בשבוע שעבר זכה אימראן חאן בבחירות לראשות ממשלת פקיסטן, והיה לספורטאי השני בהיסטוריה שהצליח לעשות את המעבר החד מהמגרש להנהגת מדינה. חאן, בן ה-65, שכיהן כחבר פרלמנט המדינה בחמש השנים האחרונות, הוא הקפטן האגדי של נבחרת הקריקט הלאומית שהוביל את המדינה לזכייה באליפות העולם ב-1992, תואר הראשון והיחיד שלה.

מאז שפרש ממשחק פעיל, לפני כמעט 22 שנים, היה חאן מעורב בזירה הפוליטית של המדינה.  ב-1996 הקים את מפלגת "פקיסטאן תחריכ-י אינסאף"(התנועה הפקיסטנית למען צדק"),  ואת המירוץ לראשות הממשלה ניהל בהטחה למגר את השחיתות במדינה ולשקם את הכלכלה המתפוררת.

במהלך הבחירות הוטחו בחאן האשמות, אותן הוא מכחיש כמובן, שהוא המועמד המועדף על הצבא, ששירות המודיעין שלו פעל מאחורי הקלעים נגד יריביו המרכזיים. כדי לנצח הוא נזקק לתנופה אלקטורלית חסרת פרופורציות, וגלי ההערצה לה הוא זוכה – בין היתר בזכות עברו הספורטיבי, העניקו לו בדיוק את זה.

כעת הוא מקווה שיצליח  להקים את הממשלה בהצלחה להוביל את האומה,יותר מ-26 שנה לאחר שהוביל את הנבחרת המקומית לתואר הספורטיבי הגדול והחשוב בהיסטוריה שלה. אין ספק שהוא נראה נחוש בדעתו להוביל את המדינה כראש ממשלתה ולהוציא אותה מן הבעיות הכלכליות, החברתיות ולהתמודד מול האיום של הטליבן.

חאן כאמור נבחר לשמש כראש הממשלה הפקיסטנית לחמש השנים הקרובות ובכך הפך לספורטאי השני שמנצל את מעמדו כגיבור לאומי ספורטיבי כדי להיבחר למנהיג המדינה. הראשון לעשות זאת היה שחקן הכדורגל לשעבר ג'ורג וואה שנבחר לנשיא ליבריה בחודש ינואר, לאחר קריירה מפוארת כשחקן בקבוצות מילאן, פ.ס.ז' , צ'לסי ומנצ'סטר סיטי. שני ספורטאי העבר מוכיחים שוב, שתפקידו של הספורטאים בחברה כיום אינו רק לייצג את המדינה בתחרויות בין לאומיות, אלא גם להוביל את החברה למקומות ערכיים ראויים יותר.