האגו הוא בעיה ידועה שחובקת את עולמותיו של האדם מאז קנאת קין בהבל, הוא מוכר גם כמחלה הפסיכולוגית הקשה שגרמה להרס ולהרג בני אדם בכל הדורות. "תסביך נפוליאון" הוא האח השטני של האגו, ובו חולים בדרך כלל פוליטיקאים ואנשי עסקים שמרמים בני אדם בהאכילם את החיה הטורפת שהיא האגו. לכן, טרח דוד ושאול נמשחו למלכים על ידי המלכים, שחס וחלילה לא יואשמו בחטא הגאווה, ואילו אבשלום היהיר, בנו של דוד מת בגלל החטא הזה. אבל האגו הוא לא רק רק דבר שלילי, הוא גרם לגאונים נחושים להועיל לבני אדם בעקשנותם כמו תומאס אדיסון שהביא לנו את הנורה החשמלית ושלל המצאות. ובנקודה זו חולקים על דעה זו חכמי המזרח.

ברם מה קורה כאשר אגו פשוט ויומרני של אדם, לא הרסני בהכרח לסביבתו (חוץ ממשפחתו), הופך לכישלון מהדהד, מה קורה לנפשו של אדם כזה?

בזה עוסק הסרט החזק "האוקיינוס בינינו", שנקרא במקור בשם המוצלח הרבה יותר The Mercy (הרחמים), שם שמתכתב טוב יותר עם האומללות של גיבור הסרט, קולין פירת' המצוין, שהאגו דחף אותו להרס עצמי והביא אותו להכרה עצמית מייסרת.

הסרט, המבוסס על מקרה אמתי שהתרחש ב-1968, מספר את סיפורו של איש מהשורה בשם דונלד קראוהרסט, יצרן קטן של מכשירי ניווט סירות, שייט חובב, אוהב משפחתו, עם אישה ושלושה ילדים בעיירה אנגלית שלווה, שנפל במלכודת האגו.

לקרואוהרסט נכנס יום אחד ג'וק לראש, והוא מחליט להתחרות במסע מפרך שיוזם העיתון "סאנדי טיימס": הקפת העולם בסירת מפרש קטנה ללא עצירה. קראוהרסט החובב בטוח שהוא ינצח מקצוענים ממנו. מכיוון שהוא חסר את האמצעים למבצע המסובך, מצליח גיבורנו להשיג מימון מאיש עסקים תמורת משכון ביתו והחברה הקטנה שלו, במידה שלא ינצח.

כבר באמצע המסע נוכח קראוהרסט ששאיפותיו הם חלומות באספמיה, ואין לו כל סיכוי לא רק לנצח את המירוץ אלא אפילו להשלים אותו. סירתו נעצרת מספר פעמים ומושבתת, צרות טכניות והמחסור בידע בשיוט כמעט ומביאים את הסירה להתרסקות. בניגוד לחלומותיו, הסירה איטית מאוד, ולעיתית היא עוצרת למספר ימים. בייאושו הוא מקפל את המפרשים והסירה משייטת כרוח רפאים באוקיינוס.

מתוך הסרט "האוקיינוס שבינינו" (באדיבות New Guys)

מה עושים כשנקלעים לצרה כזו, שלא מאיימת להרוס רק אותו את גם את משפחתו, שביתה ייגזל ממנה והיא תישאר ללא פת לחם? התשובה, כרגיל במקרים כאלה, היא פשוטה: משקרים.

ואיך משקר קראוהרסט? בחסות העידן נטול התקשורת הלוויינית, הוא מעביר במכשיר קשר דיווחי שווא על מהירות השיוט הפנטסטית שלו. ליחצ"ן של המסע הוא מדווח באלחוט שחלף כבר על פני ניו-זילנד (בעוד הוא בקושי מגיע לאזור של ארגנטינה). היחצ"ן, שלעיתים חושד בדיווחים, מלבין אותם בעורמה כדרך היחצ"נים (שזה תפקידם), ומלעיט את העיתונות בשקרים עד שקרואהרסט הופך לגיבור לאומי.

משפחתו, שמשוחחת אתו באלחוט, גאה באבא הגיבור. העיתונות מתלהבת ונושאת אותו על כפיה, המשקיע משפשף ידיים במחשבה על הכספים שיגרוף.

אבל קראוהרסט בודד ואומלל על הסירה, איש טוב בדרך כלל מתייסר עם שקריו עם המחשבות המציקות – מה יעלה בגורלו כאשר הבלופים יתגלו, ובתוך כך גם הבלוף שבניגוד לכללי התחרות, הוא עצר בחוף בארגנטינה לבקש עזרה בכפר קטן?

מיואש, הוא מנתק לתקופה ארוכה את קשר האלחוט גם עם משפחתו הדואגת, ואולם הוא נמצא כבר בתוך המעגל האכזר: הוא לא יכול להפסיק עם הכזבים שלו. כמו עם גלי הים, כך הוא גם לא מצליח להתגבר על חיבוטי הנפש, שאת חלקם הוא רושם ביומן המסע.

מתוך הסרט "האוקיינוס שבינינו" (באדיבות New Guys)

הסרט משתמש באמצעי קולנוע מבריקים כדי להעביר לצופה את תחושות הגיבור, שמסעו נמשך חודשים רבים והוא הצליח להעביר רק חצי ממרחק היעד של המסע. מבחינת הגיבור והגיגיו, הטרגדיה האנושית היא ההסתרה. בשיא טירופו הוא מדמיין שיחות נפש עם אשתו (רייצ'ל וייס במשחק יעיל), כאילו היא יושבת מולו, בה הוא חולק איתה את ייסורי מצפונו.

במציאות, אשתו מתמודדת עם ילדיה בחששות לגורל בעלה, ועם מצבה הכלכלי ההולך ומתדרדר, ששיאן עמידתה בפני התקשורת המחטטת. אשתו נושאת נאום חוצב להבות כנגד שאפתנות היתר של העיתונות ההורסת חיי בני אדם, וזה דווקא החלק החלש ביותר של הסרט, כי הרי מי אשם בשאפתנות יתר יותר מבעלה? ועל כן קשה לצופה להזדהות עם נאומה.

את הסרט הקשה לעשייה הזה, מנווט בחוכמה רבה ובעריכה מצוינת הבמאי זוכה האוסקר (לסרט דוקומנטרי) ג'יימס מארש, שעסק כבר ברוח האדם המנסה להתגבר על קשיי הטבע בסרט העלילתי שלו על סטיבן הוקינג.

מארש ופירת' היטיבו לבנות שני רבדים של הדמות: קראוהרסט של תחילת הדרך – אדם אופטימי, היפר אקטיבי, מלא באהבת החיים אותה הוא מעביר לילדיו – והחלק השני, בו הוא נמצא במצב של קריסה נפשית. פירת' מצליח, בכישרון רב, להעביר את הגאות והשפל.

ממליץ.