בסוף השבוע שעבר נתבשרנו בצהלות – של משרד האוצר והעיתונות הכלכלית – על העלאת דרוג האשראי של ישראל. מסתבר שהאנליסטים של חברת סטנדרד אנד פור, סוכנות בין-לאומית לדרוג אשראי, חושבים שהיכולת של ישראל להחזיר את החובות שלה השתפרה בשנה האחרונה. זו אחת התוצאות של מחויבות הממשלה להפחית בהתמדה את החוב החיצוני של ישראל (יחס החוב לתוצר לאומי גולמי ירד מ-71 אחוז בשנת 2008 ל-60.9 אחוז בשנה שעברה). כל זה בונה בהתמדה בעיני הפרשנים הכלכליים – שבדרך כלל מייצגים בישראל את נקודת המבט הכלכלית ימנית – תדמית של ישראל כשוויצריה של המזרח התיכון. אבל יש עוד מדינה שאפשר להשוות אליה את ישראל וזו רומניה של צ'אוצ'סקו.

באפריל 1989 הודיע הרודן הקומוניסטי, ניקולה צ'או'צסקו, שמח וגאה, כי ארצו סיימה לשלם את כל חובותיה החיצוניים. זו הייתה תוצאה של מהלך דרמטי שצ'אוצ'סקו נקט מאז 1981 בעידודה הנמרץ של קרן המטבע הבין-לאומית. כל מה שאפשר היה למכור בחו"ל, ייוצא החוצה. במשך שבע שנים אזרחי רומניה נאלצו לעבור את לילות החורף בחושך וללא חימום. קמח, לחם וחלב חולקו בכמויות קטנות לאוכלוסיה ולפעמים גם אותם אי אפשר היה להשיג בחנויות. בשר הפך למצרך נדיר. אפילו עצמות למרק היה קשה למצוא. רמת חייו של צ'אוצ'סקו עצמו לא נפגעה ומשפחתו נהנתה ממנעמי השלטון. אלנה, אישתו, מונתה לסגנית ראש הממשלה; בנו, ניקו, עמד בראש אחד הסניפים הגדולים של המפלגה ואחיו הצעיר איליה היה סגן שר ההגנה.

העולם לא כל כך התפעל מההישגים הפיננסים של רומניה. האו"ם החל לחקור את רומניה על הפרה של זכויות אדם. הקונגרס האמריקאי איים לבטל את הטבות המכס שרומניה נהנתה מהן. דנמרק, נורווגיה ופורטוגל סגרו את השגרירויות שלהן בבוקרשט. הקהילה האירופאית סירבה להאריך את חוזי הסחר עם רומניה וכל מנהיגי המדינות הלא קומוניסטיות סירבו להפגש עם צ'אוצ'סקו.

שמונה חודשים לאחר שהתפאר בהישגים הגדולים של מדיניותו הכלכלית, הופל משטרו במהפכה אלימה. רומניה היתה המדינה היחידה מבין מדינות הגוש הקומוניסטי שבה המהפכה של 1989 הסתיימה בהוצאתו להורג של ראש המדינה ורעייתו. כתוצאה, רומניה הפכה לסמל בהיסטוריה הכלכלית לרדיפה עיוורת אחרי נתונים מאקרו-כלכליים טובים על חשבון אוכלוסיית המדינה והיציבות הפוליטית.

גם בישראל לרדיפה אחר דירוג האשראי היה מחיר כבד. כדי להקטין את החוב, ישראל היתה צריכה להקטין את התקציב וכתוצאה מכך את ההוצאות על שירותים חברתיים ואת ההשקעה בתשתיות. אחת התוצאות היא שישראל, יחד עם טורקיה, מתחרה על התואר של המדינה עם הפערים הכלליים הגדולים ביותר בעולם המפותח. אבל יש עוד הרבה השלכות אחרות: קריסת תשתיות התחבורה כתוצאה מאי השקעה מספקת בסלילת כבישים ופסי רכבת; תורים ארוכים לפגישה עם רופא מומחה; המתנה של חודשים לבדיקות פשוטות ומצילות חיים; חדרי מיון עולים על גדותיהם; כיתות צפופות ועוד ועוד. לכל אלו יש גם השפעה ישירה על איכות החיים והבריאות של כולנו. האמנם היתה אלימות כה רבה במרפאות ובבתי החולים אם היה בהם סגל רפואי בכמות מספיקה? מה ההשלכות הבריאותיות של הישיבה הממושכת במכוניות בכל יום והמתח שמתלווה לכך? מהן ההשלכות ארוכות הטווח של מערכת חינוך שמתקשה להכין את התלמידים והתלמידות לשוק העבודה של המאה ה-21?

פקקים באיילון (צילום: משה שי פלאש90)

ישראל היא מדינה צעירה עם שיעורי הילודה הגבוהים בעולם המפותח. הגדלת החוב הלאומי איננה בזבוז בלתי-אחראי. שימוש בכסף כדי לשפר את מערכות החינוך, הבריאות והתחבורה מהווה השקעה לטווח הארוך בשגשוג הכלכלי של החברה כולה וביכולתה להחזיר את החוב שנוצר היום. הדבר משול להחלטה של משפחה לקחת הלוואה כדי להשקיע בעסק של האב או להשקיע בלימודים האקדמיים של הבת.

זאת ועוד, אין כל הלימה בין חוב נמוך להצלחה כלכלית לאומית. יפן היא מעצמה תעשייתית מובילה וכלכלתה היא השלישית בגודלה בעולם. אבל יחס החוב לתוצר שלה מגיע ל-253 אחוז. כלומר שהחוב היפני גדול כפליים מהתוצר הלאומי השנתי שלה. להרבה מדינות עם הכנסה גבוהה יותר לנפש מישראל יש גם יחס חוב תוצר גבוה מזה של ישראל. זה כולל את סינגפור (יחס חוב תוצר של 110 אחוז), ארה"ב (105), צרפת (97) וקנדה (90).

המסקנה היא שאין כל צורך לעקוד את העתיד של כולנו על מזבח הטוטם של שמירה על חוב לאומי נמוך גם אם חלק מסוכנויות דירוג האשראי יפגעו בדירוג של ישראל. אותן סוכנויות טעו בגדול כשכשלו מלחזות את המשבר של הפיננסי של 2008 שכלל התמוטטות של כמה בנקים שלהם אותן סוכנויות נתנו דרוג אשראי מעולה. הן וודאי לא יודעות להעריך נכונה מה טוב ליציבות הכלכלית והפוליטית ארוכת הטווח של ישראל. ולנו עדיף להיות סינגפור של המזרח התיכון ולא להידמות לרומניה של עידן צ'אוצ'סקו.


ד"ר גיא לרון הוא מרצה בכיר במחלקה ליחסים בינלאומיים של האוניברסיטה העברית