"אני מבין את הרצון להגיע למשא ומתן, אבל לדעתי הפסקת האש היא טעות. נצטרך להגיע למבצע, למגר את הטרור הזה. המלחמה לסירוגין לא בריאה לנו ולא בריאה למדינת ישראל", כך הגיב ביום שישי ראש עיריית שדרות, אלון דוידי, על החלטת הקבינט המדיני ביטחוני להסכים להפסקת האש שהביאה להפסקת סבב הלחימה בינתיים.
העיר שדרות התעוררה לבוקר שקט לאחר יממה מתוחה ביותר ששיאה נרשם בנפילות בעיר ובהנחיית התושבים בנהלי התגוננות מחמירים המבשרים על המשך הסלמה. תושבת העיר אמרה שכששמעה שאלו ההנחיות כבר הלכה עם חברתה לעשות קניות הצטיידות מתוך הבנה שהלילה "ברור שיהיה מבצע צבאי גדול ואנחנו נשאר במרחבים המוגנים בלי יכולת לצאת".
"כל החיים שלי אני ליכודניק. מאז שניתנה לי הזכות לבחור" אמר ל'דבר ראשון' דני סוויסה, בעל הפיצוחיה במרכז המסחרי. "מה שקרה אתמול בהפסקת האש, הליכוד אצלי נמחק. שתבין לאן אני מגיע. זה לא יכול להיות הדברים האלה. אם אין ברירה אז תכניסו את צבא. לא רוצים להכנס? בסדר, אבל תעשו משהו. לא רוצים להכנס? אז שבו ודברו איתם. חס וחלילה יש לי נכדים בצבא ואני לא רוצה שיפגעו אבל תשמע אי אפשר לחיות. זה או לכאן או לכאן".
סוויסה, שנולד בשנת 1964 במרוקו ועלה לישראל עם משפחתו היישר לשדרות, אמר על שגרת המלחמה לסירוגין: "אני מתנהג רגיל. גם שאני שומע צבע אדום אני נשאר. אין לי לאן ללכת. אין לאן להגיע ב-15 שניות. המיגונית במרחק של 100 מטר. בגיל שלי אני לא יכול לרוץ לשם" ומוסיף, "אנחנו עוברים פה גיהינום. מי שסובלים הכי הרבה הם לא המבוגרים אלא הנכדים. זה קטסטרופה. לא יכול להיות פה דברים כאלה. החמאס מחליט מתי הפסקת אש?".
סוויסה בדבריו מבקש גם להדגיש שמה שלדעתו שינה את מהלך ההסלמה היה שיגור המטח על העיר באר שבע. "רקטה אחת לבאר שבע שינתה את המצב. אז שדרות זה החצר האחורית? אנחנו לא חצר אחורית!".ביחס לביקורי הפוליטיקאים בשדרות אמר סוויסה כי "הפוליטיקאים לא באים לפה. רק מתי שמתחילים הקסאמים".
מארק אפראימוב, חבר מועצת העיר שדרות המתמודד בבחירות המוניציפליות הקרובות מטעם רשימת 'ישראל ביתנו', אמר ל'דבר ראשון' כי אינו אופטימי שהמצב ישתנה. "אנחנו התושבים רוצים שזה יפסק ושהמדינה תעשה מהלכים שיביאו את השקט. אני לא אופטימי. בסופו של דבר אנחנו לא מתמודדים עם צבא או מדינה אלא עם ארגון טרור והכללים הם אחרים. המטרה המרכזית של החמאס זה להביא לסיום של מדינת ישראל ולרצוח את כל הישראלים. הם לא רוצים לבנות מדינה. אצלנו המטרה הפוכה. אנחנו רוצים להתפתח ולגדל ילדים ובאים בשביל החיים ולא בשביל המוות".
כיצד קיבלת את החדשות על הפסקת האש? הרי יו"ר המפלגה ליברמן הוא גם שר הביטחון. מה אתה אומר על כך לתושבי שדרות?
"כמו כולם אני אומר שאנחנו, תושבי שדרות, אנחנו מוכנים לחזק את חיילי צה"ל שיעשו את מה שנדרש. לא פעם ישבתי עם ליברמן ואני יודע את הנחישות שלו. גם בהפגנות על הגדר וכשהוא רוצה הוא עושה. אני מבין שבסופו של דבר צריך גיבוי ושר הביטחון לבדו לא יכול לעשות תהליכים רחבים וחשובים. אם לא תהיה הכרעה נראה סבב החרפה של החמאס. בקבינט מתעסקים יותר מידי בפוליטיקות ואין לי אופטימיות".
"בשדרות יש כוח עמידה"
שלהבת אדמולה (44), שדרותית מלידה ופעילה חברתית בשכונת ניר עם (נאות אביב), כתבה פוסט בחשבון הפייסבוק שלה על ההתמודדות עם שגרת החירום בשדרות. "אני רוצה לשתף אתכם עם ישראל במה שקורה פה בשכונה שלי. בשכונת ניר עם ישנם אנשים מדהימים שדואגים להנעים את החופש הגדול, ישנם אנשים שעומדים שעות ומתכננים יצירת פאר. אני אוהבת אחד אחד בשכונתי ובמיוחד את ילדיי השכונה", כתבה אדמולה והוסיפה לספר איך אזעקת הצבע אדום תפסה אותה ואת חבריה בהפעלת הסיום של פעילות הקיץ השכונתית לילדי השכונה.
גונן הראל, 31, מדריך שכונתי וחבר בתנועת 'דרור ישראל' חי בשדרות מזה 9 שנים ומספר כי ביחד עם מדריכים נוספים הם מפעילים תכנית חינוכית-קהילתית שפועלת בשכונות בשדרות כחלק מהמערך העירוני ובשיתוף עיריית שדרות, היחידה הקהילתית, מרכז חוסן, אגף הנוער והצעירים, התכנית הלאומית, עיר ללא אלימות, היחידה לקידום נוער וצעירים, שיקום שכונות, אגף הקליטה ודרור בתי חינוך, ובה מדריכים חברים מתנועת דרור ישראל החיים בעיר. "בשבוע וחצי האחרונים קיימנו פעילות לשכונה שקבוצת פעילים מהשכונה מובילה", זאת בניסיון לתת מענה להעסקת הילדים במהלך חודש אוגוסט בו לא פועלות קייטנות. "כל פעיל מביא מניסיונו ומתחומי הידע שלו. מי שראה את זה ראה את היופי שבשכונה", מוסיף גונן.
ההסלמה הביטחונית תפסה את הפעילות השכונתית ביום האחרון של הפעילות המאורגנת וההתנדבותית. "אחרי שנהנינו בפעילות. בשלב הקיפולים תפס אותנו הצבע האדום ורצנו מיד כולנו למיגונית. היינו כ-40 ילדים ומבוגרים. במקום שתהיה סיטואציה שכולם נדחפים או דוחקים אחד את השני כדי להגיע למרחב בטוח, כולם עזרו אחד לשני כקבוצה מגובשת בשכונה".
ניכר שהמציאות הביטחונית נמצאת מחוץ לשליטתם של התושבים, וזה דבר שגורם לתסכול ומתח רב. עד כמה הפרויקט מסייע להתמודד עם המצב?
"במקום שאנשים יהיו בודדים בהתמודדות עם הקשיים, אנחנו מנסים ליצור יחד בשכונה. שהקהילה ביחד תתמודד עם המצב והשכנים יהיו ערבים זה לזה. גיבשנו קבוצת פעילים – הורים, סבים, סבתות וצעירים שנפגשים מידי שבוע. זה התחיל מלשוחח על מצב הילדים והנוער בשכונה ומה צריך לקרות כדי שהשכונה תהיה בטוחה יותר. לא רק מבחינת הביטחון הפיזי אלא גם מוגנות ברחוב לנערות וילדות, ביטחון כלכלי ועוד. הכל במטרה ליצור רשת קהילתית בשכונה מתוך הרעיון ש'נדרש כפר שלם בשביל לגדל ילד'. המבוגרים לא רק אחראים על הילדים שלהם אלא על כלל הילדים".
ביחס להפסקת האש אומרת אדמולה, "אני לא מאמינה בשקט הזה. כן פתחתי את חלון הממ"ד לאוורור אבל אני לא בוטחת במצב. האי שקט לא נותן מרגוע". יחד עם זאת השליחות הקהילתית עוזרת לה להתחזק. "הקבוצה נותנת לי המון כוח להחלים מהמצב. לא להיות סגורה בבית. לא להיכנס לחרדות. כן לתת מענה לילדים להורים לעשייה בפני עצמה. לקחת אחריות על 40-50 ילדים ולתת מענה".
שניר לוי, מדריך נוסף בפרויקט השכונתי המתגורר בשדרות מזה מספר שנים יחד עם חבריו מתנועת דרור ישראל אומר כי "תמיד הייתה לנו תקווה שהלחימה, שגרת החירום, תסתיים. עכשיו זה ברור שזה לא יסתיים. אנשים מגיבים עכשיו יותר קשה ויותר רגשית למצב". הוא מוסיף כי הפרויקט לא נועד לתת מענה רק לילדי השכונה אלא לפתח את החוסן וכוח העמידה של תושבי שדרות והוא ביניהם. "התפקיד שלנו כמדריכים הוא לייצר תקווה ולפתוח את המחשבה כי העתיד יכול להיות טוב. באמצעות הערבות ההדדית אנחנו מנסים ליצור חוויה של התאגדות וביחד להלחם בבדידות. כשיש תפקיד, כשאתה לוקח אחריות על אחרים, זה נותן לך כוח להתמודד עם המצב".
כרמי טינט שעלתה לישראל בשנת 2011 מוונקובר שבקנדה עם גרעין עולים מתנועת הנוער הציונית חלוצית "הבונים דרור", מתגוררת בשדרות בשנה האחרונה. היא מספרת כי בשכונה פעילה קבוצת וואטסאפ המוקדשת כולה לעזרה הדדית בין התושבים ולשמירה על קשר בעת חירום. "ביום רביעי, כשהתחילה ההסלמה, הקבוצה הייתה פעילה והחברים בקבוצה בדקו מה שלום כולם", מספרת טינט ומוסיפה, "אחת החברות בקבוצה הייתה לבד בבית ושיתפה בפחדים שלה. חברה אחרת בקבוצה הזמינה אותה לביתה להתארח אצלה ולהשאר לישון. העיקר שלא תהיה לבד. גם אותי זה חיזק. זה באמת היה מפחיד. במקום שכל אחד יהיה בממ"ד הפרטי שלו, למעשה היינו יחד".
"נסראללה אמר בזמנו שהחברה הישראלית היא כמו קורי עכביש. בשכונת ניר עם יש את הוכחה שהחברה הישראלית בעלת כוח עמידה", לוי מסכם.
