נתניה של יום חמישי אחר הצהריים, השמש קופחת ואני בדרכי לאיצטדיון הכדורגל עם החולצה המכופתרת החגיגית שלי, הרי לא בכל אני מגיע ליום הפתיחה של אליפות עולם. אני פוסע בשביל שעובר דרך איזור התעשייה, מצדדי אני רואה רבבות אנשים שחוזרים הביתה לאחר יום עבודה, ילדים עם השאריות האחרונות של הפופקורן ליד הסינמה סיטי, על הגשר מתנוססים 46 דגלים של מדינות שונות מהעולם.
אל החנייה מגיעים בשאטלים האוטובוסים של השחקנים, עשרות גברים חסונים אוחזים במקל מפלסטיק. מודה, מראה קצת מוזר, אין כדורי רגל, אין מוכרי בייגלה, רק אנשים עם חזות לא מקומית מדברים באנגלית ומנסים לכוון אותך ממקום למקום כאילו היה זה הבית שלהם, חוויה משונה ללא ספק.
הגעתי לראות את משחק הפתיחה של האליפות בין נבחרת ישראל לג'מייקה, בדרכי אל היציע התמזל מזלי ללכת לצד שחקני אלופת העולם קנדה! שם פגשתי את ג'רמי. "בחיים לא חשבתי שאשחק לקרוס בישראל", הוא אומר. "הגענו לכאן כדי לשמור על התואר שלנו, ואני לא מתכוון לעזוב לפני ה-22 ביולי. אתמול הייתי בירושלים ואני חייב לחזור לשם שוב, זו עיר מעניינת", המשיך לספר.
נכנסתי ליציע, אלף איש ויותר, יושבים בקבוצות, חלקם עם חולצות של קבוצותיהם האהודות מהבית, חלקם מרוחים בקרם הגנה בצורה מוגזמת. המשחק מתחיל, אני מתיישב ליד ברט ומספר לו שזה פעם ראשונה שאני צופה במשחק לקרוס, והוא כמו מדריך טוב נענה ומתחיל לספר לי על כל החוקים, נותן לי דגשים על מה כדאי לשים לב "שמע, לקרוס זה לא סתם משחק, הוא חי, בכל שנייה בכל דקה, תמיד קורה משהו", הוא אומר.
הדבר הראשון שגיליתי הוא שאין ספסל, כל השחקנים שלא במגרש פשוט עומדים בתור ומחכים כמו ילדים בהפסקה במהלך משחק מרוץ שליחים, מחכים לתור שלהם להיכנס הם צריכים תמיד להיות בהיכון. המאמן מגיב, מדבר לשחקנים ולמי שבחוץ כל הזמן, המון תקשורת, תקשורת זה גם מה שנדרש מארבעת השופטים, להיות בתנועה מתמדת לשים לב לאן הכדור הולך וגם לאלימות מופרזת ולאופסייד.
והאוהדים מכל העולם נהנים מהאווירה, לאיזשהו רגע נראה שכולם מעודדים את כולם, מחזקים, וגם מציקים כשצריך, הקהל היה בתוך המגרש ויחד איתם גם הקהל המקומי שפתאום גילה ענף חדש, התלהבות לאהוב את הכחול לבן, 40 ילדים ונוער מגן יבנה צעקו בכל הכח "אל אל ישראל!" וסחפו איתם את כל מי שמסביבם.
בחזרה לברט, בחור בן 60, חובב לקרוס מהסוג הכבד, שניים מילדיו הם שחקנים מקצועיים, אחד מהם מייצג את הנבחרת הקנדית, הוא מספר שהוא אוהב לטייל בעולם, וזו הייתה הזדמנות נהדרת בשבילו להצטרף, הוא מספר שלהיות שחקן לקרוס זה לא קל, הבן שלו משחק בשתי קבוצות, ושזו כמובן לא העבודה היחידה שלו. בלקרוס, הוא אומר, "היופי זה להבין שאין צורך לשחק חזק – צריך לשחק בחכמה".
המשחק מתקדם, הנבחרת הישראלית חוזרת מפיגור ומובילה בדרך ליתרון 2:5. במחצית הטכנולוגיה לצידנו ובזכות השידורים החוזרים אפשר לראות טוב יותר את מה שקורה על הדשא, בתא העיתונאים אני מגלה שיש ממש אנשים שהם כתבי לקרוס, אחד מהם, מארצות הברית, אחז בחוברת מפורטת על כל שחקן ושחקן, נדהמתי והוקסמתי.
המשכתי בשוטטות, בין אוהדים מבלגיה, אוסטרליה, ג'מייקה והולנד, פגשתי שחקן לשעבר של נבחרת הלקרוס של יפן, בחור בן 33, לצערי לא קלטתי את השם שלו ממש. הבן אדם היה נרגש, למרות האנגלית השבורה של שנינו נוצר בינינו דיבור, הוא סיפר לי שהתחיל לשחק רק בגיל 18 כשהגיע לאוניברסיטה ושבכלל לא הכיר את הענף קודם. "ביפן הענף לא ממש פופולרי", הוא אומר. "חיי שחקן פעיל הם עד גיל 28, אני לפני חמש שנים פרשתי כי האינסטינקטים כבר לא כמו שהיו". היפני הגיע לעודד את החברים, ולספוג את האווירה המיוחדת של הלקרוס כפי שהוא מכנה אותה.
יש משהו שנותן לך להרגיש שאתה חלק ממשפחה, במהלך הסתובבויותיי ביציע, נחשפתי לענף שאנשים גברים ונשים מגיעים אליו מאהבה. כל הנבחרות כבר מתיישבות ביציע, מחכות לטקס הפתיחה, על הדשא הנבחרת שלנו מבססת את ניצחונה, ושולטת בנעשה בתחומי במגרש, המשחק דורש יכולת ריכוז ענקית, לשים לב כל פעם איפה השחקנים שאיתך, להיזהר לא לשבור את החוקים ולחפש תמיד את השער הקטן והחמקמק. נבחרת ישראל (אלופת אירופה!) ניצחו 3:11 ופותחים את האליפות עם ניצחון משכנע.
ביציאה הביתה, נתקלתי בשחקן נבחרת אוגנדה, מהנדס במקצועו, שכמו היפני גם הוא החל לשחק באוניברסיטה מקומית. "אני גר בקמפלה בירת אוגנדה", הוא מתחיל לפטפט, "לא חשבתי שישראל היא כל כך מודרנית, אנחנו נהנים מכל רגע". שאלתי אם כבר התחילו לשחק. ענה שהבוקר הם הפסידו לפולין ושהפער היה גדול, כדי לנסות לעודד אותו שאלתי מה הישג השיא שלו מבחינתו וגיליתי, יש דבר כזה שחקנים בינלאומיים בלקרוס! השחקן האוגנדי שעומד לידי הוא בתכלס שחקן מקצועי בקבוצה בליגה האמריקאית.
אז נכון, בישראל הענף עוד בשלבי גדילה, המועדונים מתבססים, אך אני בשעות שלי בנתניה באמצע החום של יולי, גיליתי שיש המון נשמה וחיים והיסטוריה.
