בימים האחרונים אנו עדים לשני תהליכים מקבילים ביחסי ישראל והפלסטינים ובין הפלסטינים לבין עצמם. הראשון הוא ניסיון נוסף של הנהגות החמאס והפתח היריבות להגיע ביניהן להסדרה שממנה יוכלו לצאת למשא ומתן עם ישראל. תקוותם היא שמשא ומתן כזה יגרום לרשות הפלסטינית לבסס את מעמדם כבעלי הבית בפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני, ולהנהגת החמאס לבצר את שלטונה ברצועת עזה תוך הבאה להישגים כלכלים. הציר המקביל השני הוא הניסיון ליצירת מרחב הדברות לא ישיר אך מוסכם בין ישראל לחמאס בתיווך מצרי. מרחב הידברות שכזה עשוי להביא להישגים כלכליים לרווחת תושבי רצועת עזה, ואולי אף להשגת לגיטימציה פוליטית להמשך שלטון החמאס ברצועה ולהישג מדיני בעולם הערבי כשחקן נוסף מוכר ולגיטימי הנושא ונותן עם מדינת ישראל.

שני הצירים בעלי משמעות עצומה, בעיקר בזירה הפנים פלסטינית. הציר הראשון יצליח לשמר את הפלסטינים כגוף לאומי מאוחד על אף המחלוקות. הציר השני יביא לקרע עמוק יותר בין הפלגים ועשוי להציף לפני השטח מלחמת אזרחים ממשית וגלויה בין הפלגים. כמובן שמציאות כזו עשויה ליצור הסלמה גוברת גם ביחס לישראל.

ד"ר עידו זלקוביץ' (התמונה באדיבות המצולם).

"מה שאנחנו רואים כרגע זה ניסיון של חמאס למצב את עצמם במהלכים באחרונים כאלטרנטיבה לשלטון הרשות הפלסטינית" אמר בראיון לדבר ראשון ד"ר עידו זלקוביץ, ראש התכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל ועמית מדיניות במכון מיתווים. זליקוביץ הוסיף כי הם נוקטים קווי מדיניות של ריבון "לכל דבר ועניין כישות עצמאית" ומתנהלים מול מדינת ישראל ומצרים ככאלו. עוד אומר זלקוביץ כי מכיוון שהחמאס הלכו בנתיב זה ובצורה גלויה, "ברור שיהיה קשה יותר לאחות את הקרע בינם לבין תנועת הפתח" ומוסיף, "התקווה הגדולה ביותר של חמאס היא שדפוס פעולה זה יאפשר להם לצבור יכולות כלכליות ולפתוח ערוצים פוליטיים שלא היו קיימים עבורם קודם".

"יש פה שני צירים מקבילים שנפגשו באותה נקודת זמן וההכרעות צריכות להיות משולבות. כדי להגיע לפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני חייבים לראות הסדרה בין הצדדים הפלסטיניים וכרגע אין רצון בכך. הם כרגע במלחמת אזרחים פנימית – לעיתים חמה ולעיתים קרה – ועדיין לא ראינו את המנהיגות שתכריע בנשק את הצד השני. אבו מאזן לא מוכן לפיוס. הם הרי קיבלו את כל דרישותיו למעט התפרקות בנשק. בגלל זה החמאס מחפשים הסדרה אזורית שתיתן להם קרדיט".

"יש שחיקה מאוד משמעותית בתמיכה הפוליטית בחמאס. חמאס רוצה להצטייר כמי שהביא הקלה ורווחה לרצועה לאחר המשבר הארוך. בתהליך של הפסקת אש ארוכה מול מדינת ישראל ותוך שיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית במאמצים לשיקום הרצועה, החמאס ייתפסו כמבוגר האחראי בתהליך הבניה והשיקום המחודש ברצועה. זה ימצב אותם כגורם החזק והמשמעותי".

לצד דבריו של זלקוביץ חשוב להדגיש גם כי החמאס סובלת מבידוד בתוך העולם הערבי וברצונם גם להביא להישגים ברמה המדינית. במידה והחמאס "תזכה" למעמד של גורם הנושא ונותן עם מדינת ישראל זה יעלה את מעמדה האזורי וגם יהווה אישור כי דרך האלימות בה בחרה משתלמת. בחמאס מעוניינים גם להביא להישגים באמצעות עסקת שחרור אסירים פלסטינים, נושא מאוד רגיש בחברה הפלסטינית המצוי בקונצנזוס ויכול להקנות לה יוקרה רבה במידה ותראה הישגים במסלול זה. הישג כזה אף עשוי להביא לה את מעמד הבכורה במרוץ להנהגה הפלסטינית. חשוב גם להדגיש כי בחמאס ככל הנראה מבינים כי אין להם מנופי לחץ משמעותיים כלפי ישראל מאחר והקלפים שבאמתחתה אינם חזקים. הם מחזיקים חיילים מתים או חלקי גופות חיילים. הם גם מחזיקים שבויים חיים הבאים מאוכלוסיות בעלות מעמד סוציו אקונומי מוחלש בחברה הישראלית שאינן מצליחות לייצר לחץ משמעותי על ההנהגה הישראלית, וזאת בשונה מהקמפיין לשחרור החייל החטוף לשעבר גלעד שליט.

זלקוביץ אומר כי בציר שחרור האסירים, "חמאס רוצה להשאיר את מסלול ההדברות על האסירים מול ישראל במנותק מנושאי ההסדרה האחרים, הביטחוניים כלכליים, וזאת בניגוד לישראל הרוצה מבחינתה לשים במרכז את נושא חילופי האסירים כחלק מתהליך ההסדרה הכולל. צפוי כי בתהליך הזה עוד יתגלו הפערים בין הצדדים".

נראה כי הדברות בין ישראל לחמאס לא תביא רק לקרע פלסטיני אלא תהווה פרס למדיניות האלימות של החמאס. האם זה צפוי לעודד את הזרמים בפתח המעוניינים בהסלמת האלימות נגד ישראל כדי להביא להישגים?

"חמאס באופן קוהרנטי ועקבי נוקט בגישה שאומרת חד משמעית שהישראלים מבינים רק כוח ואלימות מביאה להישגים. הנהגת הפתח זנחה את האלימות ומנסה להביא להישגים במחאה עממית שהאלימות בה אינה ממוסדת-שלטונית וללא שימוש באש חיה. הפתח דקלרטיבית ומעשית זנחה את המאבק המזוין נגד ישראל. היא מבינה שזה מזיק לעניין הפלסטיני. החמאס עדיין מאמינה בדרך הג'יהאד והאלימות נגד ישראל. בהרבה מובנים מאחר וחמאס רוצה להיכנס למשחק קבלת ההחלטות בתהליך האזורי היא מנסה לשוב עכשיו לאסטרטגית פעולה בעזה שהיא אלימה אך במאפיינים עממים. הם משתמשים פחות בירי תלול מסלול ונשק קל ומעדיפים לשלוח בלונים ממולכדים וליצר הפגנות עממיות הכוללות זריקת אבנים. זה גם חלק משינוי בהתנהלות אסטרטגית החמאס. יש סיכון בהפיכת החמאס לפרטנר להדברות לא ישירה. חוסר היכולת להגיע להסדרה חמאס-פתח תגביר את התסכול בגדה ועשויה להביא להסלמה מתוזמנת ע"י הממסד הפתחאווי".

לדברי זלקוביץ כינוס ההנהגה החמאסית ברצועת עזה יוצאת דופן בחשיבותה וכבר מעידה על הישגים מדיניים לחמאס. "אנו רואים לראשונה ומזה הרבה שנים, כינוס של כל הצמרת המדינית הצבאית והפוליטית של החמאס, שלא היה מתקיים בלי אישור מצרים ומדינת ישראל. ביקור של אישיות כמו סלאח ערורי שאחראי על הפעלת מנגנון החמאס בגדה המערבית, לו ישראל מיחסת את היזום והתכנון של החטיפה והרצח של שלושת הנערים, ערב מבצע צוק איתן, כניסה שלו לרצועה בהתחייבות ישראלית זה דבר שלא ראינו כדוגמתו בעבר. מדינת ישראל מסכימה בשתיקה ליצר דיאלוג ולהגיע להסדרה סביב רצועת עזה. מהלכים שכאלה יכולים להוביל לעלייה במעמדו של החמאס הן בזירה הפנים פלסטינית והן באזורית".

האם החמאס פרטנר?

"אני טוען שנמר לא יכול להפוך את חברבורותיו ואם כן אז אולי לפרקי זמן קצרים. התחושה שאפשר לדבר עם החמאס מתוך הנחה שיש לו מה להפסיד היא נכונה לתווך קצר. לכשיתחזק, יש לו קווים אידאולוגיים ברורים וזה יכול להתנפץ לנו בפנים. החמאס גוף פוליטי ותנועה פרגמטית שרוצה לשמר את כוחה אבל יש לה קווים אידאולוגיים ברורים הרואים בישראל אויב ודוחים כל פשרה עימה".