לפני כשבוע הציגו מנהיגי המאבק לשוויון של קהילת הלהט"ב בישראל את מסמך הדרישות של המאבק. לצד דרישות למניעת פשעי שנאה, הכרה במשפחות גאות וחינוך לסובלנות, דורשים חברי הקהילה להתאים את שירותי הרווחה בישראל לאוכלוסיית הלהט"ב, ובפרט לקהילה הטרנסית. 'דבר ראשון' מיפה את הדרישות מול המצב הנוכחי בשטח, תוך קבלת התייחסות ממשרדי הממשלה השונים, בדגש על משרד הרווחה, להיתכנות הדרישות.

על התגובה המפורטת שהועברה אלינו ממשרד הרווחה, בה פורטו מגוון של תכניות למענה לקהילת הלהט"ב, ניתן להתבונן מנקודות מבט שונות: האחת היא שעל אף המורכבות החברתית והפוליטית, מדינת ישראל פיתחה מספר מענים לקהילת הלהט"ב ואף מממנת אותם – כלומר לא מדובר בדרישה בלתי אפשרית. מצד שני, מבט על השירותים הקיימים חושף גם את הצורך המיידי בהרחבתם: למשל, בישראל פועלות רק שתי דירות מעבר (!) לאנשים טרנסים, ואף הן מיועדות רק לצעירים עד גיל 28.

מחאת קהילת הלהט"ב. 22 ביוני 2018 (AP Photo/Oded Balilty)

מערכות הרווחה אינן מותאמות ומודעות לצרכים של אנשים טרנסג'נדרים

הבעיה: במפגש של אנשים טרנסג'נדרים/ות עם שירותי הרווחה הם נתקלים/ות ביחס מלגלג ומזלזל, בורות ואפליה, דבר שמונע מרבים לקבל שירות הנחוץ להם, כמו גם להימנע מקבלת סיוע. בין הבעיות: חוסר ידע של נותני השירות והצוותים המקצועיים: הכשרות, רגישות לסוגיה של זהות מגדר כחלק מרב-תרבותיות, מודעות למצבי סיכון, פגיעה ומעילה באמון מצד נותני השירות. המערכות שאמורות להגן ולטפל באנשים טרנסג'נדרים לעיתים הן מקור הפגיעה הקשה ביותר. מחסור במענים ייעודיים ומותאמים: תקציבים מועטים מוקצים למימון פעילות ישירה בתוך ועם הקהילה הטרנסית.

הבעיות המפורטות מעלה מפורטות בנייר עמדה של עמותת 'מעברים' לקהילה הטרנסית, הפועלת כדי לחזק אנשים טרנסג'נדרים באמצעות סיוע פרטני, מיצוי זכויות, הסברה, ושינוי מדיניות לטובת הקהילה הטרנסית. ב'מעברים' טוענים כי לא בוצע מיפוי צרכים יחד עם אירגוני הקהילה הטרנסית. ואין שיתוף של אירגוני הקהילה הטרנסית בבניית מענים. ב'מעברים' דורשים לקיים הכשרות לעובדי רווחה בשיתוף אירגוני הקהילה הטרנסגנ'דרית, במטרה לשנות עמדות, לתת ידע אודות הקהילה וההתמודדויות שלה, וללמוד כיצד לתת מענה טרנס-פרנדלי. זאת בנוסף לתמיכה ותיקצוב המענים הניתנים ע"י אירגוני הקהילה הטרנסג'נדרית, ובפרט תכנית "מעברים עונים".

המצב בשטח: משרד הרווחה יזם תכנית הכשרה למחלקות רווחה של רשויות מקומיות במסגרתה הוכשרו העובדים הסוציאליים לטפל בנוער להט"ב בסיכון ובבני משפחתם הזקוקים לסיוע. התכנית מתוקצבת על ידי המשרד אך כל רשות מקומית יכולה לבחור האם להצטרף אליה. מתוך כ-250 רשויות מקומיות בישראל, 70 רשויות עברו את תכנית ההכשרה, ובחמישים רשויות תופעל תכניתמענים ללהט"בים, הכוללת טיפול פסיכוסוציאלי פרטני עבור נוער, צעירים ומבוגרים להט"ב בסיכון, סדנאות, טיפול קבוצתי ועוד, בהשקעה של כמיליון וחצי שקלים בשנה.

צעדת הקהילה הטרנסית ליד התחנה המרכזית בתל-אביב 22 ביולי 2018 (צילום: מרים אלטשר/ פלאש90)

שירותים בהפרדה מגדרית משאירים א.נשים מהקהילה הטרנסית בין הכיסאות

הבעיה: שירותי רווחה ובריאות רבים הניתנים ע"י המדינה כוללים בתוכם מרכיבים של הפרדה מגדרית, כלומר המסגרות המספקות את השירות מיועדות לגברים בלבד או לנשים בלבד, או שבאותה המסגרת ישנה חלוקה ברורה בין גברים לנשים. הפרדה זו גורמת פעמים רבות לאפליה כלפי טרנסג'נדרים/ות בקבלת השירות. בעיה זו עולה בעיקר כאשר יש פער בין המסמכים הרשמיים ובין זהותו המגדרית של אדם.

"חייבים מקומות אשפוז, מקומות בהוסטלים, פנימיות שמתואמים לאנשים טרנסים", אומרת שלי נתן, מנהלת התחום הפסיכוסוציאלי באגודת הלהט"ב. "אין הבנה, קבלה, רצון לפתור את הקשיים. כל מקומות האשפוז הם ממוגדרים, זאת הבעיה הכי גדולה. רק אתמול הייתה לנו אישה טרנסית במצב אובדני, ורצו לאשפז אותה במחלקת גברים. המדינה לא דואגת לכך שיהיו הוסטלים ובכלל שירותים שמותאמים לקהילה הלהט"בית. חובה שתהיה מחלקה פסיכיאטרית שיש בה אפשרות לשכן אנשים טרנסים, והוסטלים לבריאות הנפש שיהיו טרנס-פרנדלי ולהט"ב-פרנדלי. גם בפנימיות לנוער צריך יהיו חדרים שמיועדים לטרנסים וטרנסיות, שיוכלו להתקלח, להשתמש בשירותים, לישון בצורה נוחה. וזה מבלי לדבר על הכשרות של הצוותים הרפואיים והסוציאליים להבנה של הצרכים".

ב'מעברים' דורשים מהמדינה לפתח רצף מעני טיפול ודיור הניתן לכל חברי וחברות הקהילה הטרנסית ללא תלות במקום מגורים רשום, וללא תלות בגילם. ובפרט פתיחת גגון להט"ב – דיור חירום למבוגרים מעל גיל 25 (המסגרת המוצעת כיום על ידי משרד הרווחה היא עד גיל 27). בנוסף דורשים ב'מעברים' לקבוע נהלים, יחד עם אירגוני הקהילה הטרנסג'נדרית, לשילוב אנשים טרנסג'נדרים במעני רווחה קיימים הממוגדרים לגברים ולנשים.

בנוסף מצביעים במעברים על מחסור חמור בשירותי רווחה הכוללים דיור. בקהילה הטרנסג'נדרית יש שיעור גבוה של מחוסרי/ות דיור, בגלל גורמים שונים: מצוקה כלכלית, יחסים משפחתיים מעורערים, אפליה בתעסוקה, אפליה חמורה מצד בעלי דירות להשכרה, נגישות נמוכה לשירותים חברתיים ועוד.

מסדרונות מוסד רפואי (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

המצב בשטח: ממשרד הרווחה נמסר כי המשרד מפעיל רצף מסגרות לטיפול מופרד מגדרית הניתן לנשים בוגרות בזנות, בת"א, חיפה וב"ש, בו מטופלות באופן שוטף גם נשים טראנסג'נדריות (בעיקר בת"א) על בסיס הגדרתן המגדרית העצמית בצד יתר הנשים, ומקבלות מענים רגישי זהות מגדרית. רצף המענים כולל: דירות חירום למזעור נזקי הזנות, קורת גג, ארוחות חמות, מקלחת, פעולות למיצוי זכויות וליווי פסיכו-סוציאלי. בנוסף מפעיל המשרד מרכזי יום והוסטלים לנשים בשיקום מזנות, המעניקים טיפול פרטני וקבוצתי ממושך, כלים להתמודדות בחיים שאחרי עיסוק בזנות, ליווי והשמה תעסוקתיים ועוד כ"חליפה" טיפולית אישית לפי צרכיה של המשתקמת. מדי שנה מטפל המשרד בכ-550 נשים הנמצאות בזנות, בהיקף תקציבי של למעלה מ-8 מיליון ₪.

בנוסף הקים המשרד בשנתיים האחרונות שתי דירות מעבר – האחת לצעירים טראנסג'נדרים Female to Male והשניה לצעירות טראנסג'נדריות Male to Female בעיר תל אביב, בהשקעה של מליון ₪ בשנה. הדירות מיועדות לצעירים/ות טרנסים/ות עד גיל 28 הזקוקים למסגרת תמיכה פסיכוסוציאלית לתקופה ממושכת לקראת חיים עצמאיים. המשרד מממן ומפקח על הפעלת הדירות.

ממשרד הבריאות נמסר כי לא צפויה להיפתח מחלקת אשפוז פסיכיאטרי המותאמת לא.נשים טרנסים.

מענים מותאמים ללהט"בים במגזר הערבי, הדתי והחרדי

הבעיה: להט"בים ערבים, דתיים וחרדים מתמודדים עם קשיים ייחודיים הכוללים התמודדות עם איסורים דתיים ביחס לקיום יחסים להט"ביים, נידוי מהקהילה ומהמשפחה וכן סכנת חיים. מצב זה מצריך מענים המותאמים אליהם, שאינם תמיד בנמצא.

המצב בשטח: משרד הרווחה מפעיל מיזם משותף עם עמותת "איגי" (ארגון נוער גאה) להפעלת תכנית להתמודדות עם מצבי סיכון של בני נוער וצעירים במגזר הדתי והחרדי, בחברה הערבית, ובקהילה האתיופית, הכולל: קו חירום הפועל 24 שעות ביממה כל ימות השנה וכן מענים ברשתות חברתיות, מענים קבוצתיים, ליווי אישי ומועדוני נוער וצעירים, זאת בהשקעה בגובה של כ-500 אלף ₪, הצפוי להתרחב.

עוד נמסר מהמשרד כי השנה נפתח הוסטל טיפולי ארוך-טווח בחולון ל-12 צעירים וצעירות להט"בים בגילאים 25-18 במצבי סיכון, שקולט במקרי הצורך גם צעירים עד גיל 27, חסרי קורת גג וחסרי עורף משפחתי, הזקוקים לסידור חוץ ביתי, בהשקעה של כמיליון ו-800 אלף ₪ בשנה וחצי. ההוסטל מעניק לצעירים קורת גג, מזון, סיוע בהכשרה מקצועית לתעסוקה והתערבות טיפולית שיקומית, כאשר השירותים שיקבלו יהיו בהתאם לערכי התרבות, הדת ואורח החיים שהם מנהלים. כל צעיר וצעירה יוכלו לשהות בהוסטל בין חצי שנה לשנה וחצי, ותותאם לו תכנית טיפולית אישית בהתאם לצרכיו ועובד/ת סוציאלי/ת זמינ/ה למתן מענה טיפולי בעיתות משבר. במסגרת ההוסטל מתקיימות גם פעילויות פנאי והעשרה, כמו: הרצאות, סדנאות, סרטים והצגות, טיולים וסיורים באתרים, חוגי התעמלות ועוד. בנוסף, בחודשיים הראשוניים בעת השהות במסגרת, מוענקים לשוהים דמי כיס בסך 100 ₪ בחודש להוצאות אישיות. ההוסטל מופעל 24 שעות ביממה כל ימות השנה באמצעות עמותת "אותות", ומדובר במסגרת ארצית שקולטת מושמים מכל הארץ.

בדידות והיעדר מסגרות מתאימות: להט"ב בגיל השלישי

הבעיה: בישראל כמאה אלף זקנים או אנשים קרובים לגיל זקנה מקהילת הלהט"ב. כמו שבחברה הישראלית כולה ישנה הדרה של זקנים ואפליה גילנית, זקנים להט"בים חווים את ההדרה פעמיים – הם גם זקנים וגם להט"בים; ונשים וטרנסים חווים אפליה משולשת. הם נותרים ללא תמיכה משפחתית, בתי הדיור המוגן אינם מותאמים אליהם וגם שירותי הבריאות המטפלים בהם.

"בקרב זקנים להט"בים יש בדידות גדולה מאוד שנובעת מכמה סיבות", מסבירה נוגה פורת, עובדת סוציאלית קהילתית, "רבים מהם ללא משפחה, כי הם התגרשו ואיבדו את המשפחה שהקימו, או שאין להם ילדים. במדינת ישראל הרבה מהטיפול בזקנים קורה דרך המשפחה, לכן מי שאין לו משפחה נקלע לקושי גדול. מבחינת בריאות, מערכת הבריאות לא מותאמת לזוגיות להט"בית. לדוגמא, אם מישהי מבוגרת מגיעה לבית חולים בגלל מצב רפואי מסוים, הרופא המטפל לא יכול למסור מידע לבת הזוג שלה, שלא לדבר על לקבל החלטות עבור בן או בת זוג שנמצאים בחוסר הכרה. מבחינת דיור מוגן, כל מערכת הדיור המוגן שמיועדת לגיל השלישי מוכוונת זוגות הטרו, במקרה הטוב ירימו גבה ובמקרה הרע תיהיה להט"בופוביה. גם בכל נושא תרבות הפנאי הם לא מוצאים את עצמם".

מבחינת פתרונות ומענים אומרת פורת, "יש צורך גדול בהנגשת זכויות והכשרה של אנשי צוות בתחום הרפואה והטיפול. זה מאוד חשוב כי לא רוצים שיהיו פה מערכות רפואה ורווחה חלופיים. צריך להקים מרכז יום ייעודי, ותכנית הסברה והכשרה לצוותים בדיור מוגן, צוותים מטפלים וצוותים רפואיים".

המצב בשטח: נראה כי משרד הרווחה לא התייחס עד כה לנושא, מאחר שבתגובת המשרד לשאלותינו לא הופיע מענה לקשישים להט"בים. החדשות הטובות הן שבמשרד יש נכונות להתחיל לפתח מענים כאלה: "נציגי השרות לאזרחים ותיקים במשרד צפויים להיפגש עם הארגון, על מנת לאפיין את הצרכים הייחודיים של קשישים להטבים, כדי לספק להם מענים, כחלק מרצף השרותים שמספק המשרד הן לאזרחים ותיקים והן לאוכלוסיית הלהטב", נמסר מהמשרד.

מרכז תרבות לקשישים. למצולמים אין קשר לכתבה (דניאל שטרית פלאש90)

אפליית טרנסג'נדרים בתעסוקה

הבעיה: סקר נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה של משרד הכלכלה משנת 2015 מראה כי אנשים טרנסג'נדרים סובלים מסוגים רבים של התנהגות פוגענית, ובשיעורים ובתדירות גבוהים יותר מאשר הומואים לסביות וביסקסואלים: 86% – דיווחו כי חוו אפליה בתעסוקה, 72% – דיווחו שהם סובלים "מהומור" על חשבונם מצד הממונה ( 58% מהומור מצד העמיתים), ו-39% – דיווחו כי נדרשו להתלבש בהתאם ל'מינם המקורי'. בדומה לסקרים דומים מרחבי העולם, הסקר הוכיח כי חוויות אלו פוגעות בתפקוד של אנשים טרנסג'נדרים במקומות העבודה, במצבם הנפשי ולעיתים אף במצבם הפיזי.

החוק ובתי המשפט, אגב, עומדים לצד אנשי הקהילה הטרנסית: ביוני 2015 קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסק דין תקדימי כי יש לפרש את האיסור להפלות אדם בשל מינו בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה כמתייחס לא רק למינו הביולוגי של האדם, אלא גם לזהותו המגדרית ולחריגות מהדפוס המקובל של התאמה בין מין ביולוגי לזהות מגדרית.

המצב בשטח: מעבר לאפשרות להסתייע בנציבות שוויון הזדמנויות במשרד הכלכלה במישור המשפטי, לא ידוע על תכניות אקטיביות בהן נוקטת הממשלה לעידוד תעסוקה של טרנסים.

הורות טרנסג'נדרית

הבעיה: אפליה מצד שירותי הרווחה ניכרת גם כלפי הורים היוצאים מהארון כטרנסג'נדרים/ות לאחר שיש להם/ן ילדים. הורים אלו סובלים/ות לעיתים קרובות, מכך שילדיהם/ן נלקחים מהן, על ידי בית המשפט במסגרת הסכמי ראיה או ע"י ידי רשויות הרווחה. רשויות הרווחה לעיתים רואות בבתים של טרנסיות/ים מקומות "מסוכנים" עבור ילדים בשל פתולוגיזציה ודעות קדומות כנגד הקהילה. בתי המשפט נוטים לקבל טענות כי שינוי מגדרי של הורה מהווה סכנה לבריאות הנפש של הילד, למרות שאין מידע אמפירי שיתמוך בטענה זו.

המצב בשטח: ממשרד הרווחה נמסר כי "מדיניות המשרד המיושמת בשטח הינה שילד זקוק לקשר מיטבי עם שני הוריו בהתאם לצרכיו ללא תלות בזהות מגדרית או מינית של הוריו. התערבות עו"ס לסדרי דין נערכת בהוראת בית משפט, כשההורים בסכסוך ואינם מצליחים להגיע להסכמות הוריות בעצמם. טענות על החלטות שיפוטיות יש להפנות להנהלת בתי המשפט".