הם רקדו ביחד, שלושה. הופנטתי אל הזרימה הקולחת בין גופיהם, יד אל יד, גב אל גב, כתף נשענת ומבט. אחד יוצא והשני בא, מניפים, נשענים ומרפרפים. ישבתי על מזרון במרחק מה. לא יכולתי להתיק את מבטי, על אף שהיו עוד התרחשויות מעוררות עניין במרחב, מרותקת. יפה לראות גברים רוקדים. תנועה קשובה, עדינה וחזקה, ללא מטרה, מאזינה להזדמנויות המזדמנות. חשתי עניין מתעורר בי. גופי רצתה בקרבתם. מהרגע שנתתי למחשבה להישמע, ידעתי שאני חייבת להצטרף. במידה שווה של היסוס ונחישות קמתי ממקום מושבי וניגשתי. השתחלתי ביניהם בעודם נעים בסנכרון עם המוסיקה ואחד עם השני: "מתאים שאצטרף אליכם? הסתכלתי עליכם רוקדים, והרגשתי שאני רוצה שתעטפו אותי בנוכחות הגברית שלכם", אמרתי. נהניתי לבטא את רצוני במילים ישירות. הם הסכימו.

נעתי בעדינות, הרגשתי את אנרגיית החיבור שהתהוותה ביניהם ואותי נכנסת ומשפיעה על המרחב. רציתי לנוע מתוך קשב למה שכבר נוצר. כפות ידיהם החמות אספו אותי אל תוכם וסובבו אותי אל על. אחד הניף אותי והעביר אותי בידיו אל השני ומשם אל השלישי. קיבלתי בדיוק מה שרציתי. איבדתי תחושת זמן ומרחב בעטיפתם ונעתי איתם ולידם. ריחפתי קלילה כפיה המרחפת על אדמה ללא כוח משיכה, ללא צורך להפעיל מאמץ על מנת להתעופף. אחד ושני ושלישי, רגל נשענת, מעבירה את משקלי כנגדו ולוקחת משקלו של אחר, הפכנו למעין חיה גמישה ומרובת איברים נפרדת מתחברת. נמסתי אל הרצפה ויד אחזה בי והיוותה לי משענת לטפס מעלה, מניחה כף רגל על ירך מוצקה מתרוממת ואוחזת בשכם רחבה, מתהפכת ונוחתת, מאבדת שיווי משקל ויד חזקה תופסת את מותני רגע לפני הנפילה, מרככת אותי במגע אל תנועה חדשה שנולדה בגופי מתוך הצניחה. התמסרתי אליהם, ביניהם בין ידיהם ועל ידם. לסירוגין התנתקתי, חשתי את הגוף שלי ללא מגע, הקדשתי רגע להתבוננות ברגע המתהווה וחוזר ומתהווה ושלחתי יד במודעות, מתחברת ממקום חדש, נענית ויוצרת בנשימה אחת הזדמנות חדשה.

כשרקדו הם שניים והשלישי שקע בריקוד משלו לצדנו, נעתי סביבם והשתתפתי במבט. נכנסתי ביניהם והשענתי את חזי קדימה אל אחד, השני נצמד אלי, אגן לישבן, והשלישי הצטרף ועטף את השני מאחור. חשתי בנוכחות גוף דרך גוף דרך גוף דרך גופי. שרשרת חוליות צפה בתנועה עדינה. הרגשתי את הארוס מתעורר בי, כדור אש קטן מתגלגל לי בבטן. חם. אני עטופה בנוכחות זכרית מיטיבה שלא מבקשת ממני דבר מלבד הריקוד. נעים לי כשמתעורר בי ארוס ויש לו מקום ונשימה לחיות בי ולא להיחטף בחוצפה על ידי גנבים.

מוסיקה מכושפת סחפה את כולנו אל הרגע הזה. התנועה פיזרה את האש בגופי ועורי פוגש חולצת טי-שרט ועורף לח מזיעה. יד סורקת בשיער, מבט. לבשתי בגד גוף שחור. כשירח הרים אותי הרגשתי את ידו על המותן והירך החשופה, התענגתי לחוש את אחיזתו. שנינו שכחנו שקודם הוא לא התעניין בי ואת הכיווץ שהתעורר בי בשל כך. רקדנו בריקוד איטי, אני נעה בין שלושתם ככוכב לכת, מערכת רקומה בין ארבעתנו, מבלי מילים, וכמעט ללא מבט. גרמי שמיים מסתובבים כל אחד סביב עצמו ובכוח משיכתו עומד ביחסים משתנים עם הכוכבים האחרים. כל החיישנים בגוף היו פתוחים לקלוט את התנועה הבאה. השרירים נינוחים אך דרוכים לפעול, להרים, לשאת, להרפות, לנוח. והלב פתוח לכל הבא, לשעינה והצעה. כופפתי גבי והזמנתי את משקלו של אחד אלי, הוא נענה והרפה אל כנגדי. אספתי אותו ונהניתי להרגיש חזקה ונוכחת. התהלכתי רכות כשהוא נח על גבי, חוליות אל חוליות, חשתי ושמעתי את נשימתו דרכו אלי. היה קר בחוץ, אחד הלילות הקרים של השנה, ובפנים חם והאש דולקת, ריצודה מצייר צללים נעים ונאים שהשתלבו במחול.

לא הרגשתי שאני צריכה לעשות דבר מלבד מה שאני עושה עכשיו. אין מה להשיג. זאת הייתה הרגשה נעימה מאוד, במיוחד לאור כך שבתחילת הערב הרגשתי דברים אחרים לגמרי. כשאני מרגישה רע וכואב לי, אני מזכירה לעצמי שזה מה שיש עכשיו, והדבר היחידי שאפשר לסמוך עליו הוא שמתישהו ההרגשה תתחלף ורגע אחר יתפוס מקום. כמה שעות קודם, הגענו למקום לי ואני. (לי היא חברה אהובה ויקרה מאוד). בעוד אנחנו נוחתות אל תוך הסבך האנושי והחברתי על שלל האינטראקציות שבו, ישבנו כמה חברים ודיברנו. מיד הרגשתי שירח נמשך אליה. כשהוא התיישב מאחוריה והחל לגעת לה בכתפיים, חשתי את העניין שלו בה ניגר דרך תנועת גופו והאופן בו הוא פנה אליה. למה הוא בוחר בה ולא בי? התאכזבתי. לרוב, כשאני נכנסת למרחב חדש שיש בו גברים ונשים, מיד מתכייל בי ה-mode של הציידת. אני מסמנת מי הגברים שאני נמשכת אליהם ומי הנשים שאני חושבת שהן יפות או מושכות ממני. ירח סומן. מהרגע הזה אני נכנסת למצב הפתייני (או אולי למצב הפחדני?) ומודדת את עצמי לפי מידת התגובתיות שלהם אלי, ואז כל ההתרחשות יכולה להסתובב סביב התמה הזאת. כאב לי כשהרגשתי שהוא רוצה בה ולא בי. ראיתי את מבוכתה כשחשה שאני מתעניינת בו, ואילו הוא נמשך אליה ושולח לה סימנים של קרבה. שחררתי את הרעיון שיקרה בינינו משהו הלילה, ופניתי אל המשך הערב, נפגשת, מקשקשת, מכירה וסתם הווה. לא מנסה, וקצת עצובה.

הריקוד שחרר אותי מכבלי המילים. הלוואי שהיה אפשר תמיד ליצור קשר דרך הגוף. למה צריך לדבר כל הזמן? אולי עדיף לגופים להיפגש ורק אחר כך לדבר? אני יודעת שבשביל רוב האנשים (ובטח בשביל רוב הנשים) הרעיון הזה נשמע כמו הצעה מופרכת ואף מסוכנת. אבל באותו ערב ביני ובין ירח נפתח נתיב תקשורת שלא על ידי לשבת ולקשקש אלא דרך לרקוד ביחד. לפני כמה שבועות מישהו שאל אותי איך אני מתחילה עם אנשים שאני מתעניינת בהם. אמרתי שלרוב אני פונה בצורה ישירה ואומרת שאני מתעניינת. במבט ממוקד יותר, אני מבחינה שלאחרונה אני יוצרת קשר דרך תקשורת גופנית. עדינה, קשובה, זה לא שאני פוגשת מישהו וישר קופצת עליו! (בעצם… גם זה קורה. אבל בהסכמה!) אבל אם אני מרגישה סקרנות גופנית, למה לא לתת לגופים לדבר ולבדוק אם זה מתאים להם? בואו נדמיין מצב שבו מישהו רוצה ליצור קרבה. הוא ניגש, מציע יד, בודק אם אני נענית. מסתכלים בעיניים, נעים יחד, בודקים מה מרגיש בגוף, האם רוצים להתקרב עוד. אולי אפשר לשוחח גם כך? ושלא תבינו אותי לא נכון, אני חסידה גדולה של מילים (תראו כמה אני כותבת לכם פה!) אבל יש שפה שלמה שכולם יודעים לדבר, רק צריך להיזכר שאנחנו יודעים אותה. שפת הגוף היא האספרנטו החדשה-ישנה. והאמת היא שאנחנו מדברים את השפה הזאת כל הזמן, אנחנו רק לא שמים לב שאנחנו מדברים אותה… ושוכחים להקשיב.

ירח ואני רקדנו ורקדנו. התחלנו להתקרב זה לזו וכל מה שמסביב כמו נעלם. אתם בטח חושבים שזו הייתה רק מניפולציה.. שהלכתי לרקוד איתם רק כדי לרקוד איתו. אבל נשבעת שזה לא נכון! (זו בעצם עקיצה לעצמי. אני אומרת לעצמי שאני בטח חושבת כך… פתיינית חוצפנית שכמותי) אבל האמת שהלכתי לרקוד איתם בעיקר כי רציתי להיות בקרבתם. נמשכתי אל האנרגיה הגברית המשולשת ורציתי להישאב לתוכה. הבקשה הכנה שביקשתי הייתה להיעטף בנוכחות הגברית שלהם בריקוד. ביקשתי וקיבלתי, לא ציפיתי ליותר. גם אם זה היה נגמר שם זה היה עונג צרוף. אבל ביני ובין ירח התרחשה התנגשות כוכבים שלא צפיתי. הריקוד הלך והתלהט, חזה אל חזה (או יותר נכון חזה לבטן כי אני נמוכה ממנו) אגן אל אגן, אני מרגישה אותו מזדקף כנגדי מעבר לטרינינג. יד מונחת לי על הישבן, הוא מקרב אותי אליו. מתקרבים ומתרחקים, חשים את הרווח שבינינו בו זורם מידע לרוב ותשוקה מתעוררת. הוא חזק ואני אוהבת את זה, אני יכולה להישען עליו והוא יתפוס אותי. נוכחות מוצקה, תנועה הרמונית, הופכים אחד. מסתכלים אחד לשנייה בעיניים ארוכות, לראשונה. מפגש. הרגע תפס אותנו וקירב אותנו בכבלי כוח משיכה זה לזו, הכוכבים התנגשו. רסיסים של אש התפזרו סביבנו וכל השאר נעלם. התנועה בינינו נמשכה מן הריקוד אל תוך הלילה והבוקר שאחריו, במילה, במגע, במבט. שכבנו חבוקים תחת הפוך ולא יכולנו לישון מרוב אש שבערה בתוכנו ומכוח המשיכה שהתעצם. ריחפנו בין ערות לשינה, מתחברים ומתחבקים, מתלהטים ונרגעים חליפות.

לעתים מזמן הגורל ריקודים קסומים שכאלה שמעלימים הכל מלבד את הרגע החי. אלה רגעי חסד. הזיעה והמשיכה הדביקו אותנו אחד לשנייה והגברנו קצב, בודקים אחד את השני במחול של שאלות ותשובות, שתיקות, השתהויות, התגרות. שיחת נפש. ידיים עוברות על מותן, אני אוחזת את גבו בחוזקה. הוא מרים אותי בתגובה ומשקלי נח על ירכיו. אני כופפת את גבי אחור הוא בעקבותי, מניח אותי בעדינות על הקרקע ולחיו מתחככת בצווארי. אני בודקת את הכוח שלו. הוא חזק וקשוב. אני רשאית להתפרע כרצוני. כשהפתיע אותי בתנועה בלתי צפויה, התמסרתי להזדמנות. התגלגלנו על הרצפה והתפלשנו אחד בשניה, ולפתע עצרנו, מגולגלים כפקעת חוטים, איפה הידיים שלי מתחילות ואיפה שלך, רגל שלובה ברגל, שרועים, רגע של מנוחה. נשימה. תנועה רבה הורגשה עם עצירת התנועה, מטיילת בגוף כשיירת נמלים מלמעלה למטה. כל הגוף פועם. האנשים שנעו סביבנו הורגשו כרקע עוטף, מרחפים, ואנחנו במימד אחר. הנשימה מואצת, הזיעה נוטפת. נשמנו עמוקות ביחד, מאטים את הקצב. ידו תחת עורפי, הסתובבתי אליו, מניחה יד על ליבו. גופינו ערים להפליא, מתאימים להפליא. צחקנו. אני לילית, אמרתי, אני ירח, אמר. נעים מאוד.

ריקוד ירח