מדינת ישראל מוליכה את המדינה לאט אבל בטוח לכיוון סיפוח של שטחי יהודה ושומרון. היא עושה זאת גם באמצעות פעולות שמקדמות את המטרה הזו באופן ישיר וגם באמצעות פעולות שמטרתן למנוע כל אפשרות אחרת. בשנות השמונים דיברו ראשי המתנחלים על המספר מאה אלף (מתנחלים באיו"ש) כיעד אליו הם שואפים על מנת להבטיח שלא ניתן יהיה להחזיר את השטחים. את היעד המספרי הם עברו מזמן, עם תשואה נאה של למעלה מ-400%. היעד האיכותי לעומת זאת טרם הושג. המצב עדיין איננו בלתי הפיך כפי שהם קיוו אבל הוא מסובך עשרות מונים ממה שהוא היה בשעתו.
חשוב לציין שלא כל הממשלה דוגלת בסיפוח. היא כוללת כאלו שאכן תומכים בכך לצד כאלו שאינם ממש בעד סיפוח (לפחות לא באופן מוצהר) אבל גם לא בעד שום פיתרון אחר. הם עלולים למלמל את הביטוי "תהליך מדיני" בתור שם קוד לשום דבר אבל מעבר לניסיון להקפיא את הסטטוס קוו הקיים אין להם מה להציע. הבעיה היא שהמציאות בשטח לא קופאת על שמריה על פי הגחמות שלהם, זה פשוט לא עובד ככה. בשורה התחתונה יש לנו בממשלה כאלו שיודעים בדיוק מה הכיוון הרצוי ועושים הכל כדי להתקדם לשם ולעומתם כאלו שלא החליטו על הכיוון הרצוי. תנחשו בעצמכם לאן העגלה תנוע. אולי היא לא תתקדם בקצב בו תומכי הסיפוח היו רוצים אבל את הכיוון שלה רק הם יכתיבו.
הכיוון הזה מוביל אותנו להמשך שליטה על מליוני פלסטינים נטולי זכויות בסיסיות. נשים לרגע את העניין המוסרי בצד ואת העובדה שהמלים "גזענות" ו- "אפרטהייד" מתנוססות מעל בגאון. מה לגבי ההתכנות של כזו מציאות? האם בואך העשור השלישי של המאה העשרים ואחת אפשר לקיים מציאות כזו לאורך זמן. התשובה היא לא. פעם זה היה אפשרי, בימי הקולוניאליזם העליזים. אי אפשר להחזיק לנצח מיליונים בלי זכויות בסיסיות, זה סיר לחץ שלא ניתן לשמור עליו סגור. הדבר נכון עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון את התמיכה הציבורית הנמוכה בזה.
הקבוצה המעוניינת בסיפוח היא מיעוט בחברה הישראלית. רוב הישראלים לא מעוניינים בכך וכמובן שהפלסטינים לא מעוניינים בכך (אם כי לא נוטים לשאול לדעתם). יוצא מכך שרוב עצום של מי שהסידור הזה יחול עליו מתנגד לו. זה מבנה רעוע מאוד שסופו להתפרק והמחיר שאנחנו נשלם יגיע בדמות שנים ארוכות נוספות של סכסוך ושנאה ואלימות. ולא אמרנו מילה על גזענות ואפרטהייד.
הנימוק המרכזי לטירוף הזה שאליו הימין מנסה להוליך אותנו הוא דתי. אנשי ימין מנסים להסוות את זה גם בנימוקים אחרים ובעיקר בנימוק האולטימטיבי בישראל – הביטחון. באופן מוזר הרוב המכריע של בכירי מערכת הביטחון, בעבר ובהווה, סבורים שסיפוח הוא הדבר האחרון שיקנה ביטחון לאזרחי ישראל וכי יש לחתור לסיום הסכסוך בהסדר של שתי מדינות. אם הביטחון אכן היה מעניין את הימין הייתם רואים המוני מתנחלים משנים את דעתם אבל באופן לא מפתיע לא נצפתה תנועה שכזו. הסיבה היא שבסופו של דבר הנימוק הוא דתי. מדובר בקדושת הארץ, באלוהים שנתן לנו אותה וכו'. האנשים שחותרים לסיפוח השטחים מניחים שזהו רצונו של אלוהים. אם הפיתרון שאלוהים רוצה בו הוא פיתרון שלא יכול להתקיים לאורך זמן ורק יוביל להמשך מעגל האלימות ולדיכוי של מיליונים (וכאמור, אף מילה על גזענות או אפרטהייד) אז איך לומר את זה בצורה הכי עדינה שאפשר? יכול להיות שהוא לא מציאה גדולה האלוהים הזה. זו התוכנית הכי מוצלחת והכי מוסרית שלו? קצת מביך, לא? מטרידה לא פחות היא הנכונות ללכת אחריו בביטחון עיוור. זה לא שלא היו לו פשלות בעבר בנוגע לתוכניות ולדאגה שלו כלפינו, בניו ובנותיו היקרים. הייתה את הגלות למי שזוכר. ואז עוד אחת. היו פוגרומים, רדיפות, סבל, גירוש ספרד. היה גם את העניין הזה באמצע המאה הקודמת. לא בטוח שהוא האסטרטג הכי גדול, האלוהים הזה שלנו.
ידוע לכולם שיש דברים שלא מחליפים, נניח קבוצת כדורגל. אם למשל התחלת עם הפועל תל אביב אז אתה תקוע איתה לטוב ולרע (בעיקר לרע ככל הנראה). אותו דבר אלוהים, נהוג להישאר עם מה שהתחלת איתו, אבל אולי לאור מה שנאמר לעיל תשקלו להחליף אותו בגרסה קצת יותר ידידותית לסביבה? יש כל כך הרבה אלים בעולם – בהודו לבדה יש עשרות אלפים, באפריקה יש אופציות מעניינות ויש כמובן את מפלצת הספגטי המעופפת שהיא הדת הכי מגניבה וכיפית וצעירה בעולם היום, בלי מתחרים בכלל. קהילת המאמינים שלה גם צומחת במהירות גבוהה ועל פי האתר הרשמי היא כוללת כבר מיליוני אם לא אלפי מאמינים!
עם כזה מגוון למה שלא תבחרו לכם אלוהים אחר במקום, אחד כזה שלא מוביל אתכם לתהומות הגזענות, אחד שלא דורש מכם לחיות לנצח על החרב ולהקריב את חייכם עבור פיסת אדמה?
