אילן רץ למועצה בראש העין, חיזקי מתמודד על ראשות המועצה של עמק חפר, איל ועמית רצים בנפרד לראשות עיריית הרצליה, רן מקווה להיות חבר מועצת העיר בהוד השרון ומירית מתמודדת על ראשות עיריית כפר סבא. שישה אנשים. כל אחד מהם החליט בנפרד להיכנס לפוליטיקה המקומית. הם מנהלים מטות נפרדים, קמפיינים נפרדים ואין להם חיבור ארגוני. גם האסטרטגיה של כל אחד מהם שונה. אבל בשנה האחרונה הם כולם היו פעילים מרכזיים במטה המאבק לבינוי שפוי. הם אומרים שיש קשר בין הפעילות במסגרת המאבק להחלטה להיכנס לפוליטיקה המקומית. הם מפרגנים אחד לשני, אבל כל דיבור על תנועה פוליטית משותפת נדחה על ידם על הסף. אז מה בעצם קורה בפוליטיקה המקומית של ערי השרון? האם זה צירוף מקרים, או לידתה של תנועה חברתית חדשה שצומחת מהשטח?
איל פביאן (53) הספיק לעשות קריירה ארוכה גם במגזר הציבורי כשהיה יועץ כלכלי לשר התעשייה והמסחר מיכה חריש וגם במגזר הפרטי כמנכ"ל של מספר חברות. כבר בגיל צעיר הוא נמשך למעורבות חברתית ופוליטית, ובגיל 21 נבחר כעתודאי לשמש כיו"ר אגודת הסטודנטים של הטכניון.
את סיפור הכניסה שלו לפעילות במטה לבינוי שפוי הוא מתחיל במרץ 2017 אז הופקדה תכנית מתאר חדשה לעיר הרצליה. "ראיתי את כותרות העיתונים – הרצליה תשלש את מספר התושבים תוך עשור. אני הבנתי שאם זה באמת יצא לפועל, העיר שלי הולכת להשתנות בצורה חמורה, והנזק שייגרם כתוצאה מכך יהיה בלתי הפיך" הוא מספר "ראיתי את משה פדלון, ראש העיר שלי מתגאה בתכנית ואומר שזו תכנית מצוינת – מנהטן בשרון הוא קרא לה. התכנית למעשה מדברת על בניה של מגדלי ענק בגובה של 30 ואף 60 קומות בכל מיני מקומות בעיר. הקמת איים מלאכותיים של 40,000 דירות. אז אני אומר לעצמי – או שאני חי בסרט, או שמישהו אחר חי בסרט".
באותו הרגע נופל לפביאן האסימון, ולא רק לו. "התחלנו להתארגן כמה חברים מהעיר שראו את התכניות, והבינו איך ייראה העתיד של הרצליה. חלק היו מנוסים בפעילות ציבורית וחלק פחות. כולנו היינו שותפים לתחושה שצריך לעשות משהו כדי לעצור את התכנית הזו מלהתממש. גייסנו מתכננים ואנשי מקצוע שניתחו את התכניות וייצרנו ניירות עמדה רציניים. כדי לעצור את התכנית היינו צריכים להתחיל לאסוף הסתייגויות מתושבים, אז יצאנו אל הרחובות. העמדנו דוכני הסברה במקומות מרכזיים והצלחנו תוך זמן קצר להחתים 4,000 תושבים שהגישו הסתייגויות נגד התכנית. זה היה מהלך מדהים. העירייה הפקידה את התכנית בוועדה המחוזית, אז התחלנו לקיים כנסי הסברה בשכונות, שהשיא שלהם היה בקיץ, בהפגנה גדולה מול בניין העירייה". בסופו של דבר הצליחו תושבי הרצליה לגייס לצידם את ראש העיר פדלון, שביקש למשוך את תכנית המתאר. הועדה המחוזית לא הסכימה למשיכת התכנית, אבל בזכות מבול ההתנגדויות היא החליטה להשהות את הדיון בה עד למרץ 2019.
באותו הזמן, הסיפור של פביאן וחבריו בהרצליה קורה בצורה דומה מאוד גם בערים אחרות בשרון. מירית שקד ברק, שמתמודדת על ראשות עיריית כפר סבא, מספרת זאת בפשטות כך: "יש לנו קבוצת וואטסאפ של השכונה. יום אחד אחת השכנות העלתה לקבוצה תכנית מתאר מהוועדה המחוזית שתשפיע על החיים שלנו בעשרים השנים הקרובות. היא הסתובבה במנהל התכנון בעירייה כדי להסדיר משהו בקשר לבית שלה, ועל הדרך, לגמרי במקרה, היא רואה מסמך של תכנית מתאר 2035. תוספת של 50,000 תושבים, התרחבות לשטחים חקלאיים, מזבלה ענקית של כל אזור השרון תהפוך לשכונה. כבישים קטנים יהפכו לכבישים ראשיים שיהוו את הכניסה לעיר. אותה שכנה היא לא אשת מקצוע, אבל זה הקפיץ אצלה משהו".
גם בכפר סבא הבינו שעצירת התכנית עוברת דרך החתמת התושבים על התנגדויות: "לא היה לנו זמן לתקשורת ולבנות מהלך של מאבק. העלינו הכל לדף פייסבוק, לקחנו מגאפון, והתחלנו להסתובב בערב בשכונה. עשר בלילה אחת עשרה בלילה אנחנו עם מגאפון, קוראים לתושבים במרפסות. קראנו לאנשים להגיש התנגדויות. העמדנו במרכז השכונה שולחן עם עורך דין שיחתים את האנשים על ההתנגדויות". בתוך עשרה ימים החתימו מירית וחבריה מאות תושבים על ההתנגדויות.
רן יקיר מהוד השרון פעיל גם הוא במטה המאבק לבינוי שפוי, ובימים אלה הוא רץ למועצת העיר הוד השרון. יקיר (52) הוא איש היי טק, שלפני חמש שנים עזב עבודה בטוחה והחליט להקים סטארט אפ. הוא מספר כי השינוי בקריירה שלו סימן עבורו נקודת מפנה בגישה שלו לחיים. בבחירות שהתקיימו באותה שנה לעיריית הוד השרון הוא החליט להיות פעיל, ולתמוך באחד המועמדים. "רצה הגורל שממש אחרי הבחירות העירייה התחילה לקדם תכנית בינוי על פארק עתידים, פארק גדול שנמצא ליד השכונה שלי. מצאתי את עצמי נכנס למאבק יחד עם קבוצה של אנשים כדי להציל את הפארק הזה. לאט לאט התחלתי להתעסק בכל הנושא של תכנון ובניה, שלא הכרתי קודם", סיפר.
"המאבק ההוא נחל הצלחה חלקית, אבל אני עברתי משהו. נחשפתי לחברי המועצה, לאופן העבודה שלה ובדרך נוצר לי שם של פעיל חברתי בעיר. בינואר 2017 הופקדה תכנית מתאר חדשה להוד השרון שמכפילה את מספר התושבים פי שתיים וחצי. התוכנית הזו לא מבוססת על פינוי בינוי והתחדשות עירונית, אלא על בנייה בשטחים הפתוחים. זו תפיסה תכנונית בעייתית, שאנשי מקצוע יוצאים נגדה. שיתוף הציבור שנעשה לתכנית הזו היה לפרוטוקול בלבד – שתי פגישות עם תושבים לפני 13 שנים. מאז קרו הרבה דברים בהוד השרון".
גם בהוד השרון התהליך היה דומה: גיוס תושבים והחתמת התנגדויות. גם שם הצליח המאבק לתקוע את התכנית עד לאחרי הבחירות, הפעם בסיוע של צו ביניים מבית המשפט.
ממאבקים מקומיים לתנועה ארצית
הסיפורים של פעילי מטה המאבק לבינוי שפוי מפתח תקוה, ראש העין, חדרה ועמק חפר דומים מאוד. בכל המקומות האלו התעוררו התושבים יום אחד, וגילו תכניות מתאר ענקיות של אלפי יחידות דיור שמקודמות במהירות.
"התחילו לקום מטות מאבק בערים שונות, והתחלנו להבין שיש פה בעיה ארצית", אומר פביאן, "שר האוצר משה כחלון נכנס לממשלה עם הדגל של הורדת מחירי הדיור. הקימו את מטה הדיור הלאומי, הכפיפו למשרד האוצר את מוסדות התכנון, החיו את הוותמ"לים (הוועדה הארצית לתכנון ולבנייה של מתחמים מועדפים לדיור) והתחילו לפעול בצורה אגרסיבית מאוד כדי לקדם בנייה כמה שיותר מהר בכל מקום בארץ. יצרו מסלולי תכנון עוקפים לדרך המלך, ויתרו על תכנון מסודר שלוקח בחשבון את ההשלכות העתידיות של הבנייה על הקהילות המקומיות, ובעיקר לא עשו את פעולות התיאום הנדרשות כדי לדאוג לתשתיות הנחוצות לאותם מאות אלפי תושבים עתידיים – כבישים, מים, חשמל, ביוב, בתי ספר וכו'. אנשים התחילו לראות את התכניות שמוגשות, והבינו את העומס שעתיד להתפתח על התשתיות המקומיות". ואז הם התחילו לגלות אחד את השני.
גם יקיר מהוד השרון מפנה את האצבע למדיניות של השר כחלון כגורם שליכד את המאבקים השונים "מה שהוביל אותנו לשיתוף פעולה ארצי הוא ההבנה שזה לא עניין מקומי. מדובר במדיניות תכנונית ארצית, בטח היום בתקופת כחלון, שלקח אליו את האחריות על כל מוסדות התכנון. אנשי כלכלה מובילים את מדיניות התכנון במקום אנשי תכנון. הם מסתכלים על משבר דיור, ומהשיקולים הכלכליים שופכים את התינוק עם האמבטיה. הם מתרכזים במספר יחידות הדיור, ולא רואים את כל שאר ההיבטים של התכנון. יוצרים מציאות שאנשים לא ילכו על המדרכה, וייאלצו לנסוע מכל מקום לכל מקום באוטו."
"כחלון לא התחיל את המדיניות התכנונית הזו", מוסיף יקיר, "אבל הוא זה שבאמצעות הוותמ"לים ומטה הדיור הלאומי הביא אותה לקיצוניות שעוררה את תנועת הנגד. אז במקום אחד זה מאבק בוותמ"ל ובמקום אחר זו תכנית מתאר או הסכם גג רע, אבל זו אותה המדיניות שפוגעת בעתיד של כל הערים".
מירית שקד ברק מתייחסת גם לקרבה שבין הערים שבהן התקיים המאבק כגורם מאחד: "ברור שמדובר פה בערים שכנות, ומה שקורה בעיר אחת משפיע על האחרת. אם אי אפשר לצאת מהוד השרון בבוקר, אז ברור שגם הכפר סבאים יהיו תקועים בפקקים. זה גם ברור לי שהפתרונות התכנוניים הם בסופו של דבר משותפים לכל האזור. לא בונים קו רכבת למאה אלף תושבים בכפר סבא, אלא למיליון התושבים שחיים בשרון".
פביאן מצביע על שיתוף הפעולה בין המאבקים השונים כמקור כח המחזק את המאבק. "אני הלכתי להשתתף במאבק של תושבי תל אביב על תכנית שדה דב, גם כי אני מאמין בעקרונות האלה, וגם כי זה מחזק את המאבק שלי בהרצליה. ברור שאנחנו לא חיים בוואקום ולדברים יש השפעות סביבתיות. ברור שאם בתל אביב יקדמו תכנית הרסנית, אז גם תושבי הרצליה ייפגעו. אין שום ספק שישנן פעולות שהממשלה עושה היום בהרצליה, כמו הפרויקטים של הוותמ"ל – 1500 דירות במגדלים של 67 קומות ליד קניון שבעת הכוכבים, שנגדם אנחנו נצטרך לנהל מאבקים. בוודאי שבמאבקים כאלו, העקרונות של 'בינוי שפוי' יהיו הדגל שלנו. אם יהיו ראשי ערים אחרים שיתמכו בעקרונות האלה ויגבו אותם, אז ברור שיהיה לנו יותר כח. אבל אני חוזר ומדגיש שסדר היום שלי הוא בהרצליה, על מערכת החינוך שלה, רווחת התושבים שלה והצרכים שלהם."
כשהגיעו הבחירות, כל אחד מדבר בשם עצמו בלבד
העובדה המפתיעה בסיפור הזה היא שעל אף שיתוף הפעולה המרשים שבין המאבקים השונים שחוסים תחת הרעיון של המטה לבינוי שפוי, המועמדים השונים שצמחו כפעילים בו מסרבים להתייחס להחלטתם להיכנס לפוליטיקה המקומית ולהשפיע מתוכה כאל צעד משותף.
"אני מדבר רק בשמי. אני רץ ופועל עם החברים שלי בהרצליה", אומר פביאן, "אני ללא ספק מניף את הדגל של בינוי שפוי וקורא לתושבים לקחת את העתיד של העיר בידיים שלהם. אבל כשאני אבחר, אני רואה את עצמי כמחויב לדאוג לתושבי הרצליה".
יקיר אומר שבמקרה שלו, ההחלטה לרוץ למועצה המקומית לא קשור למטה לבינוי שפוי. "זו החלטה אישית שלי להשפיע על מה שקורה בהוד השרון. ההחלטות האלה מתגבשות בך לאורך זמן. המטה לדיור שפוי קיים פחות משנה. במקרה שלי זה נבע מההיכרות שלי עם חברי המועצה, עם ההבנה שאני יכול להשפיע שם. לא רק בתחום התכנון והבניה. גם הנושא של חופש דת מעסיק אותי, ונושאי סביבה".
הוא מפרגן לשותפים שלו למאבק, חיזקי בעמק חפר ומירית בכפר סבא. "ברור שאנחנו מכירים ומעריכים אחד את השני, ואנחנו מקווים להצלחה אחד של השני", אך מוסיף כי "זו לא תנועה מאורגנת שפועלת כמו מפלגה".
מירית שקד ברק רואה דווקא קשר הדוק יותר בין ההחלטות של המועמדים השונים לרוץ לבחירות: "ברור שאזור השרון צפוי לעבור מהפך. הרבה ראשי ערים יתחלפו בבחירות הקרובות, ויהיה פה שינוי דורי. המקל יעבור לצעירים". חשוב לה להדגיש שהיא נפגשת עם החברים האחרים במטה המאבק. היא שולחת תמונה שלהם ביחד, ומספרת על פעילים מהמאבק בהוד השרון שתומכים בתנועת "התפוזים" שהקימה בכפר סבא, והחליטו לבוא ולסייע לה בבחירות. אבל בכל זאת, גם היא מקפידה להדגיש שמטה המאבק לבינוי שפוי אינו תנועה פוליטית, לא יהיה מפלגה ואין לו יומרות כאלו. מבחינתה מדובר בתנועה הממוקדת בעניין גדול וחשוב, אבל בעניין אחד.
יקיר מסכם את השיחה שלנו ואומר ש"מועמד למועצה או לראשות העיר צריך שתהיה לו תפיסה רחבה על נושאים שונים. אתה לא יכול ללכת רק עם הדגל של התנגדות לתכנית המתאר. זה כמו מפלגה שרצה לכנסת רק עם הדגל של רווחת העולים. היא לא תוכל להעמיד מועמד לראשות הממשלה". הוא מוסיף כי "אנשים שהולכים ממאבקים חברתיים לפוליטיקה זו התפתחות טבעית מבורכת וחיובית. כמו חברי הכנסת שצמחו מהמחאה של 2011. אבל מטה המאבק לא רואה בנו שליחים עתידיים שלו במוסדות השלטון".
בין 2011 ל-2018
אני נזכר באותה מחאת האוהלים של 2011, ובמאבק שבסופו של דבר לא הצליח להפוך לתנועה פוליטית שתשנה את סדר היום של הממשלה. אז אמרו על המחאה שהיא היתה מפוזרת מדי, ושהדרישות לא היו ממוקדות – גם הורדת מחירי הדירות, גם הורדת יוקר המחיה, גם דיור ציבורי וגם טיפול השחיתות השלטונית. בסופו של דבר, מהמאבק של 2011 נולדו פוליטיקאים חדשים, אבל לא תנועה לשינוי חברתי. שבע שנים מאוחר יותר, העוברים הפוליטיים של 'המאבק לבינוי שפוי' לא רוצים להיות כבולים לנושא אחד. הם דווקא רוצים לרוץ על כל המגרש. עדיין מוקדם לנבא, אבל לצערי אני חושש גם הפעם שתנועה חברתית רחבה לא תצמח כאן.
