"יחד עם העובדים והוועדים המסורים ניהלנו מאבק ראוי להערצה", אמרה מנכ"לית הטלוויזיה החינוכית ד"ר אורנה שמחון בטקס הפסקת שידורי התחנה שהתקיים אתמול (שלישי). "חרשנו את הכנסת, הייתי בה ימים ולילות. אני והוועדים. נתנו קמפיין ומאבק, לא כדי 'להציל את האנשים' שלא תהיה להם עבודה, שזה דבר חשוב מאוד. אלא משום שזה לא היה נכון למדינת ישראל לוותר על דבר כזה, על נכס כזה, ובשביל מה? כדי להעביר אותו לתאגיד שאולי גם אותו יסגרו בעוד תקופה, כמו אותנו? לקחת את היצירה המופלאה הזו ומה לעשות איתה?"
"זה לא יהיה אותו הדבר" המשיכה. "זה יהיה משהו אחר, טלוויזיה מסחרית. תוכניות קנויות בלי נשמה, כמו התוכניות שלנו. אני אומרת ואני חותמת שזה מה שזה יהיה. טלוויזיה בלי נשמה. ועל זה הלב נחמץ לי. לא הצליח לנו, לא בגלל שנכשלנו או בגלל שלא שרפנו צמיגים ולא בגלל שהיינו עצלים או לא עשינו מספיק. שאלו אותי בתקשורת אם אני מרגישה שנכשלתי – עניתי שאני לא מרגישה שנכשלתי. אני מרגישה שמדינת ישראל, והכנסת, והממשלה שהיתה שותפה לזה – היא נכשלה. זה היה גדול מאיתנו".
מאז הבוקר החלה התחנה לשדר בערוץ 23 שקופית ובה נכתב: "חינוכית נפרדת מכם בכאב ואהבה. תודה לכם צופינו הנאמנים שמצאתם בחינוכית בית חם, חכם, מעשיר ושופע הומור. נתנו את הלב והנשמה כדי להביא לכם יצירה ערכית ואיכותית".
"שלטים זרוקים מעידים על המאבק. מסדרונות שקטים, אולפנים מיותמים, ובפנים שלכם, ושלי, נוספו קמטים של תסכול, עצב, מתחים", ספדה תמר בנימין, עוזרת במאי העובדת בטלוויזיה החינוכית מזה 31 שנים. "אבל אני יודעת שברגע של נשימה עמוקה, יחזרו כמו לא עזבו לרגע כל התכונה וההמולה. והבית הזה יחיה שוב, לא עם 180 אנשים. יהיו עוד טובים ורבים… כולכם, שעברו פה, למדו מקצוע והמשיכו בדרכם. ושוב זכרון רגליים ממהרות במסדרונות, צוותי צילום יוצאים להסרטות. שלושה אולפנים עובדים, שחקנים מתאפרים. ואתם ואני – אנחנו צעירים וחיוניים, ואנחנו עובדים עובדים עובדים. רוקמים מעשה פלאים. והכל חי, חיוני, חינוכי. כמו תמיד – 52 שנים. וכשאני שומעת שוב את מנהל האולפן נותן ספירה, 6,5,4. שומעת מאי שם קיו. ואנחנו כולנו מחייכים. זאת פרידה שלנו מבית, מחברים. ואולי זו בכלל החינוכית שנפרדת מאתנו באהבה".
"אני רוצה לפנות לאחי העובדים שמחר בבוקר לא כל-כך יודעים מה יהיה. ליבנו אתכם" הבמאי רפי מילר, דיבר בשם גמלאי התחנה. "אני רוצה להגיד לכם, ראיתי אתכם – עבדתם עד הדקה האחרונה. נתתם מרוח הטלוויזיה החינוכית עד הרגע האחרון. עם אינטגריטי, עם דמיון. שמרתם על ה-DNA של החינוכית. שתדעו לכם – אתם יוצאים החוצה עכשיו, ואין מקום כזה כמו פה. קחו את הגחלת הרוחשת הזו, את הלהבות שהיו ושיש לכם – ותעבירו את זה הלאה. אני זוכר את המדרגות הללו שהיינו יורדים ועולים בהן, כמו בסולם יעקב, בשנות ה-60, ה-70. עם תסריטים, ותוכניות, ועם דמיון וניצוצות בעיניים. רצים. ועוד מתקשרים אחד לשני ב-12 בלילה עם עוד רעיון, וקמים בבוקר לרעיון חדש. זה היה מקום מיוחד שאין כמוהו, וזר לא יבין זאת. קחו את זה אתכם. זה כאילו לקחו את מפת ישראל וייבשו את הכנרת".
יומיים קודם לכן נערכה הרמת כוסית לפרידה משבעת עובדי מחלקת הדיגיטל בתחנה, מחלקה שהובילה כמה מתהליכי ההתחדשות המשמעותיים ביותר וזכתה רק לאחרונה בפרס לרגל הגעת ערוץ היו-טיוב של התחנה ל-400 אלף מנויים. להבדיל מיתר העובדים שהם עובדי מדינה, וטרם קיבלו מכתבי פיטורין מנציבות שירות המדינה – שבעת עובדי המחלקה הצעירים הם עובדי קבלני כוח אדם, והיום נכנסו פיטוריהם לתוקף. עובדים רבים מהתחנה הגיעו לכבד אותם ולהיפרד מהם.
