אוכלוסיית ישראל מתפוצצת – מידי חמש שנים מצטרפים אלינו כמיליון אזרחים נוספים, אולם צפיפות כלי הרכב והעומס בכבישים גדלים הרבה יותר מהר: בין 2007 ל-2017 עלה מספר הרכבים הפרטיים ב-61% בהשוואה לגידול של 21% באוכלוסייה באותו הזמן. אין כל סיכוי שקצב הרחבת הכבישים ידביק אי פעם את קצב הגידול הזה, לא לדבר על מרכזי הערים, שבהם האפשרות להרחיב כבישים מוגבלת מראש. רק לאחרונה קבעו שניים מהגופים הכלכליים המובילים בעולם, ארגון ה-OECD וקרן המטבע הבינלאומית, שהצפיפות בכבישים בישראל היא הבעיה החמורה ביותר בהשוואה לכל המדינות המפותחות (ובפער ניכר), וכולנו סובלים מהפקקים המתארכים.

זו איננה מכת גורל, אלא תוצאה של מדיניות מכוונת. במשך עשורים, ממשלות ישראל דחקו את פיתוח התחבורה הציבורית לשוליים, ונתנו קדימות לרכב הפרטי. התוצאה היא דעיכה מתמדת בתפקוד התחבורה הציבורית, ולשחיקה זאת השפעה חשובה נוספת, שנוהגים לדבר עליה פחות.

שאלתם את עצמכם פעם איך מרגישה משפחה שרוצה לצאת לבלות, לעשות טיול או לבקר קרובים וחברים, אך נאלצת לוותר על התוכניות בגלל שאין לה איך להגיע ליעד המבוקש? מה עובר על אדם שנאלץ לוותר על מקום עבודה אטרקטיבי בעבורו, פשוט כי אין לו דרך סבירה להגיע אליו?

בעולם המודרני, אנו תופסים את חופש התנועה כזכות יסוד. אדם החופשי לנוע מתקשה להבין את "תחושת התקיעות והמצור" שחשות משפחות קשות יום המוגבלות בתנועתן ממקום למקום. האנשים האלו חיים למעשה בעולם שונה לחלוטין מאלו שחופשיים לנוע, והקושי להתנייד הוא אחד ממאפייני העוני הבולטים. לכן, רבים מהם מחזיקים ברכב פרטי למרות הנטל הכבד על התקציב המשפחתי, וזה מגביר עוד יותר את הקושי הכלכלי.

אבל תחבורה ציבורית נוגעת גם לקבוצות נוספות שלא עומד לרשותן רכב פרטי, כמו קשישים שהפסיקו לנהוג או צעירים. כך לדוגמה, בסקר שנערך לאחרונה באזור ראשון לציון ורחובות, בני הנוער התחננו – "תנו לנו ניידות". הנשאלים היו תמימי דעים לגבי כך ששיפור התחבורה הציבורית, דהיינו הפעלה אמינה של קווים קצרים ומהירים הנוסעים בתדירות גבוהה ליעדים המבוקשים, תגביר את ניידותם ועצמאותם.

לעתים נשמע טיעון לפיו תחבורה ציבורית צריכה להשתלם כלכלית. על כך יש להשיב בשני נימוקים עיקריים: ראשית, מדובר בחשבון לקוי. הרי אין משקללים בצד הזכות של התחבורה הציבורית את החיסכון הכלכלי הענק למדינה ולחברה הנובע מהפחתת השימוש ברכבים פרטיים, כמו למשל צמצום הצורך בהרחבת כבישים, הקטנת בזבוז זמן בפקקים או ירידת עלות הטיפול בנפגעים מזיהום אוויר. אולם מאז המחאה החברתית החלו רבים להפנים שהנימוק השני חשוב עוד יותר: אין למדוד תחבורה ציבורית לפי כדאיותה הכלכלית, אלא להתייחס אליה כאל נושא ערכי המקנה איכות חיים לציבור הרחב, מקטין את הפגיעה בסביבה ומצמצם פערים חברתיים.

כיום מדינת ישראל נמצאת במעגל קסמים: ככל שאנחנו מתייאשים מהתחבורה הציבורית המאכזבת, אנו רוכשים מכוניות ומצמצמים את השימוש בתחבורה הציבורית. לכן, מחוץ לשעות העומס, אוטובוסים רבים נוסעים כמעט ריקים. הדבר בולט במיוחד באזורים כפריים ובצירים פחות מרכזיים. תפוסה נמוכה זאת מובילה להפחתה נוספת בתדירות הנסיעה של אוטובוסים ולביטול קווים. ירידה זו באיכות השירות מגבירה שוב את הצורך שלנו להתנייד בכלי רכב פרטי, וכך הלאה.

עלינו לשים סוף למעגל זה ולביזוי המשפחות שידיהן קצרות מהשגת מכונית. נדרש שינוי תפיסתי נרחב ושדרוג מהיר של התחבורה הציבורית: יצירת רשת של קווי אוטובוסים בינעירוניים מהירים, הנעים בתדירות גבוהה על נתיבים נפרדים (נת"צ) המקבלים עדיפות ברמזורים. במקביל נדרש להקים מערך הזנה של אוטובוסים, מיניבוסים ומוניות שיעברו בשכונות המגורים בתדירות גבוהה ו"יקפיצו" את התושבים אל האוטובוסים המהירים הנעים על הצירים המרכזיים, וכן אל תחנות הרכבת.

משרד התחבורה עומל מזה שנים על פתרונות ארוכי טווח כגון רישות הארץ בקווי רכבת בינעירוניים ועירוניים כאחד. אולם נדמה שבמסדרנות השלטון נפל סוף-סוף האסימון. מתחילת השנה פועלים בשיתוף פעולה נדיר ועדת הכלכלה של הכנסת (ברשות ח"כ איתן כבל), ועדת המשנה לתחבורה ציבורית (ברשות ח"כ דב חנין) משרד התחבורה (ברשות השר ישראל כץ) וגורמי מקצוע, על מנת לגבש פתרונות הניתנים ליישום בלוח זמנים מקוצר בהרבה. בתחילת חודש יולי התקיים בכנסת 'יום התחבורה הציבורית' הראשון, ובו ניתן דגש לשיפור התחבורה הציבורית תוך שנים ספורות, על ידי פיתוח מהיר של רשת נת"צים, ופתרון הסוגיות ההיקפיות הקשורות לקידום יעיל של פתרון זה.

הציבור הרחב הבין זאת עוד קודם. בסקר שערכנו בקבוצת "נחלצים מהפקקים" לא מכבר במספר ערים באזור השפלה, התברר שרוב עצום ממשתמשי הרכבים הפרטיים יעברו לשימוש בתחבורה הציבורית אם תהיה יעילה, ומעוניינים שבעירם יוקצו נתיבים לתחבורה הציבורית.

לכן, הגיעה השעה שלנו, תושבי המדינה, לעודד ולתמוך במהלכים הללו, ולצאת בקול ברור וחד: למען הפחתת הפקקים, למען הקטנת זיהום האוויר, למען המוחלשים בחברה, ולמען חברה מתקדמת וצודקת יותר – קחו מסלולי נסיעה ותנו לנו בתמורה תחבורה ציבורית יעילה ומתפקדת כמו במדינות מפותחות אחרות".

**

ד"ר און ארד הוא חבר בקבוצה "נחלצים מהפקקים", אזרחים למען שיפור התחבורה הציבורית באזור ראשון לציון, נס ציונה ורחובות ומחבר המדריך "חותרים לשפיות חברתית-כלכלית".