השוער עלירזה בייראנבאנד היה אחד הכוכבים הגדולים של נבחרת איראן במונדיאל. רגע השיא שלו היה במהלך המשחק האחרון בטורניר מול נבחרת פורטוגל, בדקה ה-54 ניגש כריסטיאנו רונאלדו לבעוט פנדל קריטי, שהיה מעלה את נבחרתו ל-0:2. מולו התייצב בייראנבאנד, שהצליח לעצור את הבעיטה ונתן תקווה אדירה לנבחרת איראן לנסות ולנצח את המשחק. איראן הצליחה להבקיעה את שער השיויון, אך זה לא הספיק לה כדאי להעפיל לשלב שמינית הגמר.

רועה צאן שהגשים חלום

בייראנבאנד, שהפך לגיבור לאומי כשעצר את הפנדל של אחד משני השחקנים הטובים בעולם, הוא בעל אחד הסיפורים המדהימים בעולם הספורט ודוגמה יוצאת דופן לספורטאי שפילס את דרכו מהתחתית לרמות הגבוהות ביותר דרך התמדה, סבלנות ארוכה וכוחות נפשים מעוררי השראה. של הנער שהיה רועה צאן שברח מהבית, עבד כמנקה רחובות וחיי כחסר בית במשך שנתיים, הגשים את חלומו והיה לשחקן מקצועני.

בייראנבאנד הוא הבכור למשפחת נוודים, ולכן הוא היה הראשון ללמוד מגיל צעיר מאוד איך לרעות את הכבשים של המשפחה ולהצטרף לאביו במהלך הימים הארוכים בחוץ בשמש הקופחת.

בשעות שהוא לא היה עם הכבשים, היה בייראנבאנד משחק עם חבריו בשני המשחקים האהובים עליו כדורגל ודאל פארן. דאל פארן הוא משחק איראני, במהלכו גם זורקים צרור אבנים למרחקים ארוכים, משחק שפיתח אצלו תכונה מאוד מיוחד של זריקות כדור שוער כמעט עד רחבת הקבוצה היריבה.

כאשר בייראנבאנד היה בן 12, בני משפחתו התיישבו בכפר הקטן סראביאס והוא התחיל להתאמן בקבוצה המקומית בכפר. בהתחלה, כמו כל הילדים הוא החל כחלוץ שמנסה לנצח משחקים, אבל לאחר פציעת שוער הקבוצה המאמן העביר אותו לשער, בו הוא הצטיין. אביו לא אהב את העניין הגדל של בנו בכדורגל ודרש ממנו להפסיק עם הכדורגל ולהתמקד ברעיית הצאן איתו. בראיון לגארדיאן סיפר בייראנבאנד" אבא שלי לא אהב כדורגל בכלל והוא ביקש ממני לעבוד.הוא אפילו קרע את הבגדים שלי ואת הכפפות ושיחקתי בידיים חשופות כמה פעמים"

למרות הלחץ המשפחתי הוא החליט לעזוב הכל ולעבור לעיר הבירה טהרן כדי לנסות להגשים את חלומו. בגיל 15 הוא הלווה קצת כסף מקרוב משפחה ונסע לבדו לעיר הגדולה. למזלו כבר על האוטובוס הוא פגש מאמן כדורגל, חוסיין פייז, אשר אימן מועדון קטן מקומי בשם ואהדאת. פייז אמר לבייראנונד שהוא ייתן לו להתאמן אצלם בקבוצת הנוער תמורת תשלום סמלי של 200,000 תומאן שהם 40 דולר.

"הם חשבו שאני קבצן!"

לאחר שהחל להתאמן בקבוצתו החדשה הוא בילה בלילות באזור מגדל אזאדי, שם התאספו מהגרים עניים רבים והיו ישנים ברחובות העיר. לילה אחד הציע איש צעיר לבייראנבאנד חדר בביתו והשוער הסכים, רק כדי לשנות את דעתו בדרכו לשם ובמקום זאת ללכת למועדון שבו התאמן ולישון על הרצפה ליד דלת הכניסה. "ישנתי ליד דלת המועדון וכשקמתי בבוקר הבחנתי במטבעות שאנשים שמו לי. הם חשבו שאני קבצן! טוב, לפחות היתה לי ארוחת בוקר טעימה בפעם הראשונה זה זמן רב."

לאחר שגילה המאמן פייז את המצב הקשה בו נמצא הנער, הוא החליט לתת לביאנוואנד להתאמן בקבוצה בלי שיצטרך לשלם על כך וביקש מהקפטן של הקבוצה לארח אותו בביתו  עד שימצא פתרון אחר. לאחר כשבועיים הוא החל לעבוד בבית-חרושת לתפירה שהיה בבעלות אבא של שחקן קבוצה אחר,  ובתמורה לעבודתו הוא קיבל מקום במפעל שיכל לישון שם בלילות.

העבודה הבאה שלו היה עובד לשטוף את המכונית, בגלל הגובה שלו, הוא הפך מומחה על שטיפת רכבי השטח. אבל יום אחד מצא את עצמו במצב מביך. האגדה האיראנית, הקפטן לשעבר ושיאן ההופעות בנבחרת עלי דאיי, הגיעה למקום כדי לנקות את מכוניתו, ועמיתיו  עודדו אותו לדבר עם החלוץ לשעבר של באיירן מינכן כדי לראות אם הוא יכול לעזור לו להתקדם בקריירה שלו בכדורגל. אלירזה לא קיבל את עצתם. הוא העדיף למצוא את דרכו לבדו. "ידעתי שאם אדבר עם מר דאיי הוא בטח יעזור לי, אבל התביישתי לדבר איתו ולספר לו על המצב שלי".

עובד בפיצריה, מנקה רחובות וההזדמנות השנייה

לאחר שנה  הוא שנפגש עם מאמן בנפט טהרן והצטרף לקבוצת הנוער שלהם. בתחילה הניח לו המועדון להתגורר בחדר תפילה, אך לאחר זמן מה אמרו לו שהוא אינו יכול עוד לישון שם. אז הוא מצא עבודה בחנות פיצה כדי להישאר לישון שם בלילה. באחד הימים, המאמן שלו, שלא ידע דבר על עבודתו שם, בא לקנות פיצה. השוער לא רצה לראות אותו, אבל בעל החנות אילץ אותו לשרת ומתוך המבוכה הוא עזב את החנות כעבור כמה ימים.

למרות שהנער הצעיר לא היה נראה שהוא מצליח להגשים את חלומו ולהפוך לשוער מקצועני, הוא החליט להמשיך לנסות ולא משנה מה לא לוותר. אחרי שהתפטר מהעבודה בפיצה, הוא מצא עבודה כמנקה רחובות. העבודה הפיזית הקשה פגע ביכולת שלו לשמור על כושר ותוך זמן קצר הוא מצא את עצמו ללא קבוצה. לאחר שנבחן בקבוצה אחרת החליטו בנפט טהרן להחזיר את השוער אליהם. כאשר הוא קיבל את ההזדמנות השניה, הוא החליט לקחת אותה בשני הידיים והחל להצטיין בשער קבוצת הנוער.

הצטיינותו במחלקת הנוער הובילו אותו לסגל נבחרת הנוער האיראנית באליפות אסיה בשנת 2010. לאחר ששיחק בנבחרת, התחיל בייראנבאנד להרגיש שהוא בכיוון הנכון. בעונת 2011, בגיל 19 בלבד הוא זכה להופעת בכורה מוצלחת במדי הקבוצה הבוגרת, תוך זמן קצר קבל את האפודה הראשונה של הקבוצה. הצטיינותו בשער הובילו להתעניינות מצד הקבוצות הגדולות באיראן וזימון יוקרתי נוסף, הפעם לנבחרת האולימפית.

ב-2015 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת הבוגרת במשחק ידידות מול נבחרת עיראק ובקיץ 2016 הוא עבר למועדון הגדול באיראן פרספוליס. במדייה הוא זכה בשני אליפויות רצופות, נבחרת לנבחרת העונה ולשוער העונה בשנתיים האחרונות. בנבחרת הלאומית הוא הפך בצדק לשחקן הרכב קבוע והופיע עד כה ב-25 פעמים במדי הנבחרת. בשנת 2017 הוא זכה להיות השחקן האיראני הראשון שנכלל ברשימת המועמדים של פיפ"א לנבחרת העונה בעולם. כאשר היה חלק מ-15 השוערים שלקחו חלק ברשימה המצומצמת של פיפ"א לצד אגדות כגון בופון, נוייר, לוריס, אליסון וקורטואה.