דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י' בניסן תשפ"ד 18.04.24
18.2°תל אביב
  • 11.9°ירושלים
  • 18.2°תל אביב
  • 17.4°חיפה
  • 18.7°אשדוד
  • 15.5°באר שבע
  • 22.2°אילת
  • 18.7°טבריה
  • 13.3°צפת
  • 17.8°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
ביקורת קולנוע

ביקורת קולנוע / בלי להיצמד לסיפור, "הבלתי רשמיים" מתאר את הקמתה של ש"ס בצורה נהדרת

שחקנים מצוינים, עריכה ובימוי טובים והתכתבות לא מחייבת עם סיפור מכונן בפוליטיקה הישראלית: לכו לראות את סרטו החדש של אלירן מלכה | והסיפור האמתי? דרמטי לא פחות מהסרט

מתוך הסרט ׳הבלתי רשמיים׳ (צילום: ירון שרף).
מתוך הסרט ׳הבלתי רשמיים׳ (צילום: ירון שרף).
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

לפני שאדון בסוגיה עובדות מול מציאות בסרט הנהדר "הבלתי רשמיים" המספר את קורות הקמת ש"ס, אומר שהמציאות של הקמת המפלגה הזאת היא הרבה יותר מורכבת, מסובכת ויצרית, ואדם שרוצה להעמיק בסיפור האמתי כדאי  שיחפור במקורות אחרים.

כל זאת אינו מוריד ואינו סותר את העובדה ש"הבלתי רשמיים" הוא סרט מצוין, תענוג של ממש, המתמקד באנקדוטה פנטסטית בהקמת ש"ס, בניצוחו של התסריטאי והבמאי אלירן מלכה. לא רק בקנה מידה מקומי ישראלי, אלא בקנה מידה קולנועי בינלאומי, טוב יותר מרוב הסרטים הזרים שצפיתי השנה.

מה אתה מחפש בסרט?- הנאה, חוויה שכל כולך שקוע בה, מצולם ערוך ומשוחק באופן אמין, יצירה שמוצפן בה מסר ורלוונטיות שלא תוקעים לך הישר לגרון ועדיין נטמעים בך-והרי לך סרט שהוא כליל השלמות (כמעט, להיזהר מעין הרע והתלהבות יתר- אך זו הייתה תחושתי כשיצאתי, נלהב ומוחא כף כמו בסרטים המהנים כשהייתי ילד ועוד לא למדתי והתייסרתי בתלאות עשיית הסרטים). אחד המבקרים כתב שזה סרט בורקס בתחפושת סקורסזה. אם כך תתחילו לאהוב בורקס, כי "הבורקס" הזה אפוי לעילא ולעילא וגם אין מי שיתחרה בסגנון ובקולנוע של סקורסזה. אלירן מלכה הוא אלירן מלכה וזה כבוד גדול בפני עצמו.

מתוך הסרט ׳הבלתי רשמיים׳ (צילום: ירון שרף).
מתוך הסרט ׳הבלתי רשמיים׳ (צילום: ירון שרף).

הסרט שמתרחש בשנות ה-80, מספר על אלמן חרדי ספרדי ירושלמי בעל בית דפוס קטן בשם יעקב כהן (שולי רנד המצוין, בדומה לכל השחקנים המשתתפים בסרט) שמנסה לרשום את בתו לסמינר בנות שנשלט כמו כול הסמינרים על ידי היהדות החרדית האשכנזית. מטעמים גזעניים, הילדה לא מתקבלת, ויעקב כהן מתחיל במאבק להכניס את בתו לסמינר (כל כך רלוונטי להיום, דבר לא השתנה).

תוך כדי מאבקו הוא אוסף לצדו שני חברים המצטרפים למאבקו כנגד האליטה האשכנזית-חרדית השולטת לא רק על עולם ההלכה, אלא גם על התקציבים של עיריית ירושלים. השלושה מעלים את רף מאבקם ומחליטים ללא כל אמצעים וידע לנהל מאבק להיכנס למועצת העיר ירושלים. מה שמניע את הלהט שלהם הם האפליה הזועקת לשמים שנוגעת בגורל ילדיהם ובחיי היומיום שלהם.

הצד הקומי בסרט נובע מההנגדה: חוסר ידע ותמימות נוגעת ללב של "שלושת המוסקטרים" ביחס למציאות הפוליטית המורכבת. אין להם כל מושג בניהול קמפיין, בחוקי הבחירות, ביחסי הכוחות הפוליטיים – אפס מבחינתם. חלק מהבעיה הם רבנים ספרדיים שפוחדים להזדהות אתם כי הרי בציבור החרדי (במידה רבה גם היום) נזקקים שלושת גיבורינו לאישור של רב בכיר אשכנזי בבני ברק לרוץ לבחירות. מעקש נוסף הוא התנגדות המשפחות והחברים מחשש להסתכסך עם הרבנים האשכנזים שימנעו מילדיהם לימוד במוסדותיהם. החרדים האשכנזים מלגלגים ולועגים לננסים הספרדים. ההרפתקה של יעקב כהן וחבריו מתפתחת למהתלה גדולה, בה דויד הקטן מתמודד חסר סיכוי מול גוליית המזוין מכף רגל עד ראש, כלומר נגד המכונה הפוליטית המשומנת של אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה, שגם ממשלת ישראל של ביבי אינה יכולה להם.

וכשנראה ש"שלושת המוסקטרים" שלנו צוברים כוח בציבור הספרדי ברחוב הירושלמי, הפוליטיקאים האשכנזים מתחילים לחשוש ומנסים לשחד אותם בכספים, בניית בתי מדרש, ג'ובים. אבל כמו במערבון הגיבור יעקב כהן מסרב לכל שוחד ומנצח את הבחירות, כאשר ההמשך הטבעי לניצחון בעירייה הוא מרוץ לבחירות לכנסת.

בנקודה זו של מרוץ לכנסת שמובטחים בו מנדטים וכסף, קורץ בור השומן לרודפי כוח ובצע, עסקנים שהתנגדו בתחילת הדרך ליעקב כהן וחבריו. האופורטוניסטים עולים על העגלה הדוהרת לעבר הכנסת ודוחקים את יעקב כהן החוצה, הופכים אותו לאנקדוטה לא ידועה ונשכחת בהיסטוריה של ש"ס והפוליטיקה הישראלית והסרט בא לעשות צדק עם יעקב כהן.

תחילתו של הסרט וסופו הופכים את הסיפור לקומי טרגי (ולא דרמה קומית כפי שנכתב בפרסום).

ההשלמה בה הגיבור מקבל את גורלו, באפילוג המלטי מרשים של קבלת הדין מקהה את הממד הטראגי. הבמאי עושה, אפוא, חסד עם הצופה, להשאיר טעם טוב. המסר הוא שהגיבורים האמתיים של ההיסטוריה נדחקים במקרים רבים החוצה, ולתהילה זוכים האחרים.

תעלומת ש"ס, הרב עובדיה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90).
תעלומת ש"ס, הרב עובדיה (צילום: נתי שוחט / פלאש 90).

יחד עם הרלוונטיות, נזהר  הסרט, בסצנות המדומיינות, שלא לפגוע באנשים החשובים של ש"ס. צופים המיטיבים להכיר את תולדות הקמת ש"ס רואים כיצד יוצרי הסרט מהלכים על קרח דק חוששים לנפץ אותו כמו לאזכר שמות אמתיים, אם משום כבוד הרבנים או משום החשש להיתבע על לשון הרע, מי יודע?

האמת המלאה על ש"ס עוד יותר צינית ואופרטוניסטית, והסרט נמנע בצדק רב מהאמת המלאה והפתלתלה של הקמת ש"ס, כי אם היה עושה כך, היה התסריטאי חוטא ליצירה.

ולהלן האמת המלאה והמאלפת לטובת הצופים – לא פחות שווה סרט.

בגדול, הפטרון הגדול של ש"ס היה המנהיג החרדי הליטאית-האשכנזי מבני ברק, הרב שך ראש ישיבת פוניבז' האשכנזית. הוא היה הסמכות הפוליטית של ש"ס. הרב שך התפרסם בשעתו שקילל בעברית נלעגת את הקיבוצניקים אותם כינה "אוכלי השפנים". בסרט המנהיג האשכנזי הקובע מבני ברק, שנקרא גרליק, התנגד לש"ס ולא נתן את ברכתו בגלל התעלולים של גיבור הסרט יעקב כהן. מי שכן נתן את ברכתו (בסרט ובמציאות) היה הרב עובדיה שבסרט נקרא בשם אחר. כולם סרו למרותו הפטריאכלית המוחלטת של הרב עובדיה. אלא שבמציאות, הרב עובדיה יוסף, היה כפוף למרותו של הרב שך האוטוריטה האשכנזית. הרב האשכנזי הליטאי שך העביר שני מנדטים מהציבור החרדי לש"ס.

בסיפור של הקמת ש"ס (שלא תראו בסרט) הכול היה אישי, מלחמת עולם של ממש: הפטרון האשכנזי הליטאי הרב שך נקם בפלגים החסידים אתם הסתכסך במועצת גדולי התורה. ואילו לרב עובדיה היה חשבון עם שר המשפטים משה ניסים מהליכוד שלא תמך בהמשך כהונתו של הרב עובדיה כרב הראשי לישראל. השר ניסים היה בנו הרב הראשי הקודם, הרב יצחק ניסים, שלא אהב את הרב עובדיה בלשון המעטה- מלחמת עולמות בין שני רבנים עיראקיים. הרב עובדיה שלא סבל במיוחד את העדה המרוקאית הביא המוני מצביעים מרוקאים למפלגה המרדנית שנדדו מהליכוד בעיקר. מסובך? בכלל לא. גם לרב עובדיה וגם לרב שך היו מניעים וחשבונות אישיים והם חברו יחד לתמיכה בהקמת ש"ס. בלעדיהם שום דבר גדול לא היה קורה.

הרב יצחק פרץ, הרב הספרדי של רעננה מונה לראש המפלגה, והוא מוצג בסרט כרב האופורטוניסט "לבוש החליפות" כינוי הגנאי שהדביקו יעקב כהן וחבריו שמתעמתים אתו בסרט עד כדי מכות. הדמות של פרץ דוחקת את יעקב כהן מרשימת ש"ס לכנסת. אגב, הרב פרץ שהתמנה לשר הפנים מטעם ש"ס היה אדם חשוך שטען שתאונת הדרכים "אסון הבונים" על פסי הרכבת של חוף הבונים בה נהרגו עשרים ותשעה נערים נגרמה בגלל חילול השבת. ראש הממשלה פרס נמנע מלגנות אותו…אז מה אנחנו רוצים מביבי?

הסיפור היצרי-אישי של הרב שך והרב עובדיה שגרם להקמת ש"ס גדול ראוי לאפוס קולנועי רחב יריעה (מבלי לפגוע בסרט האלגורי הנפלא שלנו) אבל לצערנו הקולנוע הישראלי אינו בנוי מנטלית ותקציבית לאפוסים גדולים, ועד אז נתרפק על הסיפור האלגורי האנושי של "הבלתי רשמיים" חומרים מהם נבנו סרטים גדולים.

היבט טראגי בהקשר של הסרט, שראשי ש"ס חפצי שידוך טוב, שלחו ושולחים עדיין את ילדיהם לבתי הספר ומוסדות תורה האליטיסטיים של האשכנזים-החרדים. ומי שנשאר בימים אלה לעמוד במערכה המתישה כנגד האפליה של אי קבלת נערים ספרדים הוא זוכה פרס סמי מיכאל לחברה, עו"ד יואב ללום שהקים ארגון "נוער כהלכה", בחור מצוין שגם את ילדיו  לא קיבלו לבתי ספר אשכנזיים אלא שהפעם הוא נאבק גם בראשי ש"ס.

עוד עשרים שנה ייעשה סרט על עו"ד יואב ללום, להתראות ועד אז אל תחמיצו את "הבלתי רשמים" עדות מרתקת למשחקים הפוליטיים במחוזות הפרובינציאלים. הגיבורים הם החפ"שים של הפוליטיקה, אחריהם יבואו הנצלנים לקצור את זרי התהילה.

נ.ב

מירי רגב שלא טרחה לברר כמה זמן לוקח לעשות סרט (בין ארבע לעשר שנים) התהדרה, כך שמעתי, שבתקופתה עושים סרטים מסוג זה…ובכן, קרן הקולנוע הישראלי שאותה רוצה מירי רגב להרוס עודדה את הסרט כבר לפני חמש שנים. טוב עשה הבמאי  שהעמיד אותה על מקומה, לתשומת לב אנשי הפריימריס בליכוד שאולי גם הם נקעה נפשה מתרבותה של שרת התרבות.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר
פעמון

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״

נרשמת!