טיבם של הקולנוע והטלוויזיה המסחרית למצוא כל הזמן מקורות לריגושים חדשים. כמו במירוץ אחר מקורות נפט חדשים, לשלוח זרועות תמנון לרחבי העולם, לאתר סיפורים סקס-אפיליים-סנסציוניים.
שנות היובש של האלכוהול בארה"ב ופעילותן של ארגוני מאפייה למיניהם, שימשו כר נרחב לגל של יצירות על המסכים מסוגת "סרטי הגנגסטרים" משנות השלושים ועד היום. אל קפונה היה הדמות האולטימטיבית של הגנגסטר המתוחכם שאי אפשר להושיב אותו בכלא אלא על עבירות חוקי מס. אנחנו מעריצים את האנשים הרעים המתחמנים בחינניות את השלטון שמעצבן אותנו. מלחמת עולמות מסקרנת. אנו כועסים על המשטר החזק המנהל אותנו החלשים. נדמה לנו (ולעתים קרובות בצדק) שהוא מתעלל בנו מדי יום ביומו. רובין הוד היה דמות עממית נערצת מימי הביניים ועד היום, משום שהוא שדד מעשירים וחילק את השלל לעניים.
כמו רובין הוד, פבלו אסקובר, גיבור הסרט "פבלו" ברון הסמים הקולומביאני שהציף את אמריקה בסם הקוקאין בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה והפך לאדם המדורג במקום השביעי בעולם במדד העושר, אחראי לשמונים אחוז מסחר הקוקאין בארה"ב. כוחו המיתי בלט בכך, שיחד עם עוצמתו ואכזריותו הוא נודע בסיוע ובבניית פרויקטים לעניי הכפריים בקולמביה מהם הוא עצמו הגיע – עניין שלא מקבל תשומת לב מספקת בסרט, ייתכן מחשש מתגובת המוסרניים בקרב הציבור האמריקאי. בסרט מוצג הצד המשחית והנורא של אסקובר, אך לצד זאת מוצנעת העובדה שאסקובר בנה כנסיות, מגרשי כדורגל, בנייני מגורים לחלשים, העניק לעניים כספים מהכנסותיו העצומות שהגיעו לשבעים מיליארד דולר וזכה להערצה בקרב תושבי העיר מדיין ששמרו עליו ברגעי מצוקה. מולו עמדו השלטון הקולומביאני וארה"ב השלטת על משטרים רבים בדרום אמריקה, ואוי למי שלא ילך לפי ציוויה של אומת הדולר.
השוק של הקולנוע האמריקאי נמצא בימים אלה בעידן "פבלו אסקובר", האיש שהתריס נגד השלטון: סדרת הטלוויזיה המעולה של נטליפקס "נרקוס" מתארת לעומק את עולמו של אסקובר ואנשי שוק הסמים, מסע מלחמת הכנופיות הרצחנית בקולומביה האומללה שגבתה את חייהם של מאות אלפים. סרט תיעודי מצוין ששודר ב'יס דוקו' מספר על ברון הסמים אסקובר מנקודת המבט של בנו, אדם המנהל כיום חיים נורמטיביים. נראה שלמען המכנה המשותף המוסרי, יודע הבן לספר על התיעוב שחש כלפי מעשיו הנפשעים של אביו הרוצח, ומצד שני אינו יכול שלא להעריך ולאהוב אותו על הסיוע שהעניק לעניים. מקצת הפרויקטים האומנותיים על אסקובר: פרק בסדרה "הפמליה" וספר של הסופר הלאומי הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס. בימים אלה כאמור, רץ בהצלחה רבה בבתי הקולנוע הסרט ההוליוודי "פבלו" שמתאר את קורות חייו מנקודת מבטה של אישה.
הסרט ההוליוודי "פבלו" של הבמאי המוערך פרננדו לאון די ארנואה המבוסס על ספר ביוגרפי המתאר את עולמה של וירג'יניה ולאחו, עיתונאית ומגישת טלוויזיה מפורסמת (פנולופה קרוז) המגיעה לראיין את פבלו אסקובר (השחקן חבייר ברדרם, בעלה של קרוז מחוץ למסך) במקום המחבוא שלו, נופלת שבי בקסמיו ובדרך האקסטרווגנטית בה הוא מנהל את חייו בארמון המסתור שלו: חיי עושר פזרני, כמו שייח מהמפרץ, במחיצת חבריו השותים לשוכרה ומנהלים חיי מין פרועים. בפינה אחרת של הארמון מתהוללים צעירים אוהדיו ושכיריו של אסקובר המצוידים בכלי נשק קטלניים ושומרים על הבוס הנערץ. וירג'יניה מתאהבת באסקובר, ומכאן היא מתחילה במסע חיים פתלתל לצדו של ברון הסמים. היא משלמת מחיר כבד על יחסים אלה: חווה רדיפות והצקות מתמידות מצד השלטונות, פיטורים ממקום עבודתה, וניסיונות של הסי.איי.איי להשתמש בה כפיתיון ובלדרית מידע על אסקובר אותו הם מעוניינים לחסל.
תאוות הבצע של אסקובר היא למעשה תאוות כוח לשמה: שאיפתו הפוליטית של האיש שנולד עני היא להיות נשיא קולומביה. לשם כך הוא קונה אנשים וקולות בוחרים ונבחר לפרלמנט. שר המשפטים מתנגד בכול הכוח לבחירה ומחוסל בידי נערים על קטנועים – אותם נערים בני הכפרים העניים שאסקובר "חינך" להפוך למתנקשים קטלניים. הוא נשפט שלא בפניו וכפשרה הוחלט שיסגיר את עצמו וירצה מאסר בכלא שהוא יבנה בעצמו-ולעצמו, בית הבראה מפואר שחייליו שומרים עליו. ברור שמהכלא המפואר הוא ממשיך לנהל את כנופיות הסמים, נפגש עם אהובתו העיתונאית ועם אשתו וילדיו.
אסקובר הקתולי, בדומה לדון קורליאונה, מקדש את חיי המשפחה. בדרכו הפומפוזית אם כי האמינה, הוא מכריז על הכבוד שהוא רוחש לאשתו ולכן לא יוכל להינשא לעיתונאית היפיפייה. וירג'יניה חווה את הצד האכזרי של אהובה: חיסול אויביו וניסורם במסור וכלבים המחסלים את יריביו. תאוותו למצגי כוחנות ראוותנים בין כותלי הכלא לא יודעת שובע, הוא עובר על ההסכם עם הממשלה על אי יציאה מהכלא-ארמון. הוא לוקח את בתו לאכול גלידה במטוס ונוחת על כביש ראשי עם מטוס כאשר חייליו חוסמים את ציר התנועה הראשי – הכול בשביל גלידה לילדה של הבוס הנערץ. אך מפגני כוח טיפשיים אלה הם שיחסלו את אסקובר. בהדרגה, הסי.אי.איי האמריקאי בשיתוף צבא קולומביה יכניסו אותו למלכודת מוצלחת וינצלו את חולשותיו הרגשיות.
כדי להבין את המעורבות של ה-סי.איי.איי. האמריקאי בקולומביה לחיסול אסקובר ב"פבלו" – בו נראה האמריקאי "ההגון" איש הסי.איי.איי כפי שמופיע בחלק גדול של הקולנוע ההוליוודי כשריף העושה סדר בעולם המושחת – חייב הצופה לעבור שיעור פשוט מאוד בכלכלה עולמית.
ההשפעה הדורסנית של ארה"ב השולטת במדינות העולם לצורך הרחבת השוק העולמי מוכרת היטב במלחמת ארה"ב-ספרד בתחילת המאה ה-20 המאוזכרת בהרחבה בסרט "האזרח קיין" של אורסון וולס. מטרתה של המלחמה עם ספרד הייתה רצון האמריקאים לשליטה בשוק מדינות האיים הקאריביים.
בסרט "פבלו" כמו בסידרה נרקוס, הסיבה הרשמית של המלחמה של ארה"ב באסקובר היא כי כל עוד הקוקאין שימש בארה"ב לצרכי האליטות, ארה"ב הייתה שוות נפש למסחר בסמים, ואולם ברגע שהיא התפשטה בקרב חלקים הולכים וגדלים בעם האמריקאי, פעל הנשיא רייגן לחיסול סחר הקוקאין כמשימה לאומית. אולם הייתה סיבה חזקה לא פחות: מדהים לחשוב שעל כל קילוגרם קוקאין שיוצא מקולומביה קיבלו אסקובר ושות' שמונת אלפים דולר. בארה"ב אותו קילוגרם נמכר לצרכנים במאה חמישים אלף דולר! ניצחון עקרון השוק החופשי עבור ארגוני הסמים האמריקאים כמו בכל סחר בין ארה"ב לעולם. פער תיווך של פי 1,875 אחוזים לטובת המתווך האמריקאי! אז מה הפריע לאמריקה כאשר יש רווחים עצומים כאלה? התשובה היא: שמעבר להצפת הקוקאין את נחירי חוטמם ונפשם של האמריקאים שמתו ממנות יתר, ועדיין מתים בהמוניהם, הפריע לממשל רייגן שדולרים במזומן בסכומים אדירים יוצאים מארה"ב למקורות חוץ ושוברים את מאזן הסחר האמריקאי.
בסרט מככבים שני שחקנים ספרדים גדולים המעניקים משחק מעולה: פנלופה קרוז וחאוויר ברדם המיטיב לגלם את אסקובר בצורה מרהיבה, גברית-מצ'ואיסטית עם נגיעות רומנטיות, הלוחם "מלחמת אגו" למעמדו בחיים ככל יכול. משחקו של ברדם מתכתב היטב ובעוצמה רבה עם אישיותו האכזרית והרומנטיציסטית של אסקובר. גם פנלופה קרוז מיטיבה לשחק ומגיעה לשיאה באותם רגעים בהם היא נמצאת בדילמות קיומיות המצריכות משחק נוירוטי-ריאליסטי, תענוג לצפות במשחקה. זה הסרט הראשון בו משחקים השניים יחד מאז סרטו של וודי אלן "ויקי, כריסטינה, ברצלונה".
אבל הדבר המוזר בהקשר של שני השחקנים המצוינים האלה, היא ששניהם, המיטיבים מן הסתם לדבר בשפתו של אסקובר, משחקים בשפה באנגלית, וזאת בעוד שבסדרה המצליחה "נרקוס" הגיבורים מדברים בספרדית, שפת המקור. מין קולוניאליזם תרבותי הוליוודי. אז למה "נרקוס" כן ו"פבלו" לא? ייתכן שאם היה הסרט מדבר ספרדית היה נדחק בחלוקת פרסי האוסקר לקטגוריית הסרט הזר הלא חשובה, עניין מסחרי דומיננטי בתעשייה. לך תכנס לראש של תאגידי הוליווד בעלי החישובים השיווקיים הקובעים גורלות.
הסרט מצולם וערוך היטב. הארט משקף היטב את רוח התקופה, סרט הוליוודי מהוקצע לעילא ועל המלאכה מנצח בהצלחה הבמאי הספרדי המצויין פרננדו לאון ארנואה, זוכה פרס האוסקר הספרדי. אני מתאר לעצמי איך הבמאי הספרדי וכוכבי הסרט מתפוצצים מצחוק בשעה שהם נאלצים לבנות סצנות בשפה האנגלית.
