מול הצמיחה הישראלית והירידה באבטלה, שוק העבודה הפלסטיני נמצא בשפל עמוק – כך קובע דו"ח מיוחד של ארגון העבודה העולמי ממאי האחרון, שפרטיו מתפרסמים כאן לראשונה. לפי הדו"ח, שיעור האבטלה בקרב הפלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה ב-2017 הוא הגבוה בעולם, ועומד על 27.4%. האבטלה בקרב נשים ברשות מתקרבת ל-50%. ברצועת עזה המצב חמור בהרבה: כל עובד שני מובטל, וכמעט שני שלישים מכלל הנשים העובדות הן מחוסרות עבודה.

הדו"ח מצביע על היעדר חמור של הזדמנויות בשוק העבודה, המוביל שיעור הולך וגדל של פלסטינים, בעיקר הצעירים, להתנתק ממנו. שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הם מהנמוכים בעולם – 45.5%, ירידה של 0.3 נקודות האחוז מ-2016. המשמעות: פחות מחצי מכלל הפלסטינים בגיל העבודה החוקי מועסקים או מחפשים עבודה. בהשוואה לעולם, שיעור ההשתתפות ברשות נמצא במקום ה-11 מהתחתית מתוך 189 המדינות הנסקרות על ידי הארגון, ובשליש התחתון של מדינות ערב. השתתפות נשים בכוח העבודה נשארת ברמה נמוכה מאוד, גם בהשוואה למדינות אחרות באזור – 17.5%. מחברי הדו"ח מודאגים מגידול בשיעור הצעירים הפלסטינים שאינם לוקחים חלק בשוק העבודה או במסגרת לימודית כלשהי. לרובם, במיוחד לנשים, אין ניסיון בעבודה חוץ מעבודות בית.

פועלים בבית אריזה בקיבוץ קליה. למצולמים אין קשר לכתבה (יניב נדב / פלאש90)

שני ענפים רשמו בשנה האחרונה צמיחה בהיקף המועסקים בהם – ענף הבנייה, שבו מחצית מהמועסקים הם בהתנחלויות, וסקטור המסחר, המלונאות והמסעדות, שבו רוב מקומות העבודה נמצאים בגדה המערבית. מאחר שמדובר בשני ענפים 'גבריים' מבחינת המועסקים בהם, הנשים הפלסטיניות נותרות מובטלות בהיקף הגבוה בעולם – 44.8 אחוזים, מול 22.3 אחוזי אבטלה בקרב הגברים. לפי הדו"ח, גברים עובדים בממוצע 41 שעות בשבוע, ונשים 31 שעות. הפער המגדרי מתבטא גם בשכר של מי שכן עובד/ת: הנשים הפלסטיניות משתכרות 87 שקלים בממוצע ביום, והגברים הפלסטינים – 118 שקלים ביום.

כותבי הדו"ח מציינים כי ללא הסרת מגבלות חיצוניות ופנימיות על הכלכלה הפלסטינית, היא תתקשה להדביק את הפער ולייצר מקומות עבודה ברמה שתפחית משמעותית את שיעורי האבטלה. הם מסתמכים על נתוני הבנק העולמי, המצביעים על האטה בצמיחת המשק הפלסטיני: הבנק אמד את קצב הצמיחה ברשות ב-3.1% בלבד ב-2017, ותחזית הצמיחה ל-2018 חלשה אפילו יותר – 2.5%. התעסוקה במגזר הציבורי של הרשות הפלסטינית הגיעה כבר מזמן למיצוי, והמגזר הפרטי נותר חלק ומתקשה להתפתח עקב מגבלות המוטלות על ידי ישראל בגדה והמצור על עזה.

במצב העגום הזה, לשוק העבודה הפלסטיני יש שלושה 'גלגלי הצלה' המאפשרים לו לשרוד: העברת כספי סיוע בינלאומי, העברות מהפזורה הפלסטינית, ועבודות בישראל ובהתנחלויות. אולם גם האוויר בחלק מגלגלי ההצלה האלה הולך ויורד.

הסיוע הבינלאומי קוצץ ב-40%

הסיוע הבינלאומי לרשות הפלסטינית ירד בהתמדה בשנים האחרונות, ולפי נתוני הבנק העולמי מדובר בירידה של מעל 40 אחוזים מאז 2014. כספים אלו משמשים בין השאר למימון הפעילות של ארגונים ותכניות סיוע הומניטריות, שמעבר לסיוע עצמו, מעניקים גם עבודה לפלסטינים העובדים בהן. לפיכך, משבר הסיוע ההומניטרי מוביל גם למשבר בתעסוקה: בסוף שנת 2017, רק מחצית מתכניות הסיוע בגדה המערבית ובעזה קיבלו מימון.

הבעיה הזו עשויה להחריף עוד יותר עקב הכרזת ארה"ב על צמצום המימון לאונרוו"א, סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים הפלסטינים. לפי הערכות מדובר בצמצום של כ-300 מיליון דולר בשנה. החוקרים מעריכים הפחתה כזו תוביל למכה קשה ביותר על רצועת עזה, שבה אונרוו"א היא המעסיקה השנייה בגודלה לאחר המגזר הציבורי.

העברותיה של הפזורה הפלסטינית בחו"ל הסתכמו ב- 2.2 מיליארד דולר בשנת 2012, שווה ערך ל-17% מהתוצר המקומי הגולמי של הרשות הפלסטינית. על פי הבנק העולמי השטחים הפלסטיניים מדורגים בין 20 המדינות התלויות ביותר בהעברות מחו"ל.

.פלסטינים מקבלים את מנת המזון החודשית במרכז הסיוע של אונרוו"א ברפיח, 8 במאי 2018 ( Abed Rahim Khatib/Flash90)

יותר פלסטינים עובדים בישראל

במקביל לדשדוש בשוק העבודה הפלסטיני, תעסוקת פלסטינים בישראל נמצאת בעלייה, בין היתר הודות למדיניות הגדלת מספר היתרי העבודה שהנהיגה ישראל בשנים האחרונות. לפי הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2017 הועסקו בישראל ובהתנחלויות כ-131,000 עובדים פלסטינים, שסיפקו פרנסה לכ-650 אלף איש בגדה המערבית. מספר העובדים הפלסטינים בישראל עלה ב-11 אחוזים תוך שנה אחת בלבד. רוב הפלסטינים העובדים בישראל מועסקים בענף הבנייה, והעבודה כרוכה בחציה יומית לישראל.

העבודה של מרבית הפלסטינים בישראל כרוכה בעלויות גבוהות, פגיעות וקשיים. לפי הדו"ח, כמחצית מכלל העובדים הפלסטינים המועסקים בישראל מסתמכים על מתווכים כדי לקבל את המסמכים הדרושים להם, כאשר עלות התיווך הממוצעת מסתכמת בשליש מהשכר החודשי. תנאי העבודה הם לעתים קרובות מסוכנים וארעיים, במיוחד עבור למעלה מ-40,000 פלסטינים שעובדים ללא היתר בישראל ובהתנחלויות. בין השאר מציינים בארגון כי שיעור תאונות העבודה וההרוגים באתרי הבנייה בישראל הם מבין הגבוהים ב-OECD. בנוסף, נאלצים עובדים רבים לצאת מביתם לפני עלות השחר ולהמתין שעות ארוכות במעברי הכניסה לישראל.

הפער בשכר של הפלסטינים המועסקים בשטחי הרשות הפלסטינית עצמה לעומת אלו המועסקים בישראל הוא עצום: השכר הממוצע בישראל ובהתנחלויות הוא 227 שקלים ביום, בעזה 70 שקלים ביום ובגדה 105 שקלים ביום. לפי הדו"ח, בפילוח לפי אזורי העסקה, מתוך כלל הפלסטינים שהועסקו ב-2017, 58 אחוזים הועסקו בגדה המערבית, 13 אחוזים הועסקו בישראל ובהתנחלויות, ורק 29 אחוז מהמועסקים היו מרצועת עזה.