איזה חום. לא פשוט היולי-אוגוסט הזה. מחקרים אחרונים מראים שיש דבר כזה דיכאון קיץ, שהטמפרטורות מטפסות עוד ועוד בכל שנה ושבלי מזגן המוח עובד פחות טוב.
גל החום הקיצוני ששטף את אירופה בשבוע שעבר וחצה את ארבעים המעלות ברחבי היבשת הביא סופרמרקטים מקוררים בפינלנד לפתוח את שעריהם ולהזמין תושבים מקומיים שלא מורגלים לאקלים כזה לישון בתוכם. איזה חום.

ובתוך זה השבוע קיבלתי שני רמזים לכך שלא לעולם חמסין. הרמז הראשון היה בנסיעה בכביש שש כשלפתע ראיתי חצב אחד. ואחרי רגע עוד אחד ועוד ועוד. החצבים מתחילים לפרוח וזה סימן מעודד לבאות. פעם הייתי מתבאס לראות אותם, הם סימלו את סוף החופש הגדול.

הרמז השני להגעתו העתידית של הסתיו הוא חודש אלול שהתחיל השבוע. אלול, חודש הסליחות והרחמים, הוא החודש האחרון בלוח השנה העברי ובסופו מגיעים חגי תשרי. אמנם גם בחודש תשרי חם מאוד אבל בכל זאת מתישהו באזור הזה היורה יגיע – בסוכות תמיד יורד גשם – ורשמית אפשר יהיה להגיד ששרדנו את רוב הקיץ, והסתיו והחורף כבר ממש בדרכם – תיכף מסיימים את ביקורם בחצי הכדור הדרומי ומצפינים אלינו.

אבל בעצם הסתיו – עונת מעבר שמתאפיינת בהפחתת החום, תחילת הקור והגשמים – לא ממש קיימת באזורנו. אצלנו יש תקופה קצרה ומשונה שכוללת חמסינים לצד ימים גשומים, ימים צהובים מרוב אובך מדברי וימים עם סופות רעמים.

על אף הנוכחות הפיזית הקצרה של העונה בארץ ישראל, הנוכחות התרבותית של הסתיו היא דווקא מאוד בולטת. בשירונט אפשר למצוא 26 שירים שונים שנקראים "סתיו". יותר מכל עונה אחרת. בספר "הסתיו בשירה העברית" של חוקרת הספרות זיוה בן פורת נטענת טענה שהסתיו המוזכר בשיריהם של רבים בשירה העברית הוא למעשה הסתיו האירופאי ש'הביאו' איתם המשוררים בני אירופה אל ארץ ישראל – וכך הפכה תקופת שלהי הקיץ הישראלי לסתיו אירופאי אפל וקודר.

אחד המשוררים הללו הוא אברהם חלפי (1904-1980), יליד פולין שעלה לארץ בעליה הרביעית בשנת 1924. בערוב ימיו, בשנת 1971, חלפי המציא ביטוי מיוחד שמשלב את העונה האירופאית גדושת הסתווים בזהות הציונית שלו בארץ-ישראל אשר דלה בעונה ההיא הזכורה כל-כך מפעם – "סְתָיו יְהוּדִי." 

https://www.youtube.com/watch?v=jOXRSYlzKIg&feature=youtu.be

"סְתָיו יְהוּדִי בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָי
שׁוֹלֵחַ בִּי
רִמְזֵי אֱלוּל.
כְּבָר מִשְׁתַּגְּעוֹת בִּי קְצָת
הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנְטַנּוֹת שׁוֹרְקוֹת הָעֶצֶב
שֶׁל יוֹם-הַכִּפּוּרִים.
אָז יִתָּקַע בְּשׁוֹפָרוֹת לִפְתֹּחַ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם.
וּפָנִים יְהוּדִיּוֹת מִן הַגּוֹלָה
בַּאֲפַרְפַּר נוּגֶה
יְרַחֲפוּ לִפְנֵי כִּסֵּא אֲדוֹן עוֹלָם.
וּבַקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים וְנִיצוֹצוֹת הַרְבֵּה
בְּעֹמֶק עֵינֵיהֶן."

לאיזה סתיו מתגעגע חלפי? מהי אֶרֶץ אֲבוֹתָיו? האם היא פולין מולדתו בעלת הסתיו המובהק או שמא ארץ ישראל, המולדת ההיסטורית אליה הוא עלה ובה יש סתיו סמלי בלבד? אצל חלפי הסתיו, המיוצג גם על-ידי חודש אלול, הוא מצב נפשי. הוא געגוע, הוא תקופה של עצב, של סוף תקופה, של יום הכיפורים, סליחות ורחמים.

סתיו יהודי, אברהם חלפי

ב-1988, 8 שנים לאחר פטירתו של המשורר, יוני רכטר ואריק איינשטיין הוציאו את האלבום המופתי שלהם "משירי אברהם חלפי". בתוך האלבום הזה ניצב איתן, גבוה מעל כולם "עטור מצחך זהב שחור", השיר שכתב חלפי, הלחין יוני רכטר וביצע אריק איינשטיין זכה לכל סופרלטיב אפשרי – ובצדק. ואיפשהו באלבום ההוא, בצל של השיר הענק, מסתתר "סתיו יהודי". שיר קטן יותר, מוכר פחות ובעיניי מרגש לא פחות. יש כאן שילוש קדוש. המילים הנהדרות של חלפי שמצליחות כל-כך לזקק תחושה של תקופה בשנה, השירה של אריק איינשטיין שממרומי כס מלכות הזמר העברי בחר לקחת שירים אינטימיים של משורר מורכב ודרכם לבטא צדדים נוספים באישיותו. לא אריק הכריזמטי, השרמנטי והכובש אלא אריק המופנם, המתוסבך, שקרוב בעיקר אל עצמו. והצלע השלישית במשולש שווה הצלעות הזה היא יוני רכטר שהלחין את השיר באופן שהכי מתאים לו – כתפילה. לשמחתי הרבה הוא הסכים לכתוב לי על תהליך העבודה על השיר:

"כשעבדתי עם אריק על האלבום "שירי אברהם חלפי" עברנו על הרבה טקסטים שלו
וראינו מה אפשרי להלחנה ומה לא." איני זוכר באופן מדויק את נסיבות הבחירה בטקסט הזה אך אני זוכר איך מיד משך את אזני צירוף המילים "סתיו יהודי" שהיה מקורי ומפתיע. נדמה לי שמה שאהבנו שנינו (אריק ואני) בטקסט היא העובדה שהוא מתחבר לחוויה הדתית של הישראלי החילוני בייחוד בתקופת החגים ויום כיפור. מבחינת ההלחנה – אני תמיד ניגש באופן ספונטני ואפילו אילתורי להלחנת טקסט וכך היה גם עם השיר הזה. ההלחנה זרמה ונבעה די מהר, ודווקא העבודה על העיבוד וההפקה היתה משמעותית ונתנה לשיר עוד משמעויות. למשל סולו האורגן באמצע השיר או הצורה בה אריק שר בפעם השניה 'באפרפר נוגה ירחפו לפני, כסא אדון עולם', כאילו הוא רוצה בקולו לפתוח שערי שמיים. מדי פעם אני מקבל תגובות על שיר זה או אחר משירי חלפי וגם על 'סתיו יהודי'. כמובן שלא היה לי שום מושג כיצד יתקבל השיר או מה יהיה עתידו, אבל נדמה לי שמירב הקרדיט לשרידותו של השיר מגיע קודם כל למשורר הנפלא אברהם חלפי ומיד אחריו לזמר הגדול אריק איינשטיין."

לדעתי הקרדיט ליוני רכטר עצמו הוא לא פחות גדול אבל לסיכום הטור הזה אגיד עוד כמה מילים על המשורר הנפלא אברהם חלפי והשיר השבועי "סתיו יהודי".
חלפי היה חלוץ שבחר לעזוב את בית הוריו ועלה לארץ בגפו. הוא עבד בחקלאות ובניין ונמנה על מקימי תאטרון "האוהל" בו שיחק במשך שנים עד שעבר בשנת 1954 ל"תיאטרון הקאמרי", שם גילם כשישים תפקידים שונים. לאורך חייו הוא לא חדל מלכתוב שירים, שיצאו לאור בספרים רבים. בתוך הקונטקסט הציוני והארץ-ישראלי שבו מרבית חייו של חלפי התרחשו צריך לקרוא את "סתיו יהודי". הוא נכתב על ידי אדם שבחר לקשור את גורלו בגורלה של ארץ ישראל וככזה "סתיו יהודי" בעצם מפגיש את הסתיו האירופאי מבית אבא ואמא עם האין-סתיו המקומי. בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָי הם בעצם שתי ארצות בעת ובעונה אחת וגם שתי זהויות – היהודית והציונית, שבסופו של דבר, זהות אחת הן. בכך היופי והמשמעות של השיר בעיניי. הגעגועים לגלות יוצקים משמעות, קשר והמשכיות לבחירה בחיים כאן.

ובכל מקרה – שיהיה חודש אלול מלא ברמזים חדשים, סליחות ורחמים!