כאשר החליטה חמאס בשנת 2006 להצטרף לבחירות הכלליות למועצה המחוקקת הפלסטינית, שבהן ניצחה ניצחון סוחף, האשימו אותה ארגוני הטרור האיסלאמי האחרים כי כאשר היא לוקחת על עצמה אחריות לנהל מדינה, זה בהכרח יבוא על חשבון "המאבק בציונים" ובג'יהאד העולמי.
עד היום זו עיקר המחלוקת בין חמאס לבין הג'יהאד האיסלאמי, המסרב לקבל כל אחריות שלטונית על מנת שיהיה חופשי ללא כבלים לניהול המאבק בישראל.
ככל שמתקרבים להסדרה בין ישראל לחמאס בעזה, הקושי האידאולוגי הזה מחריף, שכן על מנת לאפשר את שיקום עזה ולהבטיח השקעות, חמאס תהיה מחויבת לתת ערבויות לתורמים השונים כי פניה באמת לרגיעה, על מנת שלא ישימו כספם על קרן הצבי.
יחיא סינוואר, הבוס החדש של עזה, מוביל ממש לכיוון הזה, ויש לשים לב כי לא נתן שום הכרזה מתלהמת מאז שפרץ המשבר האחרון. הבעיה היא שהוא לא הבוס היחיד, ויש לו "ספוילרים", אך תושבי עזה יהיו בעדו, ללא ספק.
אנו מתקרבים לחג הקורבן, ויש סיכוי סביר שאווירת החג וההסדרה המתגבשת ישרו אווירה רגועה בעזה, והפגנות הגדר ידעכו. אם לא – מכיוון שיחסינו עם עזה עוברים לשלב חדש – שלב השיקום הכלכלי, מנופי הלחץ שלנו אמורים להיות כלכליים – במעברים, במים ובחשמל, אם יש צורך, ונקווה שזה יהיה מיותר.
לחץ צבאי יחזק את מתנגדי ההסדרה, כי ישרה אווירה צבאית ביחסינו עם עזה.
יש לחמאס אינטרס גדול שההסדרה תצליח, שכן העולם יכיר בה כבעל הבית הלגיטימי של עזה. בשלב הזה עדיין מתייחסים גם לרמאללה, אבל זה למען הפרוטוקול בלבד, ובקרוב גם זה לא יהיה.
נקווה שחמאס לא תבעט בכד החלב שמכינים לה, אבל גם לא יפתיע אם זה מה שבסוף יקרה.
**