"תמיד קינאתי באמריקאים שיש להם את המרחבים הבלתי נגמרים האלה לכתוב עליהם שירי בלוז. קחו את highway 66 לדוגמא שדילן כתב עליו. אתה יכול לנסוע עליו שבועיים והוא לא נגמר. ופה בארצנו הקטנה אתה נוסע על הכביש המתפתל בין עכו לצפת, שעה ורבע זה נגמר. פרדס-חנה כרכור? 5 דקות עם פקקים… בין פקיעין לבית ג'ן בערך אותו דבר… סיפרתי פעם על התחושה הזאת לידידי המשורר עודד פלד, איש קיבוץ כפר הנשיא, והוא אמר לי: "נכון, אבל לך יש משהו שאין לאמריקאים: לך יש מרחב זמן".
התנ"ך הוא גשר בזמן. כשאתה קורא בו ונוסע 3,000 שנה לאחור לתקופת האבות ופתאום ארץ ישראל נפתחת לך והזמן של הארץ נמתח כמו איזה מניפה ואתה מוצא את עצמך צולל לעומקים שלו."

כך תיאר השבוע אהוד בנאי באירוע של 929 את חווית התנ"ך שלו. "גשר בזמן".
השבוע צויינה נקודה משמעותית בזמן – סיום קריאת התנ"ך מתחילתו ועד סופו. 929 פרקים. כל יום פרק אחד, חמישה פרקים בשבוע. מ-21 בדצמבר 2014 בו נקרא פרק א' של ספר בראשית אשר נפתח כמובן בפסוק הקאנוני "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ" ועד יום רביעי הזה, ה-11 ביולי 2018 בו נקרא הפרק האחרון בתנ"ך, פרק ל"ו של ספר דברי הימים ב' אשר מסתיים בפסוק המפורסם פחות אך הלא פחות מרגש: "מִי-בָכֶם מִכָּל-עַמּוֹ, יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ – וְיָעַל". שלוש שנים וחצי במהלכן פרויקט 929 העלה כל יום לאתר שלו פרשנויות מעניינות ואקטואליות, מגוונות מאוד מבחינת הכותבים, קטעי אנימציה לביאור הסיפור, שירים ברוח הפרק, הצעות למסלולים בארץ בהשראת התנ"ך ועוד ועוד. מאות אלפי כניסות יש לאתר הזה. סיפור הצלחה מסוג מאוד מיוחד. ביום ראשון הקרוב, 15.7, יתחיל הסבב השני של קריאת התנ"ך.

פרויקט, בהובלת הרב בני לאו ובחסות נשיא המדינה (בביתו בירושלים אף נפגשת קבוצת 929 ללימוד משותף של התנ"ך), שמטרתו היא הענקת מתנה ליום ההולדת ה-70 של ישראל – חידוש מקומו של התנ"ך בהוויה הישראלית והפגשת חלקים נרחבים מהחברה סביב הסיפורים המכוננים של עמנו.
והרי איך נפתחת מגילת העצמאות? "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."

על אף שעמי הוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי אני באופן אישי לא ממש חונכתי על ברכי התנ"ך. אין לי זכרונות מרגשים של מורה או מדריכה שמקריאים ממנו בהתרגשות, בכיתה או בשבילי הארץ. התנ"ך תמיד היה סמל לדתיים שהם לא אני או לשיעורים בבית-ספר בהם החומר הוכתב לי באופן משעמם ומונוטוני כשכל המטרה היתה כמובן לשנן, להקיא, להוציא ציון שישמור על שלום בית ולהמשיך הלאה לדברים יותר מעניינים כמו לשחק מנג'ר במחשב או ללכת לקן.

מתישהו אחרי התיכון חבר מהגרעין הצית בי איזה ניצוץ. הוא סיפר לי שהוא קורא כל יום פרק מהתנ"ך ושהוא ממש נהנה. אני זוכר שהתלהבתי ואמרתי לעצמי וואלה – התנ"ך. איך פספסתי כל השנים את הספר הזה… קצת כמו בוב דילן שאני יודע שהוא ענק אבל באופן אישי עדיין לא מצאתי את החיבור שלי אליו… החלטתי שהגיע הזמן להתאמץ ולפתוח בעצמי את ספר הקודש ולראות על מה בעצם כל המהומה.
אז זהו, שזה לא ממש הצליח לקרות. שפה תנ"כית שלא תמיד ברורה ובעיקר מיליון דברים אחרים שבאים קודם בסדר העדיפיות והרעיון הזה נגנז. מדי פעם היו הבלחות – איזה ספר שקראתי על פרשות השבוע, שיחות ופעולות מעניינות שלוקחות השראה מסיפורי התנ"ך, אבל קריאה שיטתית ורצינית של כל הספר הנקרא והמשפיע ביותר בתולדות האנושות – לזה לא הצלחתי להגיע.

להמשיך הכל מבראשית

ואז, אחרי כמה שנים טובות, הגיע 929. חבר אחר מהגרעין (שבינתיים כבר שינה את צורתו. הגרעין, לא החבר) סיפר לי על הפרויקט החדש והחלטנו לקפוץ על ההזדמנות ולקרוא.
הצלחנו להחזיק מעמד במשימה המהנה והמאתגרת הזאת כמה חודשים יפים. לקרוא כל יום פרק אחד, קצת מהפרשנויות ולהיות מאופסים באופן כללי על העלילה. הלכנו אפילו לאיזה מפגש קריאה אחד. היה די מפתיע שמצאנו את עצמנו לאיזו תקופה מדברים פתאום על איך האחים של יוסף עשו לו דבר כזה, איזה מטורף שספר דברים הוא בעצם נאום אחד ארוך של משה על דמות החברה שהוא רוצה שתהיה בכנען לאחר מותו ומה נסגר עם כל החוקים המתישים האלה של ספר ויקרא.
מתישהו, נדמה לי שזה היה בספר שמואל, עשיתי איזו עצירת התרעננות והפסקתי קצת עם הקריאה. אחר-כך היה לי קשה יותר לחזור כי בינתיים כל יום עלה עוד פרק לאתר וכבר פספסתי הרבה אבל מדי פעם התעדכנתי מה הולך בספר, שסוף-סוף מצאתי את הדרך שלי אליו ובעת הצורך אני עדיין נכנס לאתר וקורא בתנ"ך.
לדוגמה, בשבוע שעבר הדרכתי בגלבוע את סיפורו של גדעון ונעזרתי ב-929 על מנת להתכונן כראוי. מצאתי שם חומרים מעולים שעזרו לי לקחת את התנ"ך, להקריא ממנו כמה פסוקים מעניינים ולקיים עם החניכים דיון משמעותי שנע בין אז להיום על איזה צבא נכון לבנות ומה צריכה להיות דמותו של המפקד. תלמיד התיכון שהייתי לא היה מאמין שאני היום מדריך עם התנ"ך ביד.

929 משך הרבה אש. הבחירה לגעת בתנ"ך ולהציע גישה חדשה ושונה אליו עוררה זעם. מהצד של "הארץ" היו כמובן את כל אלה שזימרו "הדתה, הדתה, הדתה", וגם בצד של הציונות הדתית הסכינים הושחזו ו-929 זכה לכינוי "תנ"ך בגובה הביוב".
בני לאו עצמו לא נבהל ובתגובה אמר בנחרצות: "מיזם 929 מבקש להצטרף לשרשרת הגדולה של החותרים להחזיר תורה לבעליה, למרחב החיים הישראליים. המיזם לא שם עצמו במקום של הוראה, אלא ביצירת מרחב פתוח שבו כל אחד מוזמן להשמיע את הקריאה שלו. באופן מכאיב ועצוב באים "כוהנים" מהמחנה הליברלי, כמו גם מהמחנה הדתי, ומבקשים לעצב את המסע גזור ומדוד לפי מידותיהם הצרות. זה לא יצלח. אנחנו בחרנו אחרת. בחרנו לא להדיר ולא לנכס. בחרנו לפסוע בשביל הרחב, בשביל התנ"ך, בשביל של כל חלקי החברה הישראלית."

השיר שבחרתי השבוע הוא "אות באות" של אסף אמדורסקי.
שיר שלא היה בא לעולם אם לא היה 929 (ספציפית פרויקט נוסף בשם 929 ושיר).
"אות באות" הוא השיר ראשון מבין 24 שירים שנכתבו על 24 הספרים מהם מורכב התנ"ך. שיר לסיום קריאת כל ספר. דקלה, קרולינה, הרב דוד מנחם ועוד יוצרים רבים – מוכרים יותר ופחות – השתתפו.

אסף אמדורסקי עצמו כתב על השיר החדש שלו שנכתב בהשראת ספר בראשית:
"מה בין קריאה בתנ"ך וצפצופים אלקטרוניים? שואל את עצמי תוך כדי תנועה, תוך כדי כתיבה, הלחנה והקלטות ולא מתעקש על תשובה קונקרטית. מעיון מעמיק בפרשנויות שונות לפרקי בראשית וגלישה שטחית בבלוגים של מוזיקה אלקטרונית שהכרתי או מגלה מחדש, אני פורש מהניסיון להבין הכל בשכל ומעדיף לתת לחומר להיספג ברקמות ולהפוך לחלק ממני בעודי ממשיך לחתור הלאה, אל שיר נוסף."

מבחינתי אין מתאים מהשיר הזה לתיאור גודל המעשה של פרויקט 929. שיר שכל-כולו התחדשות. ו-929, אם יש משהו שמאפיין את הרעיון הזה הוא בעצם להמשיך הכל מבראשית. להתייצב בתוך הגשר בזמן ולהיות בעצמנו המקף הזה שבין הישן לחדש.  הספירליות הזאת של החיים יכולה להתבטא גם בזיקה לתנ"ך, בקשר לסיפורים עתיקים שאבות-אבותינו ואמהותינו סיפרו לילדיהם והנה גם אנחנו היום עוד קשורים ומושפעים מאותם הסיפורים בדיוק, רק שאנחנו מוצאים את החיבור הייחודי רק לנו, עם הגוון שאנחנו מוסיפים לפי חיינו וזמננו. וזה היופי והגדולה של 929. הוא יוצר רלוונטיות והתחדשות משמעותית ליצירה המופלאה ביותר שהעם היהודי יצר – ספר התנ"ך.
כנראה שרק ברבות הימים נוכל להעריך באמת את גודל המעשה.

״אות באות״
מילים ולחן: אסף אמדורסקי

בפעם הראשונה שדיברתי
מילים מהפה אל החוץ
מילים שרצו לרוץ
ועדיין למדו לזחול

בפעם בה צליל בראשית
בקע את חומת המגן
וניסה בזהירות לנגן
את הלחן שטרם נלכד

חלון שנפתח אל הבוקר
פסיעה מפתח חלום
עולה מתוך תהום
נשימה ראשונה

אות באות מחדש
כתבי אותי מחדש
בכל יום מחדש
תבראי אותי מחדש

אות באות מחדש
כתבי אותי מחדש
שחר של אור חדש
תבראי אותי מחדש

אות באות מחדש
כתבי אותי מחדש
בכל יום אור חדש
תבראי אותי מחדש