה שתעשה הרבה רוח וצלצולים ומעט מאוד צעדים ממשיים.
הביקורת המרכזית על עצם ההקמה של הוועדה נוגעת לחשש שהיא תעסוק בבעיות האתמול במקום באתגרי המחר, על רקע העובדה שבנק ישראל ממילא הידק בשנים האחרונות את הפיקוח שלו על האשראי שניתן ללווים הגדולים ולאור העובדה שפישמן, שאול אלוביץ', נוחי דנקנר ואחרים, כבר מזמן על הקרשים. העניין הוא שיש ערך לחקירת העבר לא רק כדי להשפיע על העתיד, אלא גם כדי לבוא בדין וחשבון עם האחראים. כן, יש חשיבות ציבורית, לדעת מי זה הבנקאי הבכיר שאישר לפישמן "לשתות" כסף של אחרים בלי שום בטוחות. יש חשיבות ציבורית לוודא שהאדם הזה לא יהפוך מחר בעצמו למפקח על הבנקים או אפילו לנגיד בנק ישראל. יש ועוד איך חשיבות להבין איך זה שדווקא בנק קטן כמו בנק היה חשוף לחובות וערבויות בסך 270 מיליון שקל מצד פישמן, שביחס לגודלו של הבנק והיקף הנכסים שלו מדובר בסכום עתק שמהווה חוסר אחריות משווע. להעניש נושאי משרה בכירים על דברים שהם עשו בעבר זה לא התעסקות עם "הבעיות של אתמול" – זו המהות של מערכת אכיפה שאמורה להבטיח שהמחר יהיה קצת יותר מוצלח.
