תארו לעצמכם שיטוט חסר מטרה באזור מגוריכם שמוביל אתכם אל המגרש השכונתי, בו אתם נקלעים להתארגנות לקראת משחק כדורגל שתיכף יתחיל. מישהו מזהה אתכם וקורא לכם להגיע – באחת הקבוצות חסר שחקן, והוא מזמין אתכם להצטרף. אתם נענים, ומצטרפים לקבוצה עם מספר דמויות מוכרות מהשכונה ושלושה שחקנים נוספים, שאף אחד לא יודע מי הם, אבל הם משחקים ממש ממש טוב, הרבה יותר מכם. אתם מגלים שביחד יש לכם כימיה משותפת, והקבוצה שלכם מנצחת. רק בסוף המשחק חושפים השחקנים האורחים את זהותם האמיתית – אלו הם מסי, רונאלדו וניימאר שקפצו לשכונה בזהות בדויה, כדי לשחק עם אנשים 'רגילים'.
בעולם הכדורגל, תסריט כזה הוא כמעט בלתי אפשרי. אבל ההתפתחויות של שני העשורים האחרונים בעולם השח-מט הופכים אותו למציאות ממשית. עשרות מליוני משחקי שח נערכים בפלטפורמות וירטואליות באינטרנט, בהן שחקנים מרחבי העולם משחקים אחד נגד השני, וגם נגד בכירי השמחטאים הפעילים המופיעים לעיתים בזהויות בדויות, כמו גם אלוף העולם מגנוס קרלסן בכבודו ובעצמו.
התופעה הזו היא רק קצה הקרחון של השינוי שחולל עולם המחשוב והאינטרנט במשחק העתיק, שהחוקרים חלוקים אם נולד בהודו או בפרס, וחוקיו העדכניים נוצרו במאה ה-15. תוכנות מנועי משחק השח, המסוגלות לנצח לפעמים גם את אלופי העולם הוסיפו בתחילה עניין ואתגר למשחק, אך במקביל גרמו לשחקנים אנושיים רבים לשחק כמוהן, ולזנוח שיטות משחק יצירתיות יותר. ההתפתחות האחרונה בתחום היא של יישומי בינה מלאכותית. תוכנות אלו, המכונות גם "רשתות עצביות" מוסיפות על תכונת העקביות החישובית את היכולת ללמוד לשחק בסגנון המחקה שחקנים אנושיים. באופן זה הן מביסות בעקביות גם את תוכנות מנועי השח המשוכללות ביותר שנוצרו עד כה.
מי אתה ה'אגדמטור'? האיש מאחורי ערוץ השח שמשגע את הרשת
אחת הפנים הבולטות ב'סצינת' השח הווירטואלי הוא אנטוניו ראדיץ' מהעיר קריז'בסקי בקרואטיה. ראדיץ', המכונה 'אגדמטור', הקים לפני קצת יותר משנה ערוץ שח ביוטיוב, שכבר הספיק לצבור מעל 200 אלף מנויים ו-7 מיליון צפיות בממוצע בחודש. בערוץ הוא מעלה סרטוני תקציר של משחקי שח מהעבר ומההווה, בהם המשחק מוצג בצורה מואצת וראדיץ' משמש שדרן ופרשן למהלך המשחק. הוא מרושת גם בפייסבוק, אינסטגרם וטוויטר, לצד אתרי שח ייעודיים כמו Chess.com ו-lichess.org. "יש לי עיקרון אחד – אני רק מראה משחקים שמעניינים אותי", הוא מסביר. בפלטפורמות השונות מעודד ראדיץ' את קהל הצופים והעוקבים ולהמליץ לו על משחקים שיהפכו לסרטונים.
הוא למד לשחק שח בגיל ארבע, ובילדותו קרא עשרות ספרים בנושא שקיבל מסבו. את הערוץ ביוטיוב התחיל כתחביב בלבד, ולאחר שצבר פופולריות החל לבקש תרומות בעבור שידורי המשחקים. להפתעתו, הצופים ברחבי העולם פתחו את הארנק. "מאז נובמבר זו העבודה שלי", אמר ראדיץ' בראיון טלפוני ל"דבר ראשון". "לפני כן עבדתי כמעצב גרפי ואיש שיווק בחברה מקומית בעירי קריז'בסקי, ובעיקר עיצבתי פליירים לאתרים ברשת. כיום אני מפיק בדרך כלל שני סרטונים בכל יום, כאשר הפקת כל סרטון אורכת בין חצי שעה לשעה". הוא מספר שהשינוי השתלם: משום שמרבית הצופים בערוץ מגיעים ממדינות עשירות, וזרם התרומות מפרנס את ראדיץ' טוב יותר מעבודתו הקודמת כשכיר. "רק בזכות צופים מהעולם אני יכול להתפרנס, כי אין לי כמעט צופים קרואטים – 0.1%, אולי פחות. 35% מהצופים שלי מגיעים מארה"ב, 12% מהודו. 0.7% מישראל – שזה פי 7 מקרואטיה". בכל סרטון מופיעים 3 התורמים האחרונים ושיאני התורמים בכל הזמנים.
"החלקים הכי טובים של משחק שח מעולם לא נראים"
משחק שח קלאסי יכול להימשך כמה שעות, וצפייה בו יכולה לשעמם מאוד. ראדיץ' הצליח להנגיש את המשחק עם סרטונים קצרים וקצביים, המתעכבים אך ורק על נקודת מפתח אחת או שתיים במשחק. זאת בניגוד למספר ערוצי שח אחרים ברשת, המתעכבים וחוקרים היפותטית כל מהלך שני או שלישי. בכך דומה השידור של ה'אגדמטור' לתקציר של שידור משחק כדורגל, שממוקד בהבקעות ובהחמצות החשובות. ראדיץ' חושב שזה באמת דומה לשידור ספורט: "האינטרנט הפך את השח ל-E-Sport, בעצם אין הבדל. אם אתה צופה בכדורגל, יש שם תמיד תנועה – אבל מה שאנשים לא מבינים זה שגם בשח יש תמיד תנועה. יש המון וריאציות שקורות לפני שהצעד נעשה, בדמיון של הצופים והשחקנים. החלקים הכי טובים של משחק שח מעולם לא נראים".
"אני לא שחקן מספיק טוב כדי לנתח משחק של קרלסן בזמן אמת", מוסיף ראדיץ', אבל אני יודע מה הרגע שבו המשחק התקלקל בעבור היריב שלו. אני יכול להריץ את המשחק דרך 'מנועים' (תוכנות שח, א.ר.) ולגלות אפשרויות חבויות. לא אבזבז על זה יום שלם, אבל אני כן אבדוק שגיאות בולטות, ואת ההיסטוריה של השחקנים במשחקי עבר". ראדיץ' נעזר בארכיונים המתעדים כמעט את כל משחקי השח התחרותי ברמות הגבוהות. בשונה מענפי ספורט שבהם לא ניתן לכתוב במדויק מה עשית כדי לנצח, בשח ניתן לנתח כל משחק אינסוף פעמים בדיעבד, וכיום אף ניתן להיעזר במחשבים כדי לקצר את התהליך ואפילו לבחון כל מצב על הלוח ולמצוא מי נקלע אליו בעבר ואיך המשיך ממנו.
לשחק מול אלוף העולם ולא לדעת שזה הוא
היתרון בזירות האינטרנטיות הוא ששחקנים בולטים מאפשרים לזרים לשחק נגדם, בצורה שלא הייתה מתאפשרת לעולם בתחרויות רשמיות. "אני נהנה לראות את קרלסן משחק ב-lichess. הוא מראה לכולם מי הבוס. להרבה שחקנים יש הזדמנות לשחק נגדו – זה מאוד נחמד מצידו. הוא מפסיד כמה משחקים, אבל אין מה להתפאר בזה, לפעמים העכבר שלו מחליק ולכן הוא מפסיד. בכל מקרה, זה עדיין נחמד להגיד ששיחקתי מול אלוף העולם".
בסרט הקולנוע "פרש", (בועז יכין, 1994) מגלם סמואל ל' ג'קסון את אבי הגיבור, שחקן רחוב זריז שבטוח שהיה יכול לנצח את כל אלופי העולם במשחק מהיר. במציאות ימינו, אלוף העולם בשח קלאסי מגנוס קרלסן מנצח בעקביות טורנירים של שח מהיר ("בליץ") ברשת, או סופר-מהיר ("בולט") כמעט ללא הפסדים. במשחק אמיתי, שכאילו נלקח מהסרט, דווקא רב-האמן מוריס אשלי הוא זה מביס את ווילסון, שחקן הרחוב מניו יורק, לא לפני שווילסון ניסה להוריד מהלוח שני כלים במהלך אחד. אשלי לא התבלבל והחזיר את הכלי ללוח עד לניצחון. אמני השח הקלאסי והאיטי למדו לשחק מהר, ומי שרוצה להבין מה אשלי עשה שם יכול לצפות ברגע הרמאות בשידור של ראדיץ', שנמשך 9 דקות, הרבה יותר מהמשחק עצמו.
מעבר לאימונים המסודרים לקראת תחרויות, קרלסן מתאמן מול שחקנים אנונימיים ברשת במשחקים מהירים, אך בתחילה הסתתר מאחורי הכינוי Dr. Drunkenstein. הישראלי טל ברון הצליח לנצח אותו במשחק "בליץ" של 3 דקות לכל צד, אך לא ידע ש"DGR2016" הוא למעשה עוד כינוי של קרלסן. המשחק הועלה לרשת במלואו בערוץ של ברון ב-2016, אך בתגובות ברון מותקף כשחקן שמרמה בעזרת תוכנת מחשב ('מנוע'), למרות ששידור המשחק מפחית את הסיכוי לכך כמעט לאפס במקרה הזה. בעת המשחק, לא ידע ברון שהוא שיחק מול קרלסן.
מנועי משחק, בינה מלאכותית ו"מהלכים אנושיים"
ראדיץ' מוטרד מהשתלטות דפוסי החשיבה של 'מנועי' השחמט על שחקני השח של ימינו. "שחקנים מודרניים עושים פתיחות על בסיס מנועים", הוא אומר, "הם ינצחו כל שחקן מלפני 30 שנה. הבעיה היא שזה הרג את המשחק. היום כשמשחקים בטורניר, וזה לא משנה אם יש בו מאה ילדים בני חמש, אתה לא יכול לנצח אותם. הם יודעים פתיחות טוב יותר ממך, כי הם חוזרים על צעדים של המנוע. אין כבר קסם בשח. כולם יודעים הכל, אבל אף אחד לא יודע כלום. אנשים זוכרים את שלושת התגובות הטובות ביותר למצב מסוים על הלוח, אבל לא יודעים למה הן הכי טובות. ב-1950 ברונשטיין שיחק מהלך שהוא לא אחת משלושת התגובות האלה, ובכך היה יכול להביס כל שחקן מהעידן של היום, כי בניגוד אליהם, הוא מבין את המצב על הלוח. כשאתה שומע היום מישהו כמו קראמניק אומר 'ניסיתי לזכור את התגובה הנכונה', המשמעות היא שהוא לא ניתח את המצב, אלא שהוא עוסק בללמוד לזכור מה המנוע ממליץ במצב כזה. הבעיה היא שאם אתה לא עושה את זה, אין לך סיכוי מול שחקנים בולטים היום".
למעשה, ראדיץ' מתריע על כך שהתבונה האנושית נהייתה פחות בטוחה בעצמה. "מאז שקספרוב הפסיד לכחול עמוק ב-1997, אנשים התחילו להאמין שמחשבים הם טובים יותר בשח – וזה לא בהכרח נכון. מעבר לכך שאנשים גם ניצחו מחשבים, ראית שאלפא זירו (בינה מלאכותית מתוצרת גוגל) ניצח את 'סטוקפיש' (תוכנת מנוע שח בכירה), דרך 'מהלכים אנושיים'".
העימות עם 'כחול עמוק' אמנם הסתיים בתוצאה 4-2 לטובת קספרוב, אך כיום שחקנים בכירים ממעטים לשחק משחקים רשמיים מול מחשבים. בינה מלאכותית בשח שונה מ'מנוע' בכך שהיא כתובה בשיטה שונה – היא מקבלת מן המוכן את הלוח וסוגי הצעדים החוקיים, ומתאמנת בכך שהיא משחקת מול עצמה מספר רב של פעמים, ומפיקה לקחים. ככל שהיא משחקת יותר, כושרה לשחק שח משתפר.
כיום אלפא זירו נחשבת למכונת השח הבכירה ביותר והבלתי מנוצחת. מנגד פרסמו מתכנתים חובבי שח פרסמו את Leela Chess – בינה מלאכותית הכתובה בקוד פתוח. עד כה 'לילה' לא הגיעה לרמה של אלפא זירו, אך אם תתאמן מספיק ייתכן שהיא תוכל להביס אותו יום אחד. לפני חודשיים אימן שחקן הבזק האמריקני אנדרו טאנג את 'לילה' ואף הצליח לנצח אותה במשחק בודד ובו דקה לכל צד, אחרי שעתיים ושתי דקות של נסיונות בהם הצליח לחלץ תיקו בלבד ולהפסיד 15 פעמים. 'לילה' לומדת מכל משחק, כך שהיא לא צפויה לחזור על השגיאה שעשתה מול טאנג.
ראדיץ' מתאר את ההבדל בין אופן החשיבה של המנועים לאופן החשיבה ה'אנושי': "מנוע לא יזיז את אותו כלי הרבה פעמים בפתיחה, לא יקריב כלים סתם. המנוע לא 'מאמין' ביוזמה ובאסטרטגיה לטווח ארוך. רק אדם מבין שכדאי להציב כלי בנקודה אסטרטגית בשביל סוף המשחק. לעומתו, בינה מלאכותית יכולה לנקוט ב'צעדים אנושיים'. מנועים לא עושים שגיאות טקטיות – ובגלל זה גארי קספרוב הפסיד ל'כחול עמוק' (ההפסד הראשון של אלוף עולם לתוכנת מחשב). אם קספרוב היה מנהל משחק אסטרטגי נגד 'כחול עמוק', אני בטוח שהוא היה מנצח".
האתגר שנשאר
ראדיץ' צופה שעולם השח יהפוך להיות משעמם יותר ויותר בגלל המחשבים, ואז, אולי בזכות הבינה המלאכותית, הוא יזכה לתחייה מחודשת. "אני לא חושב שזה יישאר ככה", הוא אומר, "היום, אם השחקנים מדורגים הם לא יכולים להרשות לעצמם משחקים מעניינים, אז הם מחשקים צעדי מנוע. אבל הרנסנס יתרחש – אולי בזה שנהנה משח מן העבר. קשה לומר. יש אנשים שאומרים שהתרופה לשח היא לשחק משחקים קצרים יותר, אבל זה יהרוג לחלוטין את השח הקלאסי ואני לא איהנה מזה. משחק מהיר זה כיף, אבל זה לא באמת שח".
למרות המיליונים שצופים בו, ראדיץ' מודע לכך ששחמט כיום הוא נישה שאינה חלק מהתרבות הפופולרית." אנשים יוצאים ומדברים על כדורגל. לפני כמה חודשים היה 'טורניר המועמדים' (שקובע מי יתמודד מול קרלסן על תואר אלוף העולם, א.ר.), בעיר שלי אף אחד לא ידע על זה. 90% מהאנשים חושבים שקספרוב הוא עדיין אלוף העולם".
ובכל זאת, למרות השוליות היחסית, הוא מזהה בשח ערך חינוכי וחברתי גבוה. "אם ילדים מתחילים להתאמן, יש לזה השפעה חיובית על התפתחות המוח – תכנון לטווח ארוך, ללמוד לשלם על הטעויות שלך, תכנון לפני מעשה. מי שלומד את זה בגיל צעיר, זה יכול להיות שימושי בחיים. אולי אתה חושב ששח זה משחק, אבל לדעתי המשחק הזה עדיף על כל משחק אחר. קח למשל משחקי וידאו: אתה יכול להיות השחקן הכי טוב בעולם תוך שישה חודשים אם ממש תנסה. בשח אין לך סיכוי. אתה חייב לבזבז את כל חייך על זה כדי להגיע לרמות הגבוהות".
ראדיץ' חולם לפתוח טורניר מקומי בעירו בקרואטיה, שיצליח למשוך שחקנים מדורגים אליו. מדובר במשימה קשה, שדורשת משאבים כספיים ניכרים – אבל הוא אופטימי. בינתיים, אלפי צופים ושחקנים משתתפים ועוקבים אחר הטורנירים שהוא מארגן ברשת. כל מי שנהנה מהסברים קצרים באנגלית במבטא קרואטי, מוזמן לצפות בערוץ שלו.
