אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה הָרִאשׁוֹן?
הָיוּ אֵינְסְפוֹר לְפָנֶיךָ
וְיִהְיוּ אַחֲרֶיךָ
לֹא מְעַט
אַתָּה לֹא הָרִאשׁוֹן שֶׁכִּמְעַט.
אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה הַיָּחִיד?
שֶׁזֶּה לֹא קָרָה בְּעָבָר וְלֹא יִקְרֶה בְּעָתִיד?
שֶׁתֵיחָרֵט לִי עָמוֹק בַּזִּיכָּרוֹן?
לֹא זוֹכֶרֶת אִם אָמַרְתִּי כְּבָר, אֲבָל אַתָּה לֹא הָרִאשׁוֹן;
שֶׁרָצִיתִי לְהַכִּיר
וְלֹא הֵשִׁיב
אוֹ הֵשִׁיב פָּנַי רֵיקָם
שֶׁהִתְאַהֵב לִי בַּשִּׁירִים
וְאָז שָׁכַח לִקְרוֹא אוֹתָם
רָצִיתִי שֶׁתָּשִׂים עָלַי רֹאשׁ כְּשֶׁאַתָּה נִרְדַּם
אַתָּה יוֹדֵעַ מָה עוֹד?
גַּם רָצִיתִי לִלְבּוֹשׁ הַיּוֹם אֶת הַשִּׂמְלָה הַהִיא עִם הַפַּס הַוָורוֹד
וְהִיא הָיְיתָה בַּכְּבִיסָה
אָז לָבַשְׁתִּי אֶת הָאֲדוּמָּה
וְלֹא קָרָה כְּלוּם
לֹא קָרְתָה מְאוּמָה
אָז רָצִיתִי, אָז מָה.
**
נ.ב: הכותבת יודעת שמאומה היא לא נקבה. אבל כמו שתיים דובים [וכמו המושא], זה מותר, זו טעות יפה.