לעם הנורבגי יש ד.נ.א היסטורי של נשים חזקות, אשר הצליחו בניגוד לתפיסה הגברית השולטת ליצור מציאות שוויונית בין גברים לנשים. סקסו גרמטיקוס, ההיסטוריון הדני מהמאה ה-12, היה הראשון שכתב את ההיסטוריה הויקינגית. הוא מספר על המלכה לגרטה וצבא הלוחמות האמיצות שלחמו לצידה כנגד המלך השבדי פרו אשר פלש לנורבגיה והרג את המלך המקומי. לגרטה וצבא הלוחמות שלה, הצליחו להביס בשדה הקרב את הפולש השוודי.

נורבגיה המשיכה את המסורת השוויונית, כאשר הפכה בשנת 1913 למדינה העצמאית הראשונה המאפשרת הצבעת נשים בבחירות. את המאבק לשוויון הובילה “האגודה הסופרג’יסטית של הנשים” שהקימה ג’ינה קרוג ב-1884.

גם בעולם הכדורגל, נורבגיה צועדת בראש המהפכה לשוויון זכויות בין נשים לגברים, ובשנה האחרונה ענף הכדורגל הנורבגי ביצע מספר צעדים מהפכנים שמתווים את הדרך לשאר התאחדויות הכדורגל בעולם. בחודש אוקטובר החליטו בהתאחדות הכדורגל הנורבגית להשוות את השכר השחקנים והשחקניות בנבחרות הלאומיות של הגברים והנשים, ובכך הייתה נורבגיה למדינה הראשונה בעולם שעשתה מהלך זה. בניגוד למדינות מקבילות, הצעד המהפכני לא לווה במאבקי שחקניות או בשביתות, אלא הגיע בהחלטה אידיאולוגית משותפת בין איגוד השחקנים להתאחדות הכדורגל הנורבגית.

"שוויון זכויות כקביעת סטנדרט"

בצעד שני יוצא דופן החליטו בהתאחדות למנות את כוכבת העבר של נבחרת הנשים, ליסה קלאבנס בת ה-37, להיות המנהלת הטכנית הראשונה באירופה שתרכז במקביל את נבחרות הגברים והנשים של נורבגיה. את המהלך הסבירה קלאבנס בראיון לעיתון הגרמני "ד"ר שפיגל": "מועצת המנהלים הבטיחה לי כי שוויון זכויות לא צריך להיות בעיה – אלא קביעת סטנדרט. ברמת המועדון אפשר אולי לטעון אחרת, כי ההיבטים הכלכליים יכולים למלא תפקיד מרכזי ברמות השכר. אבל כאשר השחקנים משחקים בנבחרות הלאומיות, הם מייצגים את ארצנו. הם לא קבוצה מסוג א' וקבוצה מסוג ב'. כמובן, יש אתגרים שונים. אך בהקשר של תקציבים או בעיות ציוד אנחנו לא צריכים למדוד את הנבחרות בדרגות שונות. השוויון הוא חלק גדול מן המוטיבציה האישית שלי".

קלאבנס, שחקנית קישור בעברה, בעלת 73 הופעות בנבחרת הנורבגית, במהלכם היא גם כבשה 9 שערים. קלאבנס היתה בת שתים-עשרה כשהתאהבה בכדורגל. היא הייתה הולכת לכל מקום עם כדור ואפילו הגיעה להלוויה של סבה צמודה לכדור. אביה היה מאמן של קבוצת ילדים והיא רצתה להצטרף אליה, אך הוא סרב בתוקף וטען שאינה טובה מספיק. חוסר האמון של אביה הפך לכוח מניע אדיר עבור הילדה הקטנה שרצתה להוכיח לכולם שגם היא יכולה להיות שחקנית כדורגל. היא התאמנה ללא הפסקה, ובגיל 16 הצטרפה לראשונה לקבוצת נשים סאנדווקין בליגה הנורבגית, בה המשיכה לעבוד קשה ולהשתפר.

בניגוד לסיפורים רבים של נערות פלא שפרצו לנבחרות לאומיות בגיל צעיר, קלאבנס היא הדוגמה ההפוכה. לנבחרת המקומית היא קיבלה את זימון הבכורה בגיל 21 המאוחר יחסית. היא תמיד נחשבת לדוגמה מופתית של עבודה קשה משתלמת. כבר בגיל 22 היא החלה בקריירה מקבילה של שידורי פרשנות כדורגל ברדיו מקומי ובאותם השנים החלה בלימודי תואר במשפטים, כדי לפתח קריירה גם מחוץ למגרש הכדורגל.

"מנהלת רגילה של אנשים רגילים"

בחודש ספטמבר האחרון קלאבנס הפכה לאישה הראשונה בנורבגיה שמונתה למנהלת הטכנית של נבחרת הגברים (במקביל לניהול נבחרת הנשים). היה ברור לה שהמינוי החדש לא יעבור ללא ביקורת פנימית בתוך העיתונות וההתאחדות הנורבגית, אך לפי דעתה הרוב הגדול תמך בה כאישה להוביל את התפקיד המנהלי. "כמובן שההתמקדות בי כאישה הראשונה במצב כזה הוא שונה. אבל זאת עבודה מנהלית יותר. אני לא חושבת שהייתה זעקה גדולה בעקבות המינוי שלי. אני רואה את התפקיד כמנהיגות נורמלית במקום עבודה, ואני מתפקדת כמנהלת רגילה של אנשים רגילים אשר מגיעים לעבוד כל בוקר".

למרות הגדרת תפקיד מנהלת הנבחרות של נורבגיה כטכני ומנהלי, קלאבנס רואה במינויה כמקום הנכון ביותר בו היא מצליחה לייצר השפעה מעוררת השראה על כדורגל הנשים בנורבגיה. בראיון לעיתון הנורבגי "abc nyheter" היא פורסת את החזון הרחב שלה לכדורגל הנשים בנורבגיה, כיום ספורט הנשים הבכיר והגדול במדינה: "נערות צעירות צריכות לגדול על דמויות לחיקוי חיוביות שמראות להן שהן יכולות להגיע רחוק על מגרש הכדורגל בדיוק כמו הבנים. נערות רגילות, כמוני וכמו השחקניות אדה הגרברג וקרוליין גרהם האנסן. יש כמובן הבדל בין איך שבנים ובנות משחקים כדורגל, לפחות ברמה הבכירה. אך כעת יש גם חלום מקצועי עבור נערות צעירות אשר ראו את שתי הכוכבות הגדולות של הכדורגל הנורבגי, הגרברג והאנסן, משחקות בגמר ליגת האלופות בחודש מאי".

כיום נורבגיה מובילה בתחום השוויון בין המגדרים. הד.נ.א ההיסטורי שלה דוחף את המדינה הסקנדינבית להפוך את השוויון לסטנדרט, בתקווה שמדינות והתאחדויות נוספות יבחרו ללמוד ממנה וללכת בדרכה. אולי גם לנו בישראל הקטנה והמזרח תיכונית כדאי להסתכל ולקבל השראה לעבר שינוי דפוסי ההתנהלות של נבחרות ישראל. אפשר להתחיל למנות מנהל/ת טכנית משותפת לשתי הנבחרות ולסיים את היחס לנבחרת הנשים הישראלית כנבחרת מסוג ב'.