בהרכב קבוצת ונקובר וייטקאפס עלה לשחק ביום ראשון בבוקר ילד הפלא אלפונסו דייוויס. שחקן הכדורגל הקנדי בן ה-17 חתך את הגנת מינסוטה יונייטד והצטיין עם צמד אדיר, אליהם הוסיף שני בישולים נוספים בדרך לניצחון 4:2 אדיר. השחקן הצעיר שנקנה במהלך הקיץ על ידי קבוצת באיירן מינכן בסכום התחלתי של 10 מיליון דולר שיכול בעתיד לגדול עד 22 מיליון, הוכיח לכולם שלמרות גילו הצעיר, הוא בדרך להפוך לאחד השחקנים הטובים בעולם. הנער, שנולד במחנה פליטים בגאנה להורים שברחו ממלחמת האזרחים בליבריה שובר מגיל צעיר כל שיא אפשרי. הוא מצית את הדמיון עם מהירות מסחררת, בגרות וראיית משחק יוצאת דופן.
It's a consolation goal, but man, what an effort from @AlphonsoDavies. #DCvVAN https://t.co/PQSGUivehw
— Major League Soccer (@MLS) July 15, 2018
החיים בצל המלחמה
מדינת ליבריה הוקמה בשטח קטן באזור החוף המערבי של אפריקה בשנת 1847 על ידי 20 אלף עבדים משוחררים שהתיישבו בה בעזרת אגודה פילנתרופית שעמד בראשה נשיא ארה"ב דאז, ג'יימס מונרו. המקום שהיה אמור להפוך לגן עדן של העבדים לשעבר, הפך למרות שמו – "חופש", למדינה עקובה מדם לאחר שתי מלחמות אזרחים אכזריות על השליטה במדינה הקטנה. כיום צאצאיהם מהווים רק 2.5% מהאוכלוסייה (המונה כ-4 מיליון תושבים), ואילו 95% מהתושבים הם בני השבטים המקומיים.
מלחמת האזרחים השנייה בליבריה התרחשה בין השנים 2003-1999 בזמן כהונתו של צ'ארלס טיילור כנשיא ליבריה. המלחמה הייתה בין שני כוחות מורדים "model"-התנועה לדמוקרטיה בליבריה ו"lurd" – ליבריה המאוחדת לפיוס ודמוקרטיה לבין הנשיא המכהן. האזרחים שעזבו את ליבריה לגינאה במלחמת האזרחים הראשונה הם אלו ששבו ורצו להחזיר את השליטה לידיהם. במהלך המלחמה אזרחים רבים איבדו את בתיהם. לפי המספרים הרשמיים נפצעו ונהרגו בין 150 ל-300 אלף אזרחים.
הוריו של ילד הפלא הקנדי אלפונסו דייוויס חיו במונרוביה, עיר הבירה של ליבריה. הם נקלעו בעל כורחם למציאות חיים בלתי אפשרית. אביו של אלפונסו, דבאה דיוויס סיפר ל-ESPN על שגרת החיים הקשה בעיר הבירה בעת המלחמה: "זה היה קשה. זה היה מסוכן. היה קשה לחיות שם בגלל שהדרך היחידה לשרוד הייתה לפעמים לשאת עלייך נשק. לנו לא היה שום אינטרס להשתמש בנשק, אז החלטנו פשוט לברוח משם". אמו ויקטוריה הוסיפה: "זה היה מאוד מפחיד. כאשר אתה הולך לאנשהו, אתה צריך לעבור מעל גופות ולחפש קצת אוכל".
#FCBayern are delighted to announce the signing of @AlphonsoDavies! ????????
He’s joined the club on a contract running until 2023 ????⚪️ #MiaSanMia pic.twitter.com/yKSowVLsz7
— ????????????FC Bayern English???????????? (@FCBayernEN) July 25, 2018
לאחר שנה תחת המלחמה הקשה, החליטו ההורים הצעירים לברוח למחנה הפליטים בודובורם שבגאנה, שם נולד בנם הבכור אלפונסו. למרות הבריחה מאזור המלחמה, החיים במחנה הפליטים היו קשים ודרשו מאבק הישרדותי יומיומי. דבאה סיפר: "במחנה הפליטים היה בטוח לחיות, אבל היה גם קשה מאוד. על כל דבר אתה צריך לבזבז כסף. מים, אוכל, כל דבר שאתה חושב אליו עולה הרבה כסף", כסף שלא היה למשפחת דיוויס.
ויקטוריה מוסיפה: "לחיות במחנה פליטים זה כמו לחיות בתוך מכולה שנועלים אותך בה. אין שום דרך לצאת משם. אתה לא יכול ללכת רחוק מהמחנה, הכל יכול לקרות לך. דאגנו, כי הרעב הורג אנשים בתוך מחנה הפליטים. זה לא רק אזור מלחמה. במחנה כאשר אין מזון, אנשים מתים. אז היינו דואגים לפעמים. אם אין לנו, היינו חושבים איך אנחנו משיגים את זה? אנחנו היינו יכולים לשתות מים ולישון וכך לשרוד, אך הוא (בנם) לא יכול לשרוד כך. אז היינו צריכים לדאוג שיהיה לנו כל יום משהו בשבילו לאכול ולשמור עליו בחיים".
כאשר אלפונסו היה בן חמש הוריו זכו בתור זוג צעיר עם ילד קטן לחבל הצלה ששינה את חייהם לעד. בתוך המחנה הייתה תוכנית ליישוב מחדש של חלק קטן מהפליטים. משפחתו של אלפונסו זכתה להזדמנות חד-פעמית וקיבלה אישור להגר לקנדה לעיירה בשם וינדסור ולאחר מכן לעיר אדמונטון.
????️ @AlphonsoDavies: "I'm very happy about my transfer to #FCBayern. As a kid, you dream about this moment and I'm happy it came through. Now it's time to continue working, I have to give everything to make the most of this opportunity." #MiaSanMia pic.twitter.com/JTZ51T0ZEr
— ????????????FC Bayern English???????????? (@FCBayernEN) July 25, 2018
אלפונסו היה צריך להתבגר מהר. כאשר הוריו הגיעו לקנדה שניהם עבדו קשה עד מאוחר בעבודה ולאלפונסו נולדו אח ואחות קטנים, עליהם נדרש לקחת אחריות. בגיל 10 הוא שמר אליהם, החליף להם חיתולים, בישל להם ודאג להם. לאחר שאימו סיימה לעבוד, היה מיד רץ למגרש האימונים של אדמונטון.
בגיל 14 קיבל אלפונסו הזמנה לאקדמיית הכדורגל של ונקובר וייטקאפס. בפברואר 2016 הוא חתם על החוזה המקצועי הראשון שלו בקבוצת הבת והפך לכובש השער הצעיר ביותר בליגת ה-USL . לאחר חצי עונה. בקיץ 2016 ונקובר וייטקאפס מ-MLS החתימה אותו על החוזה המקצועני והפכה אותו בגיל 15 בלבד, לשחקן הפעיל הצעיר ביותר שמשחק בליגה.
דייויס הפך לאזרח קנדה בחודש יוני 2017, וזמן קצר לאחר מכן הפך לשחקן הצעיר ביותר בתפקיד בנבחרת הלאומית כאשר שיחק מול נבחרת קורסאו בגיל 16 בלבד. המטאור הצעיר של הכדורגל הקנדי שחרר הודעה מרגשת על הכבוד הגדול לו זכה בקבלת האזרחות הקנדית.
"זה כבוד גדול להיות מסוגל לקרוא לעצמי אזרח קנדי", הצהיר דייוויס. ראשית, אני מודה להתאחדות הכדורגל הקנדית ול-Whitecaps FC על התמיכה העצומה שלהם לאורך כל התהליך הזה", הוא הוסיף. "לא הרבה אנשים יכולים להגיד שהם אזרחים קנדיים, בידיעה שזו אחד המדינות הטובות ביותר בעולם. אני גאה מאוד שאני אחד מאותם אנשים. אני גם מודה להורי על כל מה שהם עשו במשך השנים, ועל כך שהם הביאו את המשפחה לסביבה בטוחה. זה הבית שלנו. זה המקום שבו גדלתי. ועכשיו יש את ההזדמנות לייצג את נבחרת הגברים הלאומית וזהו כבוד גדול".
@AlphonsoDavies sharing and receiving wisdom at Monday’s @HopeandHealth4l event in @musqueam pic.twitter.com/jMJtNQlN82
— william yoachim (@wyoachim) July 12, 2018
מאז שהחל לשחק כדורגל, היה דיוויס השחקן הצעיר ביותר במגוון קטגוריות בהיסטורית הכדורגל של ונקובר וקנדה: השחקן הצעיר ביותר לחתום על חוזה עם קבוצת הבת שמשחקת בליגת הכדורגל השניה בטיבה (USL); השחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של USL להבקיע שער (15 שנים, שישה חודשים) והשחקן הצעיר ביותר לשחק עבור הנבחרת הלאומית של קנדה (16).
בפרסום העולמי האדיר שלו הוא זכה כאשר שבר מספר שיאים בינלאומיים בטורניר גביע הזהב 2017. הוא שותף במשחק הראשון בטורניר והבקיע צמד שערים, בכך הוא הפך לשחקן הקנדי הצעיר ביותר שהבקיע שער, השחקן הצעיר ביותר שמבקיע בגביע הזהב והשחקן הראשון מהמאה ה-21 שמבקיע בטורניר בינלאומי גדול. המשחק הסתיים בניצחון 4–2 על נבחרת גיאנה הצרפתית. את הטורניר הוא סיים עם שלושה שערים שזיכה אותו בנעל הזהב (עם שני שחקנים נוספים) והיה לשחקן הצעיר ביותר שזכה בנעל הזהב של גביע הזהב.
לאחר סיום העונה בליגה האמריקאית, יצטרף דיוויס בחודש ינואר לקבוצת הפאר באיירן מינכן. למרות יכולתו המרשימה עד כה בליגה האמריקאית, הרמה בכדורגל האירופי היא כבר סיפור אחר לגמרי. כדי להצליח ברמות הגבוהות ביותר הוא יהיה חייב להמשיך להשתפר וללטש את הכניסות שלו מהאגפים לרחבה ואת יכולת המסירה שלו בדרך להפוך לשחקן הרכב בקבוצה הגרמנית.
במהלך הכתבה שנעשתה עליו ב-ESPN ישבה ויקטוריה אמו עם דמעות של שמחה מהולה בעצב וסיכמה את דרכו עד כה: "אני גאה בו בגלל שכאשר אני מסתכלת אחורה מהמקום ממנו באנו, מחנה פליטים שאין בו אוכל, אין בו בגדים – והנה אנחנו כאן היום. יש לו את כל הדברים שהוא צריך".
