דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
27.2°תל אביב
  • 27.2°ירושלים
  • 27.2°תל אביב
  • 25.3°חיפה
  • 26.6°אשדוד
  • 33.5°באר שבע
  • 33.5°אילת
  • 30.4°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 31.2°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

זוגיות לחיים

לא מזמן נפגשתי עם חברתי הטובה, אישה יפיפייה, אינטליגנטית ומצליחה, אם כי גרושה ואימא לשתיים. יש לה בן זוג, גרוש ואב לשניים אף הוא, שמנהל עמה מערכת יחסים רצינית ומושקעת, אך נפרדת. כיוון שסגנון הזוגיות שהם מנהלים הנו תמוה בעיני, נשואה כדת משה וישראל, שאלתי את חברתי, למה שהם לא יתמסדו. היא הופתעה ממני והציבה שאלה נגדית: "בשביל מה? בשביל החותמת?" "כן", – השבתי לה בשיא תמימותי הרבה – "בשביל המעמד והזכויות שזה יקנה לך". "על אילו זכויות את מדברת"? – גערה בי חברתי – "נהפוך הוא! דווקא עכשיו זכויותיי שמורות לי במלוא מובן המילה. אני אישה עצמאית לגמרי, שנהנית מזוגיות בריאה. הוא מציג אותי לחבריו בתור אשתו ואני אותו – כבעלי. אנחנו מבלים יותר זמן ביחד מאשר אילו היינו חיים תחת קורת גג אחת, ללא כל העצבים היומיומיים שקשורים לניהול הבית והטיפול בילדים. יתרה מזאת: לי אין כל כוונה לגדל את הילדים של אחרים. החיים הם קצרים גם ככה, ואינני מתכוונת להגביל את עצמי בשום מעמד רשמי שרק יסב לי כאב ראש ותסכולים".

התמונה שחברתי מציגה מאפיינת, למעשה, זוגות רבים בסביבות שנות הארבעים לחייהם, עם או בלי ילדים מנישואים קודמים, שבוחרים במודע לחזק את מערכות יחסיהם על ידי ריחוק. והרי יש הגיון בטענותיהם! אלו שעברו כבר כברת דרך בחיי נישואים והתאכזבו מהם יעדיפו עתה ליהנות ביחד במקום לנסות להיכנס בשנית או בשלישית לאותו המסלול המותווה של מחויבות הדדית, הן איש הית והן כלכלית, אם כי הפעם לא רק זה כלפי זו, אלא גם כלפי הילדים הלא-משותפים. יש הבדל עצום בין יחס טוב ולבבי לילדים של אחרים לבין גידולם היומיומי ונטילת האחריות עליהם. בנוסף לכך, בל נשכח שנוכחותו של ההורה הגרוש בתמונה מקלה במידה ניכרת על ניהול אורך חיים חופשי יותר. תתארו לעצמכם: אם, לפי ההסדר, ההורה הגרוש לוקח אליו את הילדים לסופי שבוע פעם בשבועיים בממוצע, הרי שבאותו סוף השבוע השמים הם הגבול לפעילות רומנטית עם בן הזוג החדש.

האם המסקנה מכך היא שעדיף בעידננו להיות אדם רווק או גרוש, עם או בלי ילדים, על מנת לבנות זוגיות איכותית ובריאה, מלהינשא? סוגיה מורכבת. בהתחשב בכך שנישואים רשמיים עדיין מקנים לבני הזוג יותר זכויות ממסדיות, ובהתחשב בכך שהטיפול בילדים הלא-משותפים עדיין יתחלק על פי החוק ביניהם לבין ההורים הגרושים, ההבדלים אינם כאלה גדולים. והרי בישראל של היום קיימות אופציות רבות ומגוונות לאלו שרוצים להתמסד. לא רק הרבנות הרשמית, אלא גם הרבנות הרפורמית, ואפילו נישואי חו"ל, כגון בקפריסין, פותחים את דלתותיהם בפני זוגות רבים, גם כששני בני הזוג הנם יהודים כהלכה. מה מונע, אם כך, מחברתי ו"בעלה" מלשים את החותמת?

לדעתי, התשובה נעוצה בעצם השאלה: "מה יהיה אם משהו לא יתנהל שוב כשורה ונאלץ לסיים גם את הפרק הזה?" מי שאי-פעם עבר דרך הרבנות או אפילו בית משפט אזרחי בדרכו החוצה ממערכת יחסים ממוסדת, הכוללת חלוקת רכוש, נכסים וילדים, לא ירצה לעבור אותה בשנית. הסטטיסטיקה מראה, שאחוז הגירושים בנישואים השניים והשלישיים בישראל ובמערב הנו גבוה יותר מאשר בנישואים ראשונים. לכן, צריך המון מחויבות לבן הזוג החדש, בעל מטען וניסיון אישי משמעותי כמונו, על מנת לנסות עמו את המזל כחוק. לעומת זאת, אם שני אנשים בוגרים שמנהלים מערכת יחסים אזרחית וחופשית מרגישים מאוכזבים, הם יכולים לצאת ממנה בקלות יחסית וללא נזק תדמיתי וכלכלי רב מדי.

כמובן, שלא הכול אידיאלי. גם לחופש זה יש התניות רבות. קודם כל, לדעתי, מערכת יחסים פתוחה אינה מתאימה לכל אחד. כמו שישנם טיפוסים שיעדיפו את חירותם בכל גיל, כך ישנם גם כאלה, שיהיו כמהים לנישה משפחתית חמה ויסבלו מאוד מחוסר המחויבות הבסיסית לטווח ארוך ששוכן בזוגיות הלא-ממוסדת. כמו כן, חופש – פירושו אוטונומיה במלוא מובן המילה. עליך להתייצב עם שתי רגליך על הקרקע מבחינת הכנסות קבועות, מקום מגורים, תחביבים, חוג הקרובים והחברים שלך ועוד על מנת להיכנס לזוגיות עם אחד או אחת כמוך. כל אלה אמורים להוות עבורך מעין כרית רכה לנחיתת חירום. ללא כל ספק, מהותם של יחסי זוגיות היא תן וקח, ברם דווקא ביחסים פתוחים הצפייה היא לא לצאת מהאיזון שבחליפין וההשקעה ההדדיים. אחרת, יהפכו יחסי זוגיות חופשיים ופתוחים ליחסי תלות. נקודה שלישית ואחרונה היא גילם ומידת עצמאותם של ילדים. קשה לדמיין אישה שמטפלת בילדים קטנים ושזקוקה באופן שגרתי להמון עזרה נהנית מיחסי זוגיות מן הסוג המדובר. לעומת זאת, אם הילדים כבר בוגרים מספיק, הדבר נהיה אפשרי.

זהו, בגדול, המחיר האישי שבצד החופש, שמשלמים עבור הזוגיות לחיים ללא התמסדות. חשוב לזכור דבר אחד נוסף. למרות כל קידומה וניסיונה להידמות לדפוסים המקובלים במערב, החברה הישראלית עדיין מכבדת נישואים חוקיים כדת משה וישראל הרבה יותר, ומייצרת, במישרין ובעקיפין, לחץ רב על אנשים הנמצאים בזוגיות, במיוחד עם מדובר בצעירים. הלחץ הזה הנו, מן הסתם, עז יותר על נשים מאשר על גברים. לפיכך, לפחות אחד מבני הזוג בסיבובם השני או השלישי היה בהכרח נשוי בעבר דרך הרבנות, אלא אם כן מדובר במהגר ממדינה בה לא היו נישואי רבנות. ובגלל הסיבה הזו, מי שיכול לעמוד מול הלחץ החברתי והממסדי בישראל ולנהל זוגיות כרצונו הוא בדרך כלל אדם לקראת גיל המעבר, שאיננו לחוץ להביא ילדים לעולם, שכבר מילא את התכנית המקובלת שנכונה לו בכל סעיפיה, ושמצפצף באמת על החוקים הלא-כתובים של סביבתו.

אלו הם המחשבות שהעסיקו אותי מאז הפגישה עם חברתי, שהתמודדה עם אתגרים קשים בעבר מבחינת חיי משפחה ממוסדת, ושראיתיה עכשיו פורחת ומאושרת. לדעתי, זכותה המלאה לבחור בזוגיות לחיים, חופשיה ונפרדת, אם יש לכך הסכמה בינה לבין "בעלה" ואם הדבר מסב לה שלמות עם עצמה ונסיבותיה. לעומתה, אני, גדושת הסטראוטיפים, עדיין בוחנת את זולתי לפי התפיסה המקובלת, לפיה כדאי וראוי לחוות בכל מקרה את מעמד החופה והקידושין. למעשה, אלו הם שני פניה מני רבים אחרים של האהבה, אותה אנו מעלים על ראש שמחתנו בט"ו באב.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!