זה קרה השבוע לפני 25 שנה: פגישה בת ארבעה משתתפים שנמשכה ארבעים דקות בלבד, ובה הועלתה לראשונה הצעה מעשית למזרח תיכון אחר, שונה לחלוטין מהמוכר לנו כיום. תוכן הדברים נשמר בסוד, וסופר רק כעבור שנים: ראש הממשלה יצחק רבין שלח את מזכיר המדינה האמריקני וורן כריסטופר לבדוק האם נשיא סוריה, חאפז אל אסד, יסכים לנורמליזציה עם ישראל בתמורה לנסיגה ישראלית מרמת הגולן. אסד השיב בהתחמקות, אותה רבין פירש כסירוב. בתגובה החליט רבין להאיץ את המו"מ שניהלה ישראל עם הפלסטינים, שהבשיל, בסופו של דבר, להסכמי אוסלו.

הישראלי היחיד שהיה בחדר ועודו בחיים הוא שגריר ישראל בארה"ב דאז, איתמר רבינוביץ'. "ב-2 באוגוסט 1993 הגיע מזכיר המדינה האמריקני וורן כריסטופר לביקור בירושלים, ויום לאחר מכן המשיך לדמשק. הוא קיים פגישה עם רבין בשני חלקים, קודם בחלק המצומצם – רבין, כריסטופר, דניס רוס (שליח מיוחד של הבית הלבן למזרח התיכון, ש.נ.) ואני, ולאחר מכן פגישה בהיקף יותר רחב. בדרך כלל הפגישות המצומצמות הן קצרות, אך זו הייתה פגישה מאוד ארוכה שנמשכה כארבעים דקות. רבין הניח על השולחן את השאלה ההיפותטית ואמר לכריסטופר, 'מחר, כשאתה נוסע לדמשק, תשאל את אסד – אם הוא יקבל את מה שהוא רוצה, האם אני אקבל את מה שאני רוצה?"

יצחק רבין בפגישה עם וורן כריסטופר בוושינגטון (צילום: סער יעקב / לע"מ).

"רבין החל לפרט ולתאר לכריסטופר את ההסדר עם סוריה, לפחות איך שהוא ראה אותו – הסדר הבנוי על העתקת השלום עם מצרים, אך בשינוי גדול אחד: הרבה יותר נורמליזציה בהתחלה, כדי לשכנע את הציבור הישראלי שאסד באמת רוצה שלום וחדל להיות אויב. רבין גם הזהיר אותו אזהרה כפולה: האחת, שזה ישמר בסוד מוחלט, ואם ידלוף זה לא יהיה קיים. השנייה, הייתה מה שנקרא 'הפיקדון' והאמריקאים קראו לזה 'הכיס'. רבין אמר לכריסטופר, 'אני נותן לך פיקדון לכיס ולא לשולחן'. בזה הוא התכוון להגיד לכריסטופר שלא יפרוס לפני אסד את הכל, אלא שיתחיל לנהל מקח וממכר. שיעשה מסחרה מזרח-תיכונית. כלומר שכריסטופר יגיד לאסד שהיה בירושלים וראה איזו תזוזה".

רבינוביץ' לא ידע מראש מה הולך ראש הממשלה שלו לומר בפגישה. "זה הפתיע אותי. הוא התכונן עם עיקרי הנקודות לפני הפגישה, אני לא ידעתי. ביציאה מהחדר אמרתי לדניס רוס שאני לא אוהב מליצות, אבל אפשר לשמוע את משק כנפי ההיסטוריה בחדר כי רבין נתן לכריסטופר את המפתח לשלום ישראלי-סורי".

עד כמה האמין רבין באופציה הסורית?

התהליך שהוביל לפגישה החל שנתיים קודם לכן, עת התכנסו כלל מדינות המזרח התיכון, בפעם הראשונה, לוועידת השלום במדריד. על אף חוסר הנכונות המופגן של המשלחות השונות לבצע מחוות בוועידה עצמה, האירוע ההיסטורי הפיח בעולם תקווה לסיכוי לשלום במזרח התיכון. בעקבות הוועידה נוצרו ארבעה מסלולים למשא ומתן – ירדן, הפלסטינים, סוריה ולבנון. בעקבות ספקנותו של ראש הממשלה יצחק שמיר התהליך נעצר, אך באביב 1992 נפלה ממשלת הליכוד ולשלטון עלה יצחק רבין, נישא על גלי הבטחות להובלת תהליך שלום. זמן קצר לאחר הקמת ממשלת רבין, בשלהי כהונת ממשל בוש בארה"ב, קיים מזכיר המדינה ג'יימס בייקר מסע דילוגים אחרון במזרח התיכון. לאחר ביקורו בדמשק חזר בייקר עם בשורה מפתיעה – הוא הודיע לרבין כי אסד מוכן להגיע להסדר הבנוי עפ"י מודל השלום ישראל-מצרים.

שר החוץ הסורי פארוק א- שרע נושא דברים בוועידת מדריד לשלום, בספרד, בהשתתפות מדינות המזרח התיכון, ארה"ב ורוסיה (צילום: משה מילנר / לע"מ).

עד כמה התכוון רבין מלכתחילה להגיע להסדר עם הסורים? לאנשים שהיו בסביבתו אז תשובות שונות. רבינוביץ' אומר כי רבין לא חשב לפני ביקורו של בייקר שסוריה של אסד תהיה פרטנר רציני לשלום והדבר היה ניכר בתעמולת הבחירות, "הוא הבטיח במהלך הבחירות להגיע להסכם אוטונומיה עם הפלסטינים תוך תשעה חודשים מיום הקמת הממשלה, ודיבר במהלך הבחירות נגד ירידה מהגולן. לעשה, כפרגמטיסט, הוא התקדם בשני המסלולים – הסורי והפלסטיני. שיחק אחד מול השני, וציפה שבאחד מהם תהיה פריצת הדרך היותר מבטיחה".

ואכן, מאז תחילת כהונת ממשלת רבין החלו מגעים וסבבי שיחות עם הפלסטינים, בהובלת שר החוץ שמעון פרס. לטענת רבינוביץ', החלון הסורי נפתח במרץ 1993, בפגישתו הראשונה של רבין עם נשיא ארה"ב החדש, ביל קלינטון. "קלינטון מאוד לחץ לסגור עם הסורים. רבין אמר לו שיש גם פלסטינים. הוא הוסיף שזה בהחלט מקובל עליו, אך לא נתן למסלול הסורי עדיפות מוחלטת על זה הפלסטיני."

האם האמריקאים העדיפו שישראל תגיע להסכם עם הסורים?

"בזה אין שאלה. הייתה להם תפיסה שהסדר ישראלי-סורי יוציא את סוריה מהמעגל האיראני ויקרב אותה לארה"ב במטרה להביא לשינוי גיאו-פוליטי באזור שהאתגר העיקרי מבחינתם היה איראן ועירק. הם קראו לזה "בלימה כפולה", לבלום את איראן ועירק ע"י הסדר קודם כל עם הסורים. בהנחה שיהיה הסדר ישראלי-סורי יהיה יותר קל להגיע להסדר עם הפלסטינים שהקלפים שלהם יהיו יותר נחותים".

שגריר ישראל בוושינגטון, איתמר רבינוביץ', 1994 (צילום: סער יעקוב / לע"מ).

אך לדברי רבינוביץ', גם לאחר הדרישה האמריקאית להגיע להסדר עם סוריה והבעת הנכונות של אסד, נראה היה כי הפערים רבים מידי. "הבעיה הייתה שאי-אפשר היה ממש להתקדם עם הסורים. במו"מ מתקדם הם שמו נייר, הסכם שלום. היו בו כמה בעיות, למשל – לא הופיעה בו המילה ישראל. בהחלט נוצר שיג ושיח, אך הוא היה תקוע בגלל הדרישה שלהם לקבל מראש התחייבות ישראלית לנסיגה מלאה מרמת הגולן. אסד לא אמר קווי 4 ביוני, אבל הוא כן אמר 'נסיגה מלאה'. הגישה שלנו הייתה שלא אומרים שאף פעם זה לא יהיה, אבל לא מתחילים מו"מ מהשורה התחתונה."

"הייתה פגישה בין מזכיר המדינה וורן כריסטופר לשר החוץ הסורי פארוק א-שרע בווינה, והוא לא הצליח להזיז אותו", מוסיף רבינוביץ', "הייתה גם נסיעה חשאית של עוזר מזכיר המדינה אדוארד ג'רג'יאן לדמשק, וגם שם הוא לא הצליח לחלץ דבר. במקביל לכך תהליך אוסלו התקדם, ולקראת סוף יולי, ראשית אוגוסט, הוא כבר היה כמעט מוכן לחתימה. ואז כריסטופר הגיע לאזור."

"הנחנו שברגע שעושים הסדר עם הסורים, יהיה פשוט לסגור עם הפלסטינים"

ד"ר חיים אסא, יועצו הביטחוני של רבין, גורס כי הסדר עם סוריה דווקא היה בתכניותיו של רבין עוד לפני שנבחר לראשות הממשלה, וכי המסלול הסורי היה עדיף בעיניו על המסלול הפלסטיני. "רבין בנה מראש תכנית לפיה אנחנו צריכים לסגור הסכם קודם כל עם סוריה לפני הפלסטינים", סיפר אסא ל'דבר השבוע', "זה היה מאוד חשוב לו אסטרטגית, מכמה סיבות. ראשית, יצאנו מתוך הנחה שהסדר ישראלי עם סוריה זה בעצם הסדר גם עם האמריקאים, שהופך גם את הצבא הסורי לצבא אמריקאי, וכך אנחנו מגרשים משם את הרוסים והאיראנים. אז לא היה איראנים כמו היום, אבל היה חשוב להפוך את סוריה למערבית".

"ההנחה השנייה שלנו הייתה שברגע שעושים הסדר עם הסורים, ההסדרים עם הפלסטינים יהיו פשוטים", הוסיף אסא, "צריך לזכור שגם נשיא מצרים, חוסני מובראק, תמך בתהליך עם הפלסטינים והסדרים במזה"ת. אני בטוח עד היום שהסדר עם הסורים והמצרים, כמובן גם הירדנים, שלא היו בהסדר כתוב אך היינו אחיות אסטרטגיות, היה אפילו יותר חזק מהסדר שלום. נראה לנו שבמצב כזה, לעשות הסדר עם הפלסטינים יהיה יותר קל ומהיר. המסה שיושבת עליהם לסגור איתנו הייתה יותר גדולה כשגם סוריה בתמונה יחד עם מצרים וירדן".

ד"ר חיים אסא

לפי אסא, המניע העמוק של רבין היה יצירת רשת הסכמים מדיניים, בחסות אמריקאית, שיבטיחו את קיומה של ישראל במזרח התיכון. "אנחנו הסתכלנו על הכל אסטרטגית ביטחונית", הוא מסביר, "רצינו שבטבעת הראשונה, סביב מדינת ישראל, יהיו הסדרים של שלום או הסדרים כלשהם של אי לוחמה. רצינו להעביר את הכל להסדרים חתומים מערביים. בחסות ובתמיכה של המערב בעיקר של האמריקאים. אז האיומים מטבעת שניה (עירק) ושלישית (איראן) יהיו פחות משמעותיים. לא בגלל שהם רחוקים אלא כי זה יהיה פחות מקור לעוינות ואיום על ישראל. זה היה צורך אסטרטגי ממדרגה ראשונה שישראל מגיעה פה לתחנה של הסדרים עם כל מה שמקיף אותה".

שר המשפטים לשעבר יוסי ביילין ,ששימש באותם ימים סגן שר החוץ והיה מאדריכלי הסכם אוסלו, מסכים שרבין רצה לתת עדיפות למסלול הסורי. "מה שקרה זה שבשיחות שוורן כריסטופר ניהל מול אסד הוא נתן לרבין להבין שהסדר עם סוריה הוא דבר אפשרי תמורת ירידה מרמת הגולן. אסד לא שרטט מפות, וגם לא רבין. דובר על ירידה מהגולן". לדברי ביילין, מאחורי הצעת 'הפיקדון' לכריסטופר עמדה הערכה כי עדיף להגיע להסדר עם מדינה קיימת שיש לה משטר וממשלה, מאשר עם גורם לא מוגדר כמו הפלסטינים. זה מה שהוביל את רבין להציע הסדר מדורג שייקח חמש שנים, בתמורה להתחייבות של אסד לעמוד בדרישות הביטחון.

"אסד אמר 'בעיקרון כן' אבל קיצץ בכל דבר"

אחרי ביקור המשלחת האמריקאית בישראל, נסע כריסטופר להיפגש עם אסד בדמשק. לפי הערכות שונות, כריסטופר לא עמד במילתו לרבין, ולא קיים עם אסד את אותה 'מסחרה מזרח תיכונית', אלא ככל הנראה פרס לפניו את אחד לאחד את כל התנאים וההסדרים שהציג לו רבין בירושלים. "ברגע שכריסטופר פרש את היריעה המלאה, אז אסד התחיל את המקח וממכר ואמר 'בעיקרון כן', אבל קיצץ בכל דבר", אמר רבינוביץ', ופרש את תיאור הדברים כפי שכריסטופר עדכן את רבין לאחר הפגישה עם אסד, "רבין רצה מסגרת של חמש שנים, אסד אמר חצי שנה. רבין ביקש נורמליזציה, אסד אמר שהוא לא אוהב את המילה הזאת כי האופן שבו אומרים אותה בערבית לקוח מאילוף סוסים. רבין אמר סידורי ביטחון, אסד אמר 'מה פתאום? אנחנו הקורבן'.

יוסי ביילין, בתפקידו כסגן שר החוץ, עם מחמוד עבאס (אבו מאזן) בתקופת ההכנה לקראת הסכמי אוסלו (צילום מתוך ויקימדיה)

האמריקאים יצאו לחופש מוקדם מדי

רבינוביץ' מספר כי העדכון של כריסטופר משיחתו עם אסד היווה את נקודת המפנה המשמעותית בהחלטתו לזנוח את המסלול הסורי, ולקדם את תהליך אוסלו בכל הכוח. מבחינת השיח בין המנהיגים, הגורם המרכזי להחלטתו של רבין טמון בתפישתו כי הסדר שלום אמור להתבסס על הסדרי ביניים, והוא לא היה מוכן לקבל את דרישתו של אסד להסדר בתוך חצי שנה. אבל לנסיגה מהאופציה הסורית היו גם גורמים נוספים, משמעותיים לא פחות – החלטת המשלחת האמריקאית לצאת לחופשה, וענייניה הפנימיים של מפלגת העבודה.

ביילין מספר כי לאחר שחזרו מדמשק לירושלים, חברי צוות השלום האמריקאי של כריסטופר "ערכו ביניהם הצבעה, חצי בצחוק חצי ברצינות, על יציאה לחופשה". לדברי ביילין, דניס רוס אמר שהוא מחויב לאשתו, כריסטופר אמר משהו דומה לזה, ואילו הדיפלומט דן קרצר (שלימים ימונה לשגריר ארה"ב בישראל) אמר כי זה לא זמן טוב ואסור לצאת לחופשה. "לבסוף הרוב אמרו – חופשה זה חופשה, אנחנו סיימנו כרגע את הסיבוב נחזור לזה אחרי ה'לייבור די' (חג חילוני פדרלי בארה"ב לציון המאבק לצמצום שעות העבודה, המצוין ביום שני הראשון של חודש ספטמבר – ש.נ.)". האם ייתכן שחברי המשלחת שגו, ואילו נשארו בשטח ניתן היה להגיע להתקרבות בין רבין לאסד? רבינוביץ' משער שכן. "קיסינג'ר דילג חודש בין ישראל לדמשק ב-74'", הזכיר.

צרות במפלגה

המכשול נוסף לקידום המסלול הסורי היה מאזן הכוחות במפלגתו של רבין, 'העבודה'. בעוד רבין מנסה לקדם את הערוץ הסורי, ניסה יריבו הפוליטי פרס לקדם את תהליך אוסלו עם אש"ף. בהיעדר אופציה ממשית להסכם עם סוריה, עלה תהליך אוסלו למרכז הבמה. "היה ברור שאם רבין יגיד לפרס שזונחים את אוסלו והולכים עם סוריה, אז יהיה לו עימות במפלגה", מסביר רבינוביץ', "כדי לעמוד בעימות הזה הוא היה צריך שיהיה לו איזה נכס ביד מכריסטופר, אבל האמריקאים לא נתנו לו שום נכס. אז הוא החליט שהולכים על אוסלו".

עדות למשקל המשמעותי של הפוליטיקה הפנימית במפלגה בקבלת ההחלטות מספק ביילין, שטוען כי שר החוץ שמעון פרס, וביילין עצמו ששימש כסגנו, לא ידעו כלל על שיחת הפיקדון. "אף אחד לא ידע. פרס סיפר לי אחרי רצח רבין. הוא קיבל את המידע הזה מקלינטון כשהגיע להלוויה, והופתע הופתע. קלינטון אמר לו, 'אתה יודע על ההבטחה של רבין?' פרס אמר, 'למה אתה מתכוון?' וקלינטון אמר לו שרבין השאיר בידי כריסטופר פיקדון של נכונות לסגת מכל הגולן אם יענו כל תביעות הביטחון של ישראל. פרס הופתע מאוד ואמר לו שאם זו התחייבות של רבין, הוא יקיים אותה."

"רבין טעה בזה שאפשר ללכת רק על ערוץ אחד"

ביילין משוכנע שהחלטתם של האמריקאים ורבין לזנוח את הערוץ הסורי היתה קריאה לא נכונה של המפה. "רבין טעה בזה שאפשר ללכת רק על ערוץ אחד. אם היינו הולכים על שני הערוצים ביחד, מה שהייתה דעתי כבר אז, היינו באים לציבור ואומרים, חברים יקרים, הסיפור נגמר, יש לנו שלום עם המצרים, יש לנו שלום עם הפלסטינים שיוביל להסדר עם הירדנים מיד, ושלום עם הסורים. ואז אנחנו השלמנו את המעגל, הציבור היה מצביע לזה בהמוניו במשאל עם או בבחירות. רבין טעה כשחשב שאפשר רק עם ערוץ אחד, וגם כשהתעקש על מהלך מדורג על הסדר ביניים".

"עד היום, מרטין אינדיק (אז חבר בצוות המו"מ האמריקני, לימים שגריר ארה"ב בישראל – ש.נ.) מציג את זה כאילו במפלגת העבודה ובממשלה היו שתי תפיסות עולם – אחת בעד הסדר עם הפלסטינים ואחת בעד הסדר עם הסורים, וזה שטויות", מוסיף ביילין, "אצל כולנו הייתה סוג של נכונות לקבל את מה שיבוא ראשון. לא הייתה באמת מפלגה פרו פלסטינית או פרו סורית. ברגע שהאמריקאים עזבו את הערוץ הסורי, לחופשה, הם לא ראו בזה סוף פסוק, אבל רבין ראה את ההתנגדות של אסד להסדר ביניים כתשובה שלילית. אנחנו המשכנו עם אוסלו, התקדמנו לעבר הסכם, אז רבין לא עצר את פרס בחתימה על ההסכם. כיוון שרבין לא היה מוכן לעשות את שני הערוצים, מבחינת רבין, העובדה שחתמנו עם הפלסטינים גרמה לו לראות באותו שלב את הערוץ הסורי כערוץ מושעה".

טקס החתימה על הסכמי אוסלו, בין ישראל לפלשתינאים, בבית הלבן בוושינגטון. בצילום, שר החוץ שמעון פרס חותם עם ההסכם. מאחור (משמאל לימין), שר החוץ הרוסי אנדריי קוזירי, ראש הממשלה יצחק רבין, נשיא ארה"ב ביל קלינטון, יו"ר אש"ף יאסר ערפאת, מזכיר המדינה האמריקאי וורן כריסטופר ואבו מאזן. (צילום: אבי אוחיון / לע"מ).

ראש מכון ממר"י, יגאל כרמון, לשעבר יועצו של שמיר למלחמה בטרור אמר ל'דבר השבוע' כי רבין לא טעה בעדיפות שנתן לערוץ הסורי, אך כשל כשהתעקש על יעד בלתי אפשרי – הגעה להסדר שלום כולל איתם. "ברור שרבין העדיף את הציר הסורי, כיוון שהוא התייחס לאויבים שמאיימים יותר מהפלסטינים. הסורים, בעלי אוגדות השריון והמטוסים, הם אלה שיש להם כוח איום. הפלסטינים לא נתפסו כאיום אמיתי. אני חושב שזה התאים לרבין, להעדיף את הטיפול בבעיות הקשות והמאיימות והרציניות."

– מדוע ההתעקשות על הסדר כולל עם הסורים היתה מוטעית?

"רבין לא הבין שהעניינים הסמליים, מבחינה אידאולוגית, מהותיים עבור הסורים, יהיה קל יותר להגיע איתם להסדר שאיננו הסדר מלא המסיים סופית את הסכסוך. בשבילם, כמו בשביל הפלסטינים, אין סוף לסכסוך. עם הסורים אי אפשר לגמור את העניין כמו עם סאדאת. לכן הסדר ביניים עם הסורים היה מצליח יותר. עובדה היא שהסדר הביניים, הסכם הפסקת האש מ-1974, עבד ונשמר. הוא יותר קל להם, יותר אפשרי ויותר מתאים אידאולוגית מאשר הסדר כולל, כיוון שאתה לא יכול לתת לו את ההסדר הכולל כפי שהוא רוצה. זו טעות בהבנה."

"נכון שצריך להתעסק בסורים ראשונים בגלל רמת האיום שלהם", מסכם כרמון, "אבל כל מי שאפפו אותו בלבלו לו את המוח שאפשר להגיע להסדר על הגולן, כאשר אנחנו לא נותנים להם באמת את הגולן. אנחנו נותנים, אבל עם כל מיני מגבלות. פה הייתה טעות בהבנה שאין ללכת עם הסורים להסכם כולל. הם לא מסוגלים לו וגם אנחנו לא. אפילו שהיינו מגיעים להסדר איתם, לא היינו יכולים להתקדם בלי פתרון עם הפלסטינים. להבדיל מסאדאת שהתקדם בלי הפלסטינים".

פגישת ראש הממשלה יצחק רבין (משמאל) ומנכ"ל משרד רה"מ שמעון שבס, עם יועץ רה"מ לטרור היוצא יגאל כרמון והנכנס יגאל פרסלר (במדים), במשרד רה"מ בירושלים. (צילום: צביקה ישראלי/ לע"מ)

אפשרות למזרח תיכון חדש?

המזרח התיכון המדמם ומרובה הסכסוכים של היום מעורר תהיות כיצד הוא היה נראה בימינו אנו, אם באותו שבוע הדברים היו מתגלגלים אחרת וישראל וסוריה היו נכנסות למסלול של מו"מ, ומגיעות להסדר ביניים. על אף הבעייתיות בעיסוק בשאלות "מה היה אילו" חלקו המרואיינים את חזונם מאותם ימים ביחס לאפשרות שהוחמצה.

"אני לא יכול לומר בביטחון מלא שאסד באמת היה מוכן ללכת את כל הדרך" אומר רבינוביץ', "בזמן המו"מ הייתי מגדיר את זה שאסד קנה כרטיס רכבת שעליו כתוב 'תחנה סופית: השלום', אבל הוא בהחלט שקל לרדת מהרכבת בכל מיני תחנות בדרך. הבעיה הייתה שאם הוא עושה שלום עם ישראל וארה"ב, אז מי צריך את המשטר המגויס עם הצבא הגדול ושירותי הביטחון?".

לדברי ביילין, הסדר שלום עם הסורים היה מאפשר לממש את החזון שהוצג תשע שנים מאוחר יותר ביוזמת השלום הערבית. "כל הרעיון של היוזמה הערבית היה – אם אתם, ישראל, תעשו שלום עם הסורים והפלסטינים, אז אנחנו, גם הליגה הערבית וגם הקונגרס האיסלאמי, נעשה שלום איתכם. המזרח התיכון היה במצב לגמרי שונה אם היינו יכולים להגיע אז להסדר עם הסורים. אני אומר את זה גם על שפרדסטאון בשנת 2000 עם קלינטון, ברק וא-שרע. זה שזה לא הגיע להסדר, אני לא יכול להבין את זה. לא הייתה שום סיבה שלא להגיע להסדר עם הסורים על הסדרי ביטחון תמורת ירידה מרמת הגולן. כל הסיפור היה נראה אחרת, זה ברור".

לדברי כרמון, לא ניתן היה להגיע לכל הסדר שהיה מביא לתמורות פנימיות סוריות. "מי שחושב שהיינו יכולים לסחוב אותם לאמריקה טועה. אסד לא היה נותן שיחוללו לו שינויים מבניים מתחת לפני הקרקע בחסות הסכם השלום. המשטר היה אידאולוגי, ואסד לא היה מרשה את זה לא פחות מאשר שינוי סדרי ביטחון שהיו מביכים אותו אידאולוגית. גם אם היו מנסים את המהלך, זה היה נגמר בכישלון".

עשן מיתמר ברמת הגולן הסורית ליד גדר הגבול עם ישראל, 25.6.2017 (צילום: באסל עווידת/ פלאש 90).

"הרבה מתנפלים עלי היום שאילו ישראל הייתה נסוגה מהגולן, היינו נלחמים בדעא"ש. זה לא נכון", אומר חיים אסא, "סוריה הייתה יכולה להיות דומה למצרים, לטוב ולרע. יותר קל לשקם אותה ואת המיליונים הבודדים שהיו בה, מאשר את עשרות המיליונים במצרים. ניתן היה לשקם את סוריה בתמיכה כלכלית אמריקאית גדולה, אבל התנאי היה שסוריה תיפתח יותר ויותר מבחינה ליברלית, שתיכנס תקשורת כמו CNN ותאפשר הסתכלות ליברלית יותר. וכאן היה הקושי. מבחינתי זו הייתה דרישה יותר חשובה מהבקרה על רמת הגולן ושטנקים סורים לא יכנסו. אותי זה לא הפחיד. דיביזיות הטנקים הסורים בשנות התשעים וה-2000 כבר לא איימו על ישראל. על אף כל החששות המיותרים, היה חשוב שסוריה תהיה יותר פתוחה ויותר ליברלית.

"אם סוריה הייתה מערבית ואמריקאית ומשגשגת יותר כלכלית, אז היום לרוסים ולאיראנים היה קשה יותר לחדור לשם", מסביר אסא, "הייתה מתקבלת תמונה אחרת. לא יודע אם הם היו הנכס הגדול ביותר במזה"ת עבור ישראל כמו מצרים, אבל אם סוריה הייתה מערבית, היינו מזה"ת היה אחר לגמרי. ההסדר עם הפלסטינים היה אחר לגמרי. טעינו שלא עשינו הסדר עם הסורים בשנות ההתשעים".