"המציאות אומרת שהדרוזים הם לא אזרחים סוג א' של מדינת ישראל וזה כמו יריקה בפרצוף שלנו", כל אמר לדבר ראשון ח"כ לשעבר שכיב שנאן שהשתתף בדיונים בהם הוצג המתווה לפתרון משבר בעדה הדרוזית סביב חוק הלאום. לדבריו הבינו בדיונים שאין כל כוונה לשנות את החוק בצורה מהותית, ולמרות שהעדיפו לקבל חלק מהמתווה, אין שביעות רצון מהתוצאה הסופית שעדיין משאירה את החוק על כנו.
"בצוות שהוקם ישבנו יומיים. ביום הראשון אמרנו שאנחנו לא מוכנים לשמוע שום דבר פרט לפתרון בעיית ההכרה בחוק הלאום. זהו חוק רע, חוק גזעני, חוק שמהווה יריקה בפרצוף שלנו ואנחנו רואים בו דבר חמור ביותר. הם לא הסכימו לא לתקן ולא לבטל. הם לא חוקקו אותו בשביל לתקנו או לבטלו. הם אמרו שיציעו לנו פיתרון חקיקתי כולל עיגון בחוק יסוד שמבטל את הביטול שלנו בהתאם לחוק הלאום. אז כמה הצעות הוצעו, נבנה מתווה, מסמך עקרונות על פיו אמורים לחוקק שני חוקים רגילים ולתקן חוק יסוד. כל אלה שטוענים שקנו אותנו זה בבל"ת. אמנם החוק כואב ובלתי הפיך, לצערי בשלב הזה, ההרכב של הכנסת כנראה לא מאפשר לא תיקון ולא ביטול".
שנאן מתרעם על מפלגות שלמרות שיש להן זיקה לעדה הדרוזית, לא מצאו לנכון להתנגד לחוק, וכן על שאר המפלגות שאישרו את החוק למרות שביקרו אותו. "לא אגודת ישראל, לא ש"ס, לא הבית היהודי, לא הליכוד ולא כולנו אף אחת מהם. כולם אמרו אולי טעינו אולי החוק לא טוב. החרדים אמרו שעשו עסקה, כחלון אמר היינו בחיפזון, נפתלי בנט אמר צריך לתקן את הקרע עם אחינו הדרוזים. כולם דברו אף אחד לא התכוון. לא להכניס את המילה שוויון, לא לתקן ולא לבטל".
"כשישבנו אצל רה"מ והסברנו את הסיטואציה ואני לא תמים ואני יודע שלא הכל שיקולים ערכיים אלא יש גם שיקולים פוליטיים ואחרים." רק לאחר שהבינו סופית שהחוק לא ישתנה, הסכימו לדון במתווה שלפחות יבטיח להם חלק מזכויותיהם. "מה שנשאר זה ללכת למתווה של רה"מ והמנכ"ל שלו והשר יריב לוין ופקידים נוספים שהתחייבו שיהיה פתרון לטווח ארוך. הפתרון הוא בעייתי בכמה היבטים ואני יודע את זה. אבל יש פתגם בערבית שאומר שאם אינך יכול למנוע את הקץ שלי אז תן לי לפחות את הזכות לעשות זאת בעצמי. הסיטואציה שנקלענו אליה מבישה, לא מכובדת, מיותרת, קשה ואין מילים טובות שאפשר לומר".
על המתווה שהוצע הוא אומר כי הוא "צעד ראשון במהלך שצריך לעשות אותו. אני חושב שהמסמך שקיבלנו הוא מסמך דיו על נייר שלא יהיה לו ערך אם לא ייושם. עכשיו צריך למלא אותו בתוכן ולהכין את החוקים ולהכין את התיקון בחוק היסוד. ולהכיל את הצרכים של דת, חינוך, תרבות ובנייה. הדבר הכי חשוב זה להבטיח את הבעלות על הקרקע שלנו. גם אם נהיה אזרחים סוג ז' עדיין נהיה על הקרקע ונשאר בבתים שלנו ואף אחד לא יוכל לסלק אותנו ואף אחד לא יעקור אותנו."
"לאחינו היהודים שעמדו איתנו והזדהו זעקו את כאבנו, שאף אחד לא יחשוב שאנחנו נגד שוויון. שאף אחד לא יחשוב שאנחנו רוצים את החוק. אנחנו לא רוצים את החוק בלי שוויון אבל אנחנו כמו אותם חברים איננו בין המחליטים. זה לא כניעות שאני מדבר כך אלא הכרה באמת, הודאה במציאות וניסיון לחלץ את המעט שאפשר לחלץ".
האם מבחינתך המאבק של הדרוזים והמאבק של הציבור הערבי נגד החוק הוא אותו מאבק?
"ברמת הבסיס כן. שניהם לפי מבחן התוצאה זו אותה תוצאה. כל מי שאינו יהודי בעיני חוק הלאום יש לו בעיה."
האם יש סולידריות בין שני הציבורים האלה?
"יש הרבה קולות שפויים שמדברים על צורך במאבק משותף. אבל נקודות המוצא שונות. כשמדברים במגזר היהודי על הדרוזים, אצל הרוב יש תחושה של תמיכה ואהדה. אבל יש גם ערך קיומי ובסיסי לכל אדם. אדם לא משנה אם אדם הוא יהודי, נוצרי, ערבי, מוסלמי, הודי תאילנדי… הוא בנאדם. הוא זכאי לחיים בכבוד וזכאי לשוויון.
למרות הקשר שהוא מזהה בין שני הציבורים, מדגיש שנאן שמדובר בסוגיות שונות. "אנחנו מדברים על העדה שלנו והצ'רקסים שיש לנו חוק שירות חובה. אני גם לא רוצה שיעשו לי טובה בגלל שאני משרת בצה"ל. רוצה שיכירו קודם כל בעובדה שאני אזרח ובעל בית וקרקע. אני רוצה חיים בכבוד מעל הקרקע שלי.
אין ספק שהשירות בצה"ל הוא מרכיב דומיננטי שמחזק את הקשר בין היהודים והדרוזים ונותן לו ערך נוסף של אחוות דם. אנשים שרצו כתף אל כתף והזיעה שלהם התערבבה. כשנרצחו הדם שלהם התערבב. ששמרו בלילות חטפו אותו קור, שכבו במארבים היו באותה התקלות. זה דבר מקרב."
