במהלך החודשיים האחרונים הופכת קרן אפריקה מאיזור רווי מלחמות וסכסוכים לאיזור שבו מתחוללים תהליכי שלום ופיוס אזוריים דרמטיים מאד. בתחילה, היו אלה אתיופיה ואריתריאה שחתמו ב-9 ביולי השנה על ההצהרה המשותפת לשלום ולידידות, שבה הכריזו על סיום מצב הלוחמה ביניהן ועל חידוש היחסים הדיפלומטיים. לאחר מכן, ב-30 ביולי, הכריזו נשיאי סומליה ואריתריאה על חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. האם תהליכי השלום והנורמליזציה האזוריים הללו הם פתאומיים?

כדי לענות על השאלה למה האירועים הללו מתרחשים עכשיו ובכלל כדאי להבין את "מאחורי הקלעים" של התהליכים עצמם. חשוב להדגיש כי ים סוף הוא אחד מהנתיבים הימיים העמוסים בעולם, והוא נתון בשני העשורים האחרונים בפני סכנה לחופש השייט בשל פעילות של שודדי הים הסומאלים, המלחמה בתימן ופעילותם של ארגוני הטרור בסומליה ובתימן. לכן, אגן ים סוף בכלל וקרן אפריקה בפרט מהווים נקודת מפגש בין מאבקים, המתרחשים בו זמנית, על הגמוניה והשפעה.

המאבק הראשון הוא מאבק בין מעצמות העל – סין, הודו, יפן, צרפת, רוסיה, ארה"ב, האיחוד האירופי – על הגמוניה והשפעה באוקיינוס ההודי ועל דריסת רגל במפרץ עדן ובג'יבוטי. ברקע המאבק- הרצון להבטיח את נתיבי השייט בפני הסכנות המאיימות עליהם. במסגרת מאבק זה, סין חנכה ב-1 באוגוסט 2017 את הבסיס הצבאי הראשון שלה מחוץ לסין בג'יבוטי. בשל חששה מהתגברות ההשפעה הסינית בג'יבוטי ומכך שג'יבוטי, בהשפעת סין, עלולה להכריז על הפקעת השטח עליו ניצב הבסיס הצבאי האמריקני במדינה, שהוא גם בסיס הקבע האמריקני היחידי באפריקה נכון להיום, ארה"ב מעוניינת להעביר את בסיסה לאריתריאה. אבל לשם כך נחוצה לה יציבות אזורית. גם לסין נחוצה אותה יציבות אזורית מאחר והתחילה לאחרונה להפיק נפט במדבר האוגדן שבאתיופיה.

המאבק השני שהחל ביוני 2017 בעקבות ניתוק היחסים בין ערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים ומאוריטניה מזה לבין קטר מזה, מתנהל בין מעצמות אזוריות. ערב הסעודית, איחוד האמירויות, טורקיה וקטר מתמקדות במאבק על חופו האפריקני של ים סוף. ערב הסעודית ואיחוד האמירויות רואות במדינות הממוקמות לחופיו את רצועת הביטחון שלהן במסגרת המלחמה בתימן ואבטחת חופש השייט בים סוף. מנגד, קטר ובעלת בריתה טורקיה מנסות לבלום את התרחבות ההשפעה של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות במדינות הללו. לכן, סעודיה ואיחוד האמירויות היו מעורבות גם כן בתיווך שהוביל לפיוס בין אריתריאה לאתיופיה.

שני המאבקים הללו שיחקו לידיהם של ראש ממשלת אתיופיה, אביי אחמד, ושל נשיא אריתריאה, איסייאס אפוורקי. אביי שהחל לכהן כראש ממשלת אתיופיה רק ב- 2 באפריל 2018 מוביל שורה של רפורמות מרחיקות לכת בכל תחומי החיים במדינה. כמו כן, מאז שעלה לתפקידו, הוא מנסה לבצר את מעמדה של אתיופיה כמעצמה אזורית ואף מתכוון לבנות צי, אך כדי לעשות זאת נחוץ לו מוצא אל הים. לכן, הוא השתמש במאבקי הכוח האזוריים והמעצמתיים על מנת לבצר לאתיופיה מוצא אל הים גם במסגרת ביקורים והסכמים עליהם חתם עם מנהיגי ג'יבוטי, סודאן, קניה וסומליה וגם במסגרת הפיוס עם אריתריאה. אפוורקי, מצדו, מודע לכך שמצבה הכלכלי של אריתריאה הוא בכי רע ובד בבד מנסה לשפר את מעמדו בזירה הבינלאומית כפי שעשה עומר אל-בשיר, נשיא סודאן, ולכן, פיוס עם אתיופיה הוא המהלך הנכון מבחינתו בעת הזאת.

הפיוס בין שתי המדינות מוביל כעת לתגובת שרשרת אזורית כאשר סומליה ואריתריאה חידשו את היחסים הדיפלומטיים ביניהן, אתיופיה מתווכת ליישוב הסכסוך ומצב הלוחמה הקיים מזה עשור בין ג'יבוטי לאריתריאה, סודאן ואתיופיה מדברות על רצונן להסדיר את מתווה הגבול ביניהן ואריתריאה מתווכת בסכסוך הקיים בין סומליה לבין איחוד האמירויות.

על כן, ניתן לראות כי בחודשים האחרונים נוצרה הצטלבות אינטרסים עולמית ואזורית נדירה, שבשילוב ראש ממשלת אתיופיה חדש ואמיץ, שכבר עבר ניסיון התנקשות כושל בחייו, מאפשרים את ייצובה של קרן אפריקה. לפיכך, נדרש להבין את מפת האינטרסים הבינלאומיים, האזוריים והמקומיים באיזור על מנת שניתן יהיה להבין את תהליכי השלום והפיוס עצמם בהם מעורבים שחקנים מקומיים, אזוריים ובינלאומיים בעת ובעונה אחת.

***

ד"ר משה טרדימן הוא מומחה לאגן ים סוף ולאיכות סביבה בעולם הערבי והמוסלמי מ- Green Compass Research & Consulting, ועמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית ובמרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי באוניברסיטת חיפה.