תחת הכותרת "זוכרות. צריכת זנות הורגת", השתתפו אמש (רביעי) ב-300 נשים וגברים בעצרת הזיכרון לקורבנות הזנות שהתקיימה אמש בכיכר הבימה בתל אביב. המשתתפים נשאו שלטים עליהם נכתב, בין היתר, "תמצא לך תחביב אחר, כל בית בושת ייסגר", ו-"נשים הן לא מוצר צריכה, זאת האחריות שלך", וקראו קריאות קריאות שהדהדו את נושא העצרת: "לא רוצות עוד קורבנות", ו"הזנות הורגת, הממשלה שותקת".

לעצרת קדמה צעדת זיכרון שהחלה מול בית הבושת ברחוב הירקון בתל אביב, בו התאבדה לפני שלוש שנים אישה בזנות, המוכרת בשם ג'סיקה. על בימת העצרת נאמה ריקי, צעירה חניכה בארגון עלם, והקריאה מכתב אותו כתבה לג'סיקה. "כשהיית חיה, אף אחד לא ידע על קיומך. ורק כשאת מתה, כולם פה באו לזכרך" אמרה ריקי, "אנחנו לא מכירות, אני לא יודעת איזו מין אישה היית. ברור לי ששרדת הרבה. אני מנסה לחשוב למה עשית את זה. למה בכלל בחרת לסיים את החיים שלך. כי לא הייתה לך משפחה? כי לא הצלחת לעמוד בהשפלות? כי לא יכולת להכיל יותר את עצמך או את החיים האלה? אולי הרגשת רגשות אשם? זה מה שאני מדמיינת. אבל אף אחד באמת לא ידע, ואף אחד גם לא יידע".

עצרת הזיכרון לקרבנות הזנות 15 באוגוסט 2018 (צילום: ענת יורובסקי)

"אני יודעת איך זה מרגיש להיות מנותקת. אני מכירה חיים של מסכות, רק כדאי להיראות טוב. אני גם יודעת שיש אנשים שמזהים את המסכות האלה, ומנצלים את החולשות שמאחוריהן" הוסיפה, "אני מכירה את הבדידות הזאת, שבטח גם את הרגשת. אולי לא היה לך בטחון, אולי לא היה מי שיעזור לך. אני חושבת עלייך ונזכרת בעצמי. מסתובבת ברחובות, חושבת רק איפה אני אשן. לא חושבת על כלום, חוץ מעל איך להביא כסף כדי שיהיה לי איפה לישון. לא חושבת על חיים, לא על עבודה, רק על איך למצוא מיטה לעוד לילה. אני מדמיינת אותך כמו שאני מכירה את החיים האלה. מדמיינת אותך רוצה להצליח, וחושבת על עצמי. חושבת על החיים עם גברים שמשפילים ודורכים לך על הביטחון. על כמה קשה להשתקם מזה".

בעצרת נאמה גם אסתר עילם, מייסדת שותפה של ארגון "אנחנו שוות" למען נשים בזנות והקואליציה נגד סחר בנשים, ופעילה ותיקה למען נשים בזנות. "הערב אנו קוראות תיגר על תעשיית השקר של הזנות והפורנוגרפיה, שמרעילה את נשמות כולנו, והורגת את קורבנותיה הישירים" אמרה, "מחר ימלאו 18 שנה לרצח ארבע נשים במכון זנות בתל אביב. הן נשרפו למוות בשם הדת, ושני האחראים לכך כבר מזמן מיצו את עונשם הקל וחופשיים לנפשם. במלאת חודש לשריפה, קיימנו עצרת זיכרון שארגנו מטעם 'אנחנו שוות', ארגון שקיים מאז שנת 1991. היום אנחנו מקיימות יום זיכרון לחללות הרבות, כולל ילדות וילדים, שהופלו על ידי הזנות והפורנוגרפיה. היום אנו אומרות די לדיכוי הזה. זנות ופורנוגרפיה הן לא חלק מהטבע האנושי. הן לא מחויבות המציאות. אפשר וצריך ליצור חברה שאין להן מקום בה. אני מצפה שכולנו נתחייב להשגת המטרה הזאת".

רעות גיא, מנהלת תחום קצה בעלם, אמרה כי "הזנות בדרך כלל רחוקה מהעין הציבורית. אי אפשר לראות את הנערות בזנות, אי אפשר להרגיש עליהן, הן נראות חזקות, והן חזקות. תמיד הן היו יותר חזקות מאיתנו. גם עובדות שמלוות נשים בזנות חוות את העולם הזה. זה לא עובר דרכנו, אנחנו עוברות בתוכו. אבל אם יש משהו שמחזיק אותנו זה כנראה זה. לראות מישהי, שאני יודעת בוודאות שאף אחד מאיתנו, אני בטח לא, לא הייתה שורדות רבע שעה בחיים שלהן. לא את מה שהן עוברות, לא את ההשפלות, לא את מה שבא אחר כך. אבל כשאנחנו רואות אותן שורדות את זה, וקמות על הרגליים, ותובעות את עלבונן, ותובעות צדק, ומקבלות כוח, גם ממעמדים כאלה, זה מה שמחזיק אותנו שם. תודה לכל אחת ואחת מכן".

עצרת הזיכרון לקרבנות הזנות 15 באוגוסט 2018 (צילום: ענת יורובסקי)

עוד אמרה גיא כי "לצאת מעולם הזנות עולה כסף ולוקח זמן. זה לא קורה ברגע. אין ניסים, אין קיצורי דרך. רוצים לדבר על מספרים? אף אחד לא יודע כמה קטינים יש בעולם הזנות. לא אנשי המקצוע, לא יועצות בבתי ספר, לא קצינים במשטרה, לא מי שאמון על בני הנוער ועל הביטחון שלהם – לא יודעים כמה בני נוער יש בעולם הזנות. ואתם יודעים למה הם לא יודעים? כי הם לא מחפשים איפה שבני הנוער בעולם הזנות נמצאים. והם לא נמצאים יותר בתחנה מרכזית. הם נמצאים באינטרנט, בפייסבוק, באינסטגרם, באתרי היכרויות, בטינדר. גיל הכניסה לעולם הזנות עומד גם בעולם וגם בישראל על גיל 13-12. על פתחו של מי הדבר הזה? לממשלה הזאת יש אחריות. יש לה אחריות על הילדות והילדים האלה. אי אפשר לקדם חקיקה בלי חשבון כמה זמן וכסף צריך כדי לאתר קטינים בזנות, כדי לייצר קשר ואמון שכל כך נחרב, כדי ללוות אותם במסע הזה עד שהן עומדות כאן, המסע הזה הוא ארוך. בכל יום נכנסים עשרות אם לא מאות מחדש אל מעגל הזנות, באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות וכל מני 'נשמות טובות' שעוזרות להם להיכנס לעולם הזנות. אם לא תופסים את זה שם, כשהם עדיין במסגרות הפורמליות, כשהן עדיין במשרד החינוך, לעולם כבר לא נצליח להגיד שאנחנו מונעים כניסה".

העצרת השנה הופקה על ידי המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות והשתתפו בה שורדות זנות, ארגוני הקואליציה למאבק בזנות והקואליציה הדתית למאבק בזנות וחברות הכנסת שולי מועלם רפאלי (הבית היהודי) ומרב מיכאלי (המחנה הציוני).

"אנחנו כאן כדי לזכור את ג'סיקה, את עשרות הנשים המוכרות לנו ואת אלה שאת פניהן ושמותיהן לא זכינו להכיר" אמרה עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה, "אחרי שנים של הדחקה, אנחנו כחברה מתחילים להפנים את העובדה הפשוטה – מעגל הזנות הורג. הוא בולע לתוכו את המוחלשות ביותר, ובעיקר – פועל כמו מכונה משומנת כדי למנוע מהן את היציאה ממנו. מאות נשים וגברים הגיעו הערב כדי לזכור את אותן הנשים, להרים קול זעקה וכדי לדרוש מההנהגה שלנו לעשות הכל כדי למנוע את הקרבן הבאה".

על פי נתוני מטה המאבק בסחר בנשים ובזנות, משנת 2010 מתו במעגל הזנות 82 נשים שמוכרות לרווחה, שגיל פטירתן הממוצע הוא 46. סיבות המוות נעות בין מחלות שונות, צריכת סמים, ומקרי הריגה ורצח. נשים בזנות חשופות לממדי אלימות אדירים, בין אם ברחוב, בבתי הבושת, במועדוני החשפנות או בדירות הדיסקרטיות. 82% מהנשים בזנות מדווחות כי עברו תקיפות פיזיות, 55% מתוכן על ידי צרכני הזנות.

עצרת הזיכרון לקרבנות הזנות 15 באוגוסט 2018 (צילום: ענת יורובסקי)

עצרת הזיכרון הראשונה נערכה לראשונה לפני שלוש שנים עם מותה של ג'סיקה, אישה בזנות ששמה קץ לחייה באחד החדרים בבית הבושת בו היא חיה ונוצלה במשך למעלה מעשור. ג'סיקה, בת 36 במותה, התאבדה לאחר שלא יכלה עוד לשאת את החיים בזנות. היא סיימה את חייה בבית הבושת ברחוב הירקון 98, בו גרה ונוצלה על ידי עשרות צרכני זנות מדי לילה. לאחר מותה, פונתה גופתה ובהוראת הסרסורים המקום חזר לפעול ולקבל לקוחות שעות ספורות לאחר מותה, כאילו דבר לא קרה.

בישראל 14 אלף נשים, גברים, טרנסג'נדריות, צעירות וצעירים בזנות. מתוכם 3,000 קטינות וקטינים. לפי נתוני הסקר הלאומי של משרד הרווחה, שפורסם בשנת 2016, בכל לילה צורכים זנות בישראל 26,500 פעמים.