לפני כחודש, לאחר סיום פגישה בהוצאת "הקיבוץ המאוחד" בבני ברק ירדתי לחומוסיה חרדית סמוכה, חבר'ה חביבים מאירי פנים. ישבתי ליד שולחן ארוך בו ישבו כעשרה לומדי תורה בכולל ש"ס עליזים בטוב ליבם בחומוס. ואיך ידעתי שהם ש"סניקים? לכל פלג חרדי תחפושת משלו. לש"סניקים יש מגבעות כמו הליטאים האשכנזים שייסדו את ש"ס, ההבדל הוא שהש"סניקים מטים את מגבעותיהם לאחור, חושפים פדחת, לשם ייחוד.
הצטרפתי לשולחנם, כדי לדעת מה חדש, מה מעשיהם בימים אלה, מה שלום דרעי?
הגבוה מביניהם, שנראה כחביב ומנהיג החבורה ביטל בידו.
"עזוב את דרעי הוא גמר, לא נחשב יותר בעינינו, גמר!"
"אבל הוא היה בחירתו של הרב עובדיה זכרונו לברכה."
"עזוב" עונה לי האברך "דרעי לא שווה כלום."
"אז מי כן?"
"ביבי. הוא אחלה ואין אחר".
והאחרים בחבורה מהנהנים בהתלהבות ומעלים בפני את כל שבחי ביבי.
"וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים…(מעשה עגל הזהב, שמות לב)
*********
לפני כשבועיים, ביקרתי קרוב בבית סיעודי בצפון הארץ. בחורה חביבה מסתובבת שם מעצבת שיער, פיבי שמה שמגיעה מדי יומיים לטפח את תסרוקות הישישות, להיטיב מראן, לכבד את זקנתן, וישישות משלמות לפיבי החביבה ממיטב כספן.
בחורה עליזה ונמרצת פיבי, מתערבת בכול – ולטובה, מציעה להן תרופות שונות ומשונות ומיני תבליני בריאות ככורכום וכמון שדווקא מיטיבות עם קיבה צורבת, פלחי שום מושרים בשמן זית להעביר את התשישות ולעלות לקברי צדיקים, רבי שמעון בר יוחאי יביא לתשושים כוח מחודש, "יאללה" נוזפת בבנה עגום הפנים של תשושה אחת "מה, אין לך אוטו לקחת את אימא לקבר של בר יוחאי?"
"מה יעזור הרכב שלי?" מחייך בליאות הבן של התשושה. "לא יכולה לזוז, צריכים אמבולנס ואישור רופא."
"אני ידבר עם הרופא, לפיבי הוא לא יגיד לא. חסר לו. ואמבולנס תוציא כסף מהכיס קמצן" וצחוקה החביב מתגלגל באולם חדר האוכל המלא בכיסאות גלגלים ופיליפינים.
מפה לשם מתגלגלת השיחה לענייני דיומא, איך לא, ומדברים על הגשת כתב האישום על שרה נתניהו. לפתע מתלהטת פיבי.
"מה זה הדבר הזה, אשתו של ראש ממשלה מגיע לה מה שהיא רק רוצה…"
ולופתת פיבי את זרוע ידה הימנית, באגודלה ובאצבעה, מורידה אותן לכיוון אמת ידה העמוסה בצמידי זהב מרשרשים ואומרת: "את כל הזהב שיש לי הייתי נותנת לשרה כפרה של ביבי. יש לי הרבה זהב גם בבית את הכול הייתי נותנת לה. אצלנו במרוקו נתנו כבוד למלך ובשביל זה הוא שמר על היהודי. וכאן אנשים-סמרטוטים…"
"וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל-הָעָם אֶת-נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיָּבִיאוּ אֶל-אַהֲרֹן. וַיִּקַּח מִיָּדָם, וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." (מעשה העגל. שמות לב)
***
לפני ימים מספר, מתקהלים בכנסת ישראל באולם שאילולא שיפועו, היית בטוח שהוא בית מדרש חסידי. בראש השולחן יושב האדמו"ר ביבי, לצדו אמסלם וביטן ולאולם מגיעים מדי שבוע כמעט, פעילי ליכוד מכל רחבי הארץ, חלקם אני מכיר, הלא מקריית ים הליכודניקית אנוכי.
יושב האדמו"ר ביבי, ומצווח במגרפון, בנפנוף ידיים על העוללות והעוולות שעושים לשרה אשתו היקרה מכול, והנוכחים הגודשים את החדר מוחאים כפיים בהתלהבות לשרה ולביבי מלך ישראל, לא עגל זהב אחד אלא שניים, כמו לוחות הברית…
"וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיַּגִּשׁוּ שְׁלָמִים וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק." (מעשה העגל, שמות לב)
